״לחם שחור״ – על סאגת שר החוץ הגרמני והשמאל המשועבד

imageהשבוע הציב ראש הממשלה נתניהו אולטימטום לשר החוץ הגרמני זיגמר גבריאל, לבחור בין פגישה איתו לבין פגישה עם ארגוני שמאל קיצוני – ״שוברים שתיקה״ ו״בצלם״. לצד התקווה שהשר יוותר על פגישתו המתוכננת עם ארגון שוליים חתרני המכפיש את צה״ל בעולם – מה שלא קרה בסופו של דבר, נשמעה גם ביקורת בקרב אנשי שמאל על התנהלותו של נתניהו אשר חשפה אותם במערומיהם.

השמאל כבר זמן רב מביע את סלידתו ממועמדת הימין הקיצוני בצרפת, מארין לה פן, ובצדק. לה פן ידועה בשורשיה האנטישמיים, בהתבטאויות ובמהלכים אנטישמיים, כמו זה האחרון בו התחייבה לאסור על שחיטה כשרה בצרפת באם תיבחר כנשיאה. שר החוץ הגרמני, שביקר כאן השבוע ידוע אף הוא בשורשיו הנאציים, ובהתבטאויות אנטי ישראליות מפוברקות, כמו זו שישראל מקיימת משטר ״אפרטהייד״ בחברון. אך משום מה, בעבור השמאל זיגמר גבריאל מייצג נאורות ומתינות. לטענתם הוא רוצה להכיר את שני צידי הקשת הפוליטית – את אלו שבעד מדיניות הממשלה ואת אלו שנגדה. כאילו הטענות שישראל היא מדינת אפרטהייד או שחיילי צה״ל הם פושעי מלחמה הן גישות שונות במדיניות, ולא בדיות חסרות כל בסיס. אבל נדמה שהמוסר הכפול הזה נובע בחלקו מאובססיה. אובססיה של השמאל לבנימין נתניהו.

הביקורת של השמאל על כל נושא, על כל תופעה, מתעצמת תמיד כשנתניהו מביע את עמדתו. מהלכיו של נתניהו מורים להם כיצד לפעול, לחשוב ולהרגיש. אז אם נתניהו מציב אולטימטום לזיגמר גבריאל, הם ממהרים לתמוך בו וכשהוא לא מגנה את מארין לה פן הם סולדים ממנה. וזה אירוני בהתחשב בכך שהשמאל מטיף מוסר לציבור בוחרי הימין שלטענתם, ״מוסרים בידי נתניהו סמכות להחליט איזה ארגון הוא אנטי-ישראלי ואיזה לא״. אך התנהלותם זו גם מסבירה מדוע הם מזדעקים עשרים וארבע שבע על הדמוקרטיה שנמצאת ׳בסכנה׳, חופש הביטוי שנחטף מהם, ו׳משטרת המחשבות׳ שאוסרת עליהם להביע דעה. אלו לא דברים שקורים במציאות כמובן, אלא במוחו של השמאל המשועבד לנתניהו. העובדה שמחנה השמאל מפסיד בכל מערכת בחירות מוכיחה כי הציבור לא מעוניין לבחור במי שאין לו מערכת חוקים ומוסרים משלו, ובמי שמשנה את ״עקרונותיו״ לפי מצב הרוח בשטח.

כפועל יוצא מכך, טענותיהם של פוליטיקאים ועיתונאים ממחנה השמאל השבוע לא יכלו להיות אבסורדיות יותר. הם השוו בין פגישת נתניהו עם מתנגדי אובמה בוושינגטון ונאומו בקונגרס ב-2015 לפגישת שר החוץ הגרמני עם אנשי שוברים שתיקה. אך השמאל, כמו השמאל לא חזק בהשוואות. כי גם מתנגדי ממשל אובמה העוינים ביותר, וגם הקונגרס הרפובליקני ביותר אינם חותרים תחת צבא ארה״ב. הם אינם מכפישים את צבא ההגנה שלהם בעולם כפי שעושים ׳שוברים שתיקה׳. זיגמר גבריאל לא נפגש עם אופוזיציה או עם ״מתנגדי מדיניות״ אלא עם מתנגדי ישראל וצבאה שלא תרמו לדמוקרטיה, אלא הכפישו אותה.

זיגמר גבריאל ירק בפרצופה של ישראל והשמאל אימץ אותו. מטריד לחשוב על היום שאחרי עידן נתניהו, כשייגמרו ״האמיצים״ והשמאל ייאלץ להביט במראה.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע השלישי בדצמבר

בארץ: נס ״זאת חנוכה״ (תושב ערבי מבית חנינא בעל ת.ז.כחולה דרס אזרחים בתחנה בגשר המיתרים, ונורה. גרזן נמצא ברכבו).

״אם תרצו״ vs ״שוברים שתיקה״ (סרטון שהוציא הארגון ״אם תרצו״ נגד הארגון ״שוברים שתיקה״ הציג את פעיליו כ״שתולים״ ועורר סערה ציבורית קשה).

בעולם: האו״ם מגלה כי איראן הפרה את החלטות מועצת הבטחון כששיגרה טיל ניסוי עם ראש נפץ גרעיני באוקטובר. קריאות בקונגרס לסנקציות חדשות על טהרן.

ישראל וטורקיה במגעים לחידוש הקשרים שלא היו מאז ״משט המרמרה״ לעזה ב-2011.

בכנסת: סוף לגז או תן גז – תלוי את מי שואלים (ראש הממשלה חתם על מתווה הגז).

כשדיון על העוני הופך לדיון על גינויים (בדיון במליאה בנושא העוני ביקש ראש האופוזיציה הרצוג מנתניהו לגנות את ההסתה נגד הנשיא. רה״מ בתגובה ביקש מהרצוג לגנות את פעילות הארגון ״שוברים שתיקה״).

בפרלמנט זר: סוף לחיזבאללה? הקונגרס האמריקני אישר חוק המטיל סנקציות על הארגון ופוגע במקורות המימון שלו. *אגב – המועמד הרפובליקני מרקו רוביו הוא מיוזמי החוק.

בארה״ב: המרוץ לנשיאות: טראמפ לא היה קונקרטי, כרוז לא היה עקבי, רוביו ניצח. (העימות הרפובליקני האחרון לשנת 2015 התקיים ביום שלישי בלאס ואגס).