״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: פרובוקציה 

imageמשרד החוץ האמריקאי גינה בחריפות את הבנייה המחודשת בירושלים, וכינה אותה: ״חתירה שיטתית ופרובוקטיבית תחת פתרון שתי המדינות״.

הניסוח החריף הזה איננו חדש, הרי ממשל אובאמה הוציא גינויים בנוסח שכזה משחר כינונו. תוספת העיתוי כאן היא המשמעותית.  

הועידה הדמוקרטית בפילדלפיה זכתה לאחוזי רייטינג גבוהות מזו הרפובליקנית. הסיקור בתקשורת האמריקנית ובעיקר זו הישראלית היה אוהד מאוד. נאומי הסלבריטאים, אנשי הקונגרס הבכירים, ודברי ההשראה של הנשיא אובאמה ואשתו מישל הרימו את הקהל על רגליו. אך באותו הזמן, מחוץ לאולם הענק התגודדו קבוצת שונאים, תומכי הסנטור ברני סנדרס, ושרפו דגל ישראל בקריאות ״אינתיפאדה״. הם רמסו את סמלה ובעטו בערכיה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון (לא, זה לא דקלום), באותה השעה בה הפליגו הדמוקרטים בשבח ערכי מפלגתם.

את המעשה הזה דובר מחלקת המדינה האמריקאית לא גינה. לא, זו לא פרובוקציה לדעתו. בעיקר כשהלה מתרחשת במדינתו. הרי מה כבר עשתה קבוצת הפרובקטיביים הזו? היא פשוט מחתה על ״חתירתה השיטתית והפרובוקטיבית של ישראל תחת פתרון 2 המדינות״ באמצעות בנייה בבירתה ירושלים – בשכונת גילה היהודית וכפי שהדגיש ראש העיר ניר ברקת – גם בבית חנינא הערבי. זו בעצם מלחמת הדמוקרטים ב״פרובוקטיבים הישראלים״. זו מחאה על ״העוול״ שנגרם לערביי ירושלים, כי הרי בנייה ליהודים ולא לערבים בלבד היא כדקירת סכין בגבם.

אז בואו נאמר את האמת. משרד החוץ האמריקאי מפלה בדבריו בין יהודים לערבים. הוא מאמין כי שוויון מלא לערבים מתקיים רק כאשר גורעים מהיהודים. כמו האדם הקנאי שלא יסתפק בתכולת שקו עד שלחברו תהיה תכולה קטנה משלו.

העיתוי — אין מושלם ממנו. הרי כשאנטישמים תומכי מפלגתך שורפים את דגלה של ישראל בפרובוקטיביות, אין זמן מתאים יותר מעכשיו להסיט את הדיון ולהאשים את ישראל בפרובוקציה. הרי כשאתה זה שחותר בשיטתיות ובפרובוקטיביות תחת הדמוקרטיה הישראלית, במטרה להפיל את השלטון, אין הזדמנות טובה יותר מעכשיו להסיט את הדיון ולחפות על התערבות גסה ומסוכנת, בהאשמת ישראל בפרובוקציה. 

היי, אתם שם בבית הלבן – אם עדיין לא הבנתם; אנחנו בונים בתים. וכשאצלכם שורפים דגלים, אנחנו בונים ונבנה עוד יותר.

אכן, ׳כשהם יורדים נמוך, אנחנו עולים גבוה׳.

מחאת האתיופים או מחאת הערבים? / נ. הכט

(צילום: פלאש 90)

מחאת האתיופים, כיכר רבין (צילום: פלאש 90)

ראשון בלילה, כיכר רבין בתל אביב. כיכר מלאה, גדושה בבני העדה האתיופית שכיתתו רגליהם מרחוק ומקרוב, כדי למחות על עוול ואפליה מצד חברה שלטענתם מסרבת לקבל.

לרובנו הפגנת ליל ראשון הזכירה את הפגנת האפרו-אמריקאים בבולטימור לפני כשבוע, ולרבים מאיתנו לא נעים להשוות – אך התקריות האלימות שקדמו למחאה דומות בצורה יוצאת דופן, כמו גם  ההשתלחויות בהפגנה עצמה.

אך המעניין ביותר בכל הפרשייה הזאת, הוא לראות את השתדלותם של נציגי הערבים בהעלאת נושא אפליית ערביי ישראל על חשבון אפליית העדה האתיופית. ומעניין הוא שהאדם שדאג לכך הוא לא אחר מאשר חבר הכנסת החדש ממפלגת ״המחנה הציוני״ זוהיר בהלול, שהבהיר והדגיש פעם אחר פעם כי הוא יותר פלסטיני מאשר ציוני, כמו גם שמפלגתו איננה צריכה להיות ציונית. הצהרות אנטי- ישראליות מובהקות יוצאות מפיו של אדם ה״נלחם״ באי-השוויון.

״גם אני אתיופי״ אמר בהלול. אבל הגיע הזמן להחליט בהלול, הגיע הזמן לבחור מהי עדתך, מהי אמונתך. שמא מהיום אתה יהודי? אולי יהודי חרדי? שימוש ציני בכאבו של האחר איננו מעלה את כאב בני עמך על נס.

זאת לא הפעם הראשונה שתופסים פה טרמפ. בכלל יש כאן טרנד שלא היה הולם אף מדינה. נדמה שהחברה שלנו מאפשרת לעצמה

(צילום: גיל יוחנן)

חה״כ זוהיר בהלול (צילום: גיל יוחנן)

להסתכן בכל מחיר ולו בכדי להרוויח קצת מכאן וקצת משם – לקצר את הדרך. החל מחנופת מפלגות חרדיות למפלגות ערביות, וכלה בחנופת העדה הערבית לאתיופית בנושא האפליה. בהחלט משא ומתן בלתי אמין.

אז היתה הפגנה, ועוד נכונות לנו עוד. המטרה היא לקחת את הכעס והתסכול ולנווט אותם למקום של עשייה ופריחה, למקום של קבלת האחר והשונה, גם אם הדבר כרוך בהשקעת תקציב מכובד. על הממשלה לקחת את העניין תחת חסותה, ולדאוג לקליטה הולמת עבור בני העדה האתיופית. והחברה הערבית? שיראו קצת נאמנות קודם כל ומעל לכל לבני עמם, לעדתם שלהם.

אנו, ידנו מושטת לשוויון.