״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע הראשון בינואר

בארץ: מי משקר? (בסרט דוקו של ׳פרונטליין׳ על נתניהו שיצא השבוע (Netanayahu at War) טען מרטין אינדיק כי לפני 20 שנה ׳כשישב ליד נתניהו׳ בהלווית רבין, אמר לו נתניהו: ׳תראה אותו (את רבין) הוא גיבור עכשיו, אם הוא לא היה נרצח הייתי מביס אותו, והוא היה נרשם ככשל בדפי ההיסטוריה׳ משרד רה״מ בתגובה דחה את את הדברים בפרסום תמונה מההלוויה בה לא נראה מרטין אינדיק יושב ליד נתניהו).

סיכולים ממוקדים ומרדף מתמשך (*השב״כ סיכל נסיון חטיפה ורצח אזרחים יהודים, ועצר שלושה אנשי חוליית חמאס. *נעצרו 2 פלסטינים ממזרח ירושלים שתכננו לפגוע ברה״מ, ולבצע פיגוע רצחני כנגד יהודים. העצורים הפעילו מעבדת חבלה, וקנו חומרי נפץ במשקל עשרות קילוגרמים. *המרדף אחר המחבל מדיזנגוף נמשך, במשטרה סוברים שהוא עבר לשטחי הרשות הפלסטינית).

יוסי כהן נכנס לתפקיד ראש המוסד.

בעולם: הקוריאנים מזהירים, בארה״ב שאננים (צפון קוריאה הודיעה על ניסוי מוצלח בפצצת מימן גרעינית. בארה״ב מפקפקים באמינות ההודעה, ומנגד מועצת הביטחון של האו״ם מפעילה סנקציות נוספות).

במלאות שנה לפיגועים ב׳שרלי הבדו׳ וב׳היפר כשר׳ בפריז – צרפת חוטפת עוד נסיון פיגוע; אדם ניסה להיכנס לתחנת המשטרה בפריז כשבידו סכין ועל גופו חגורת נפץ דמה. הוא נורה ונהרג במקום. (לא נשמעה ביקורת בארה״ב על ׳שימוש בכח מופרז׳)

בכנסת: חה״כ אוסאמה סעדי מבדיל בין טרור בתל אביב לטרור ביו״ש – בראיון לערוץ הכנסת אמר כי ׳הוא מגנה את הפיגוע בתל אביב אך לא את רצח בני הזוג הנקין׳.

הצעת חוק השבת של חה״כ מיקי זוהר עורר סערה, ולבקשת רה״מ נדחה ולא עלה להצבעה במליאה.

בפרלמנט זר: משבר מזרח תיכוני (סעודיה ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם איראן בעקבות המתקפה על השגרירות הסעודית בטהרן והקונסוליה במשהד. אבו מאזן באופן חסר תקדים ברך את הסעודים ׳כל מה שהסעודים עושים הוא נכון׳).

בארה״ב: אובאמה מודאג מקליעים, ואיראן מפתחת טילים (בצעד היסטורי, הנשיא אובאמה הודיע השבוע בדמעות על שורת צעדים למניעת אלימות הנשק בארה״ב). הרפובליקנים תקפו אותו מימין; *עבריינים ימשיכו להשיג נשק בדרכים משלהם. לאזרחי ארה״ב זכות להגנה עצמית *דעא״ש ואיראן הם האיום המרכזי.

בין דומא לתל אביב, המודים והמכחישים / נ. הכט

מכחיש. חה״כ אוסאמה סעדי (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

התקשורת מילאה את רחובות ישראל בבאז אינסופי בשבועות האחרונים. מגינויים ועד עינויים, מדומא ועד תל אביב, היה אפשר לשמוע את רחשי ליבם של האנשים המתהלכים. גם בדרגים הגבוהים יותר, שמענו דיבורים וציטוטים ואמירות. הלה מתחלקים לשני סוגים; המודים והמכחישים.

בראיון עם העיתונאית דנה וייס אמר חה״כ בצלאל סמוטריץ כי הוא אינו מכנה את הפיגוע בדומא בשם ״טרור״, אך הוא מגנה פעילות אלימה זו בכל לשון.

חה״כ אוסאמה סעדי מהרשימה המשותפת אמר בערוץ הכנסת כי ׳הוא מגנה את הפיגוע בתל אביב אך לא את רצח בני הזוג הנקין׳, כיון שלדעתו הטרור ביו״ש הוא התנגדות ליגיטימית ל״כיבוש״.

יומיים לאחר הירי בפאב בתל אביב, אמר חה״כ יעקב פרי כי הפיגוע היה ״מסע קטל שנובע ממצב נפשי מסוים״. פרי, בניסיונו ״להבין״ את הטרוריסט, נתן יד למכחישי הטרור באופן חסר תקדים.

ישנם כאלה שיהנו לקפוץ על ההזדמנות לעשות השוואה בין דברי סעדי לדברי סמוטריץ, במטרה לחדד את ההקבלה בין עמנו לעמם. הם אינם מבינים כי כאן בדיוק טמון ההבדל הגדול בין המודים למכחישים. סמוטריץ׳ גינה את הפיגוע בדומא באופן נחרץ, סעדי לעומתו עשה הבחנה בין פיגוע בתל אביב לפיגוע ביהודה ושומרון. הבחנה שנועדה להצדיק את אי הגינוי. הבחנה שהיא עוד אמצעי הכחשה.

האבסורד הגדול כאן הוא שיש מי שעוזר למכחישי הטרור. חה״כ יעקב פרי אינו הראשון, וגם לא האחרון שינסה למצוא עילה אנושית לטבח נטול אנושיות. בניגוד מוחלט לאירוע בתל אביב, הפיגוע בדומא קיבל סקירה נרחבת בכל הקשור לאופן וצורת הגינוי שהושמע כנגדו. בניגוד לפיגוע בתל אביב, לאחר הפיגוע בדומא לא שמענו דברי חנינה, ולא ראינו את המצח הקמוט שמנסה ״להבין״ את ההגיון של המפגעים. כף הזכות והפריבילגיה לא ניתן לרוצחים מדומא, ״כי זו לא דרכנו״. אך רגע, שמא ״זו דרכנו״ במקרים מסוימים? זו שאלה שמוכרח כל איש ציבור לשאול את עצמו. האם זה מתפקידנו לפענח רצון חייתי ובלתי אנושי, כשהטרור מכה מחוץ וגם מבית?

והתשובה היא כמובן שלא. לא, איננו צריכים לנסות למצוא את הלוגיקה. כי פשוט אין לוגיקה.
ההסברה הישראלית נמצאת בשפל. איננו מבודדים, אך אנו בודדים מדי. בזמן שהעיתונאים צועקים גוואלד על החרמת ספר הנוגד את ערכי מדינת ישראל, ומאשימים כל החלטה שמתקבלת בבידודנו בעולם, יש מי שעדיין מדבר על רציונאל טרוריסטי. המכחישים הם אלו שהורסים את ההסברה שלנו, וגורמים לנו נזק תדמיתי.

איננו צריכים להשוות, ואיננו צריכים למצוא דמיון. וגם בתקופה שבה קומץ מבני עמנו מאבדים צלם אנוש, איננו מצווים להתאבד. כי אנו מן המודים ולא מן המכחישים.