השלדים בארונותיהם של מעצמות העל / נ. הכט

חיוכים גדולים. זריף ומוגריני (צילום: רויטרס)

חיוכים גדולים. זריף ומוגריני (צילום: רויטרס)

וינה, הארבע עשר ביולי, 2015 – נחתם הסכם המעצמות עם איראן. שבוע בלבד לאחר מכן מתעוררות המעצמות לבוקרו של יום חדש בעולם חדש, נכונות למשימה נוספת המונחת על שולחנם – הסדר בין ישראל לפלסטינים.

היצרים מתלהטים כשמדובר על ישראל. שרת החוץ האירופית מוגריני שופעת חיוכים, עוד מרגע חתימת ההסכם עם איראן. היא מצהירה על אמונתה ביעילות ההסכם בכל הקשור לביטחון ישראל. שר החוץ האיראני זריף איננו מסתיר את חיוכו אף הוא, זהו עידן חדש. עידן שבו איראן אינה נושא לויכוח, היא כבר איננה מדינה במבחן. נשיא ארה״ב אובאמה משדל ומשכנע, אך גם מאיים. זהו עוד הישג לפני סיום כהונתו. חצי עולם צוהל, הכיכרות מלאים.

התנהגות המעצמות בשבוע שחלף הייתה שקופה מדי, מלאה אותות אזהרה. מומחי שפת גוף בוודאי הבחינו בסימני לחץ לא מוסברים, ובהתרגשות יתר, ואחרי החתימה – בהקלה ובאנחת רווחה. זה היה נראה כמו עסק בשוק השחור – במהירות לפני שיהיה מאוחר מידי, לפני שיימצא העוול, ויתגלו החורים. ההתנהלות הייתה פזיזה, ובלתי מתוקנת. מה גם שהמושפעת העיקרית מן ההסכם הזה – לא נכחה שם, כמו שרבים וטובים כבר הדגישו.

הפסיכולוגיה מאחורי הדברים היא פשוטה. המעצמות דואגות לעצמן, הן מחתימות מדינות על דברים שהן מעולם לא היו חותמות בעצמן. הן מדליפות את הגז לא לפני שהן עוטות על פניהן מסכות מגן. האיחוד האירופי מחליט לטובתו בלבד, הוא פועל מתוך האינטרסים האישיים שלו, ופעולותיו האנטי-ישראליות שנקט לאורך השנים מוכרות לנו היטב. התערבותו המתמדת בענייני החוץ והפנים של מדינת ישראל הוכחה כבלתי יעילה ואף מזיקה.

בכל הנוגע לארה"ב – חה"כ מיכאל אורן ניתח זאת נכונה: "האמריקאים מנסים להשליך על המזרח התיכון את התרבות שלהם. הם מסתכלים על המזרח התיכון – ורואים את עצמם." לדבריו אוסיף שלא זו בלבד שהסתכלותם מוטעית, אלא שהם מתעלמים מהתוצאות ההרסניות הנגרמות כתוצאה ממנה, ולו בכדי להשיג רווח לעצמם.

והשאלה עדיין נשארת – מדוע ברק חוסיין אובאמה מיהר? מדוע הוא רואה באיראן פרטנר לשלום גלובלי, בשעה שכל מדינות ערב כבר נוכחו לראות בה טרור?

העולם המערבי טוען שהוא שוחר שלום, אך זהו שלום מדומה. כי זהו שלום המבוסס על יסודות מעוותים, שלום המושתת על מניעים נסתרים.

סכסוך מילים על מדינה מפורזת / נ.הכט

נתניהו ושרת החוץ מוגריני.

נתניהו ושרת החוץ מוגריני.

תמיד תהינו אם אפשר להאמין להצהרות הנאמרות בזמן מערכת בחירות. בזמן כזה אנו בעיקר בוחנים את מערכת האמונות והדעות שלנו, אך רק כשהאורות נכבים והדרמה מסתיימת אנו נוכחים לראות אם אכן עמדנו במבחן. במערכת הבחירות החולפת, המילים עפו לכל עבר, הצהרות ואמירות בכל יום מחדש. הרצים יצאו דחופים והדעות הושמעו בכל התחומים – כלכלית חברתית ומדינית, כאשר כל מתמודד מתחרה עם יריבו על נקודות הזכות שיצבור.

״נתניהו מתנער סופית מנאום בר אילן; ׳אם אבחר לא תקום מדינה פלסטינית. אני חושב שכל מי שהולך להקים היום מדינה פלסטינית ולפנות שטח נותן שטח התקפה לאיסלאם הקיצוני נגד ישראל. השמאל טומן את ראשו בחול פעם אחר פעם ומתעלם מזה, אבל אנחנו ריאליים ומבינים׳". כך צוטט נתניהו בערוצי התקשורת. ללא ספק – הצהרה עוצמתית ומשמעותית מפיו של ראש הממשלה. לאחר אותה אמירה נמסר ממשרדו כי נתניהו לא בדיוק התכוון לכך, אך אנו לתומנו האמנו בכל זאת שכך הם פני הדברים.

מסתבר שהתבדינו. ראש הממשלה באמת חשב אחרת – רק שמילותיו לא תאמו למחשבותיו.

שלושה חודשים מאוחר יותר, וראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם שרת החוץ של האיחוד הארופי ומצהיר בפניה; ״אנחנו בעד הקמת מדינה פלסטינית מפורזת שתכיר בישראל כמדינה יהודית״. רה״מ הוסיף כי ברצונו לסיים את הסכסוך אחת ולתמיד.

מוגריני צעירה תומכת ביסאר ערפאת.

מוגריני צעירה תומכת ביסאר ערפאת.

 שרת החוץ האירופית פרדריקה מוגריני תמכה ביסאר ערפאת ובמעשי הטרור שהתרחשו בשנת 2002, כך שהיא בהחלט שמחה לשמוע את דבריו של רה״מ. בעיניה ״הקמת מדינה פלסטינית״ הוא במילים אחרות ״סיום הכיבוש של המדינה היהודית״.

נדמה שאין להם סבלנות לראשי המדינה – הם רוצים למהר את הכל – כיון שהלחץ הבינלאומי מקשה עליהם. אז הם משליכים את האידיאולוגיה, זורקים מילים, ולו בכדי להרשים את הלוחצים אותם. רק שלבסוף הם נוכחים לדעת שהם זרקו את התינוק עם מי האמבטיה. הרי זה מגוחך לראות שהדברים שנאמרו שלשום סותרים בבירור את מה שנאמר רק לפני הבחירות.

הקמת מדינה פלסטינית מפורזת איננה פתרון אמיתי – הרי כבר שנים שאנו אזרחי ישראל חיים במדינה שיש בה מעין מדינה פלסטינית. שנים שאנו נתונים לטרור בלתי פוסק, לפיגועי דריסה, ואירועי דקירה. וכל זה נעשה במדינת חוק. 

מדינה פלסטינית רשמית ואין זה משנה כלל אם תהיה ״מפורזת״ – תתן שטח ולגיטימציה לבניית תאי טרור נוספים, ותהווה סכנה ממשית לקיומנו. דוגמא מוחצת לכך היא חבל עזה – קרקע פורייה שהפכה במהרה למרכז טרור תוסס, אדמה דשנה שתחתיה נחפרו מנהרות תופת שהגיעו עמוק אל תוך הישובים היהודיים. כל זה התרחש בחבל ארץ שנמסר והופרד ממדינתנו. אפשר אם כך רק לדמיין מה יהא אם תוקם מדינה פלסטינית.

אחת ולתמיד אנו צריכים להבין – כי אין כאן ״סכסוך״, כי מי שמכה בנו – איננו מעונין בשלום, כל כוונתו היא עשיית טרור, וכל פיסת אדמה שנמסרת לו משמשת כבסיס לטרור זה.

״אין זו מסמכותו של שום יהודי, אין זו מסמכותו של שום גוף יהודי, אין זו אפילו מסמכותו של העם היהודי כולו החי אתנו היום – לוותר על איזה חלק שהוא בארץ״. [דוד בן גוריון]