חופש המניפולציה: על התנגדות השמאל לקוד האתי של פרופסור אסא כשר

image

(צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

למבקר ממדינה זרה, הביקורת על הקוד האתי של פרופסור אסא כשר השבוע היתה נשמעת מוצדקת ונחוצה. הרי מי לא היה נחרד לשמע הידיעה על ממשל האוסר קיום דיאלוג בין אזרחים. לו רק היה יודע שזה עיוות מניפולטיבי של המציאות, שזו בעצם טקטיקת ההפחדה של השמאל לכל נושא שאותו מקדם שר החינוך נפתלי בנט וחברי מפלגתו, שהכיפה מפריעה לעיניהם של אבירי חופש הביטוי עד שניהול דיון ענייני אינו מתאפשר וכנות הופכת למילה גסה, סביר להניח שהיה משנה את דעתו בעניין צדקת המחאה.

הטענות של השמאל כנגד הקוד האתי של פרופסור אסא כשר המבקש להוציא את הפוליטיקה המזיקה מהאוניברסיטאות, מגוונות. כשהשר נפתלי בנט ציטט את הסעיף השני בקוד האתי האמריקאי של ה-AAUP (האגודה האמריקאית של פרופסורים באוניברסיטאות) המדגיש כי על מרצים להיזהר לא לערב נושאים שנויים במחלוקת בשיעוריהם, עטו עליו המבקרים והאשימו אותו במניפולציה. אחד מהם, צייצן בשם ״מר בחור״ שזכה לתגובות נלהבות בטוויטר מפרשנים ומובילי דעה, טען כי בנט הסתיר את סוף הסעיף בהצהרה האמריקאית – וכך פירש אותו צייצן את הכתוב שם: ״מוסד או מרצה הבוחר בכל זאת לכלול תכנים שנויים במחלוקת (והרי זוהי זכותו) מטעמים דתיים או אחרים, ראוי רק שיציין זאת בסילבוס. זה הכל״. משום מה, העיתונאים והאישים שתמכו בציוץ המניפולטיבי הזה לא טרחו לבדוק את אמינות הדברים. ובכן, זהו התרגום המדויק של סוף הסעיף המדובר: ״הגבלות על החופש האקדמי בגלל מטרות דתיות או אחרות של המוסד צריכות להיות מוצהרות בבירור בכתב בעת מינוי המרצה״, כלומר; סעיף זה מתיר למוסד להחיל מגבלות על החופש האקדמי ובתנאי שהן תוצהרנה בבירור בכתב בעת מינוי המרצה. הפוך לגמרי ממה שנטען בציוץ האמור.

הטענה לפיה הקוד האתי של פרופסור כשר אוסר על מרצים להציג סוגיות פוליטיות שנויות במחלוקת במסגרת השיעור פשוט שגויה, וסביר להניח שמי שטוען זאת אפילו לא טרח לקרוא אותו, שכן במסמך נכתב במפורש: ״דיון אקדמי במסגרת קורס בהתאם לסילבוס של הקורס, במסגרת דיסציפלינה מסוימת, בסוגיה שיש לה נגיעה לנושאים שיש בהם פעילות פוליטית, תוך הצגה מקצועית ומכובדת של הטיעונים לכאן ולכאן, אינה בגדר פגיעה בסטודנטים, הטעונה הגנה של המוסד״.

אולי מה שמפריע לפרופסורים שמתנגדים לקוד היא העובדה שאומרים להם ׳לא, זה לא ראוי׳. אולי עד היום הדיון במסגרת הקורס היה פוליטי במקום להיות אקדמי. אולי עד היום ׳הטיעונים לכאן ולכאן׳ לא הוצגו בצורה מקצועית ומכובדת, אם הוצגו בכלל טיעונים לכאן ולכאן. עכשיו ״פוגעים״ להם ביקר מכל – בחופש לקדם אג'נדה פוליטית במסווה של אקדמיה. בחופש להכפיש את ישראל ולהחרים אותה. בחופש לסלף ולעוות מציאות.

עוד טענה שהושמעה היא שהקוד האתי של פרופסור כשר מהווה מסמך מטעם השלטון לעומת הצהרת ה-AAUP המשמש כגוף עצמאי. מעבר לעובדה שכשר מבהיר בהקדמתו כי ״קוד אתי הראוי לשמו הוא במהותו מסמך חינוכי ואינו בעל מעמד משפטי או משמעתי״ הרי שטענה זו בכללותה אינה מחזיקה מים. על אף שאין קוד אתי מטעם הממשל הפדרלי בארה״ב, הרי שחוקי אתיקה נחקקים מטעם הממשל המדיני המקומי, כדוגמת מדינת אילינוי. האוניברסיטאות באילינוי למשל פועלות על פי ׳חוק האתיקה לעובדים ופקידי ממשל׳ הקובע מהי פעילות פוליטית אסורה. ההגדרה לפעילות פוליטית אסורה באוניברסיטאות שם זהה לזו שבקוד האתי של פרופסור כשר.

אך מה שאולי הכי אירוני בכל הסיפור הזה היא העובדה שמרצים מאוניברסיטת בן גוריון מחאו כנגד הקוד האתי, החרימו את אסא כשר והזדעקו על האיסור להביע דעה פוליטית בשעה שהקוד האתי באוניברסיטה בה הם מלמדים אוסרת עליהם לעשות זאת ממילא; ״הבעת דעה מפלגתית או דתית במסגרת שיעור אקדמי היא מעשה פסול, שכן עלולה להיות בו השפעה לא-הוגנת, ואף איום סמוי, על תלמידים המשתתפים באותו שיעור״. (פרק ג, סעיף 4 בקוד האתי של אוניברסיטת בן גוריון)

ובכן, כפי שאמר אברהם לינקולן: ״אפשר לרמות את כל האנשים חלק מהזמן, אפשר לרמות חלק מהאנשים כל הזמן, אך אי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן״. המניפולציה של השמאל בשבוע האחרון רק מוכיחה עד כמה נחוץ כאן קוד אתי.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: פרובוקציה

imageאפשר לומר הרבה דברים על מחאתן של העוזרות הפרלמנטריות השבוע, אבל כשעשרות נשים בוחרות להתייצב בלבוש קצר בשערי הכנסת ביום הגשום והסוער ביותר שידע החורף הזה, זו כבר פרובוקציה מתוכננת.

טענות מגוונות כמו החפצת נשים, כפייה דתית, ושוביניזם הושמעו במחאה הזו, כמו בכל פרובוקציה בה נשפכות החוצה שלל האשמות והחיצים נורים לכל עבר. אם תקשיבו טוב, תבחינו כי אלו אותם הקולות שנשמעים כשמתקיימים ארועי תרבות נפרדים לגברים ונשים במגזר הדתי, או כשראש עיריית ירושלים ניר ברקת מודיע שלא יוכל להשתתף ב׳מצעד הגאווה׳ כדי לא לפגוע ברגשות הציבור הדתי בירושלים, או כששר החינוך נפתלי בנט מעודד לימודי יהדות בבתי ספר. העיקרון הוא אחד; ליצור כמה שיותר רעש כדי שהציבור ישכח מהתוכן הענייני שקדם לפרובוקציה.

מה שכונה ״מחאת החצאיות״ לא הסתיים בשערי הכנסת, אלא גלש גם למחוזות השיימינג ברשתות החברתיות. שם דאגו פוליטיקאיות ועיתונאיות להעלות תמונות של אשת יו״ר הכנסת בלבוש קצר, כאילו כדי להוכיח את צדקת ״מחאתן״ וללעוג לאדלשטיין. חברת הכנסת שלי יחימוביץ הגדילה לעשות והעלתה תמונות של ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי בלבוש קצר ולא בדיוק הולם. הלייקים זרמו, והעוקבים לקחו דוגמא והעלו גם הם תמונות של פוליטיקאיות מכל רחבי העולם בלבוש חושפני. מעבר לילדותיות המגוכחת, תגובתה של יחימוביץ מבטאת החפצה נשית פר אקסלנס. הדרך בה היא וחברות כנסת אחרות בחרו לנהוג, היא היא שגורמת לזילות נשים. היועצת הפרלמנטרית של חברת הכנסת תמר זנדברג, התראיינה לתקשורת ומחתה שעל הכנסת פשוט ״לרדת״ מנושא אורך החצאית. ובכן, מעניין שמי שלא ירד מזה, היו דווקא חברות הכנסת שלא הפסיקו להצביע על ברכיים חשופות של פוליטיקאיות ברחבי העולם כאל הוכחה ניצחת לצדקת דרכן.

וכאילו לא היה די במחאתן הפרובוקטיבית, העוזרות גם התלוננו שהשפילו אותן ורמסו את כבודן. הרי מה הן חשבו? הן באו בצורה מסוימת כדי ליצור תגובה מסוימת. זה הזמן להפריך את הפיקציה שהעוזרות הפרלמנטריות לא יודעות מה הן עושות. הן יודעות בדיוק מה הן עושות. הן, וחברות הכנסת שממשיכות לטעון שקוד לבוש צנוע זה ״איראן״, ונשים הן תמיד ״הקורבן״.

אז הן חשבו שהן מלמדות את יו״ר הכנסת על ״ליברליזם״ ו״זכויות נשים״, אך בעצם לימדו את כולנו שיעור חשוב על החפצה.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: הימין 

imageהסוקרים כיסו את פניהם במבוכה, אנשי ״לעולם לא טראמפ״ ירדו למחתרת, והעולם הוכה תדהמה כשטראמפ הוכרז כנשיאה ה-45 של ארה״ב. הימין בישראל, ברובו, חגג את הבשורה, בעיקר בשל הניצחון הרפובליקני אך לא פחות בשל ניצחונו האישי של טראמפ. בהנהגה הימנית מיהרו להודיע על חלון ההזדמנות שנוצר לישראל עם היבחרו של טראמפ. עכשיו, הם אומרים, נוכל למשול, לבנות, ולספח. טראמפ, הם מסבירים, הוא ״איש עסקים מחודד״, ולכן הוא ידע להבחין בין הטובים לרעים במזרח התיכון.

בתגובתו הפזיזה והילדותית משהו, הימין למעשה הוכיח לציבור עד כמה ישראל היתה בובת מריונטה במשך שמונה השנים האחרונות. עד כמה היא התכופפה בפני מנהיגי העולם החופשי, במקום ליישם את מדיניותה. עד כמה ההבטחות על בנייה, וארץ ישראל השלמה היו ריקות. יותר מכל, הימין חשף לציבור, שראש ממשלת ישראל הוא בעצם נשיא ארה״ב. תגובת ההנהגה הימנית ביטאה את הלך רוחה; ישראל היא בונקר עם חלון הזדמנות פעם בירח כחול, שמפחדת ממנהיגים שמעקמים את האף. נותר רק לדמיין, מה היה קורה בשמונה השנים הבאות אילו הילרי קלינטון היתה נבחרת.

לדעת הימין, התיקון לישראל הוא דונלד טראמפ. ואם יש משהו מביך בבחירות האלו זו התמיכה הבלתי מסוייגת באדם שהדבר האחרון שמעניין אותו היא תקינות. תנועת ״לעולם לא טראמפ״ קמה כתגובה לאותם תומכים במפלגה הרפובליקנית שהתאחדו סביב טראמפ מתוך ובלית ברירה. הם לא היו טרולים ברשת החברתית, אלא אנשים ערכיים שמחו על הידרדרותה של המפלגה בפרט וארה״ב בכלל. כשההנהגה הימנית בישראל מדברת בשבחו של טראמפ, היא גורמת להידרדרות דוגמת זו שבמפלגה הרפובליקנית. התמיכה בו בטענה שהוא ידיד ישראל, סותרת באירוניה את ערכי עם ישראל ותורת ישראל להם הימין נאמן כל כך. אז אם יש משהו שהימין צריך לעשות זה להנמיך את הווליום על טראמפ, ולעסוק במקום, במצע הפרו ישראלי של המפלגה הרפובליקנית. אחרי הכל, זה לא טראמפ אלא סגנו ויועציו שאחראים לנרטיב הפרו ישראלי ששמענו בקמפיין.

השנים הבאות תחת ממשל רפובליקני אולי יאפשרו לימין ליישם את מדיניותו, אך לעולם לא ירפאו את דפוס החשיבה החולה והמקרטע. אם יש חלון אחד שנפתח, הוא חלון הזדמנות עבור הימין לעשות חשבון נפש על שמונה שנים של תרדמת חורף.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע השלישי בינואר

בארץ: טרור: *דפנה מאיר, רעיה ואם לשישה נרצחה בדקירות סכין בפתח ביתה בעותניאל, ע״י מחבל פלסטיני בן עוולה (15) שנעצר לאחר מרדף של יומיים. *תושבת תקוע נדקרה בכתפה באורח בינוני ע״ מחבל פלסטיני. המחבל נורה ונוטרל.

בכנס INSS (המכון למחקרי ביטחון לאומי) בתל אביב: * ״האיום המרכזי על ישראל הוא הקיפאון המחשבתי״ – שר החינוך נפתלי בנט השמיע ביקורת על מדיניות רה״מ ושר הביטחון יעלון, וקרא לשנות את התפיסה הביטחונית, וליזום. (לא, הוא לא התכוון למדינה פלסטינית). * ״נראה שיש חוק אחד לישראלים ואחר לפלסטינים״ – שגריר ארה״ב בישראל דן שפירו מתח ביקורת חריפה על ישראל שכביכול מחילה חוקים שונים על היהודים והפלסטינים בשטחי יהודה ושומרון. רה״מ נתניהו בתגובה: ״דבריו אינם מקובלים״ (ביבי, תן לו בראש כמו שנתת לשבדית וולסטרום). אז מדוע עכשיו? 1.אובאמה לחוץ – עוד שנה הוא בחוץ, ועוד אין לו הישגי שלום. 2.דן רצה להתחרות עם מרגוט.

חופשי לרוץ? היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין החליט לסגור את התיק נגד הרמטכ״ל לשעבר גבי אשכנזי בהעדר אשמה.

בעולם: הירוקים זורמים לאיראן: ארה״ב והאיחוד האירופי הסירו סופית את הסנקציות על איראן לאחר שסבא״א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) דיווחה כי איראן עמדה בהתחייבותה במשך החודשים שעברו מאז ההסכם (כן, היא רק עשתה ניסוי קטן בטיל עם ראש נפץ גרעיני באוקטובר. אבל זה לא משנה) העברת 100 המיליארדים החלה. באופן חסר תקדים – שר החוץ האמריקני ג׳ון קרי הודה ואמר כי ייתכן שחלק מהכסף יתקצב ארגוני טרור – ״לא את הכל אפשר למנוע״ (אבל לא ביקשו ממך ״למנוע״, ביקשו ממך לא לחתום על עסקה רעה).

*הופעלה עסקת החלפת אסירים איראניים בשבויים אמריקנים – מטוס שוויצרי שנשא את השבויים נחת בז׳נבה השבוע. *3 אמריקנים דווחו כחטופים בבגדד.

רה״מ נתניהו נסע לכנס הפורום הכלכלי בדאבוס ונפגש עם סגן הנשיא ג׳ו ביידן, שר החוץ ג׳ון קרי, ושרת החוץ האירופית פדריקה מוגריני. הם דיברו על המציאות הביטחונית בישראל, ההסתה הפלסטינית, הסכם הגרעין, איראן ודעא״ש: ״כששני האויבים שלך נלחמים אחד בשני, אל תחזק את אחד מהם, אלא תחליש את שניהם״

בכנסת: חוק השקיפות: רה״מ נתניהו הודיע כי יתמוך בחוק של השרה איילת שקד, אך הדגיש כי העמותות במימון זר לא תחויבנה בענידת תג זיהוי.

הנעלבים: משרד החוץ החרים את נסיעותיו לחו״ל של שר החינוך נפתלי בנט לאחר שהלה העליבם באמרו שיש בעיה בד.נ.א. של עובדי משרד החוץ, בהתייחסו למנכ״ל משרד החוץ לשעבר אלון ליאל.

#משכן50 בהופעת טאלנט: השבוע חגגו 67 שנים לכינונה של הכנסת, ו-50 שנות משכן. אילן גילאון הכין ריבות, חיים ילין הנחה שיעור ספינינג, צחי הנגבי וחמד עמאר עשו קרטה, ועוד. בסיום היום נערכה ישיבה מיוחדת בנוכחות הנשיא ריבלין.

בפרלמנט זר: ממשיכים לירות חיצים: *האיחוד האירופי הודיע כי הסכמים עם ישראל יהיו תקפים רק בשטחי הקו הירוק. ארה״ב גיבתה את ההחלטה. *האו״ם, האיחוד האירופי, וארה״ב גינו את הידיעה לפיה ישראל עומדת לספח למעלה מ-1500 דונם ליד יריחו ולהכריזם כאדמות מדינה. הטענה: פעולת הסיפוח נוגדת את עיקרון 2 המדינות.

שופט בריטי קבע כי רצח המרגל הרוסי לשעבר אלכסנדר ליטביננקו בלונדון בוצע בפקודת פוטין. בריטניה תחליט על הטלת סנקציות על רוסיה.

בארה״ב: מופע אימים או תוכנית סאטירה: מושלת אלסקה לשעבר שרה פיילין הצהירה על תמיכתה במועמד הרפובליקני דונאלד טראמפ. פיילין עלתה על הבמה בנוכחות טראמפ, ונתנה הרצאה נטולת דיפלומטיה (ונימוסים) בדיוק כמו שטראמפ אוהב. פיילין צחקה על הבאז התקשורתי שהתמיכה שלה גורמת, (מה לעשות – ׳כשאישיות טלוויזיה ופוליטיקאית לשעבר תומכת בפוליטיקאי טרי ואישיות טלוויזיה לשעבר׳, זה מסקרן). מה שבטוח: טד קרוז יצא נעלב.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע האחרון של 2015

בארץ: אולמרט לא עזב, ולא מודה / ״מנהיגים״ מבלים בכלא (רה״מ לשעבר אהוד אולמרט נשפט לשנה וחצי מאסר ויחל לרצות את עונשו בפברואר. למרות זאת הוא ממשיך להצהיר: ״מעולם לא קיבלתי שוחד״. אולמרט ישהה בסמוך לנשיא לשעבר משה קצב השוהה באגף התורני, אך מסתבר שלא ייפגשו).

התנ״ך עוד חי (משרד החינוך עורר סערה גדולה כשהחליט לפסול את ספרה של דורית רביניאן ׳גדר חיה׳ מתוכנית הלימודים, בטענה שהוא מעודד התבוללות).

סוכל פיגוע במלון באילת – נעצרו 2 ערבים ישראליים ירושלמים.

בעולם: הפסד לדעא״ש, הישג לעיראק (דעא״ש נחל תבוסה בעיר העיראקית רמאדי, הצבא העיראקי כבש את העיר מחדש).

פיגוע התאבדות התרחש בעיר קמישלי שבסוריה – 3 מחבלים, 2 מסעדות, 6 הרוגים.

בריסל ביטלה את ארוע הזיקוקים לשנה החדשה עקב התראות על פיגועי טרור. בניו יורק סוכל פיגוע.

בכנסת: עמיר אוחנה הושבע לחבר כנסת במפלגת הליכוד בעקבות פרישת סילבן שלום.

׳הערבים נוהרים׳ (הממשלה אישרה תקציב של 15 מיליארד שקלים עבור צמצום פערים במגזר הערבי).

בפרלמנט זר: ׳מיליארד סינים לא טועים׳ (הפרלמנט הסיני אישר באופן רשמי הקלות במדיניות ״הילד האחד״, כמו גם חוק נגד אלימות במשפחה).

בברזיל עדיין משתהים לאשר את מינויו של ׳המתנחל׳ דני דיין כשגריר במדינתם – עקב התנגדותם להתנחלויות. (סגנית שר החוץ חוטובלי מסרה שישראל לא תיסוג מהמינוי. נתניהו ודיין נפגשו וקבעו דרכי פעולה).

בארה״ב: ג׳ון קרי עדיין בטוח ביעילות ההסכם עם איראן? (ארה״ב קיבלה החלטה להטיל סנקציות על 12 אישים וגופים בינלאומיים הקשורים בסיוע לתוכנית הטילים הבליסטיים של איראן). איראן מסרה בתגובה שהיא תמשיך בקידום התוכנית. הסכם רע אמרנו?

*תזכורת: הטלת הסנקציות באה בתגובה לניסוי השיגור שערכה איראן באוקטובר, בו הפרה את הסכמי האו״ם.

החוק הנורבגי; המשבר באמון הבוחרים / נ.הכט

צוחקים על הציבור השקוף. (צילום: ראובן קסטרו)

צוחקים על הציבור השקוף. (צילום: ראובן קסטרו)

בואו נאמר את האמת, החוק שעבר בלילה האחרון בכנסת הוא חוק שנוי במחלוקת לדעת כל חלקי הבית, ועובדת חקיקתה כהוראת שעה בלבד מצביעה על כך. התמיכה בחוק ״הנורבגי״ איננה עניין של טיב ויתרון החוק, כלומר; התמיכה בה הייתה אינטרסנטית או בכפייה קואליציונית, ולא בראייה בה כחוק המשפר את המנהל במדינה.

החוק המכונה בשם ״החוק הנורבגי״, יותר מכל פוגע בציבור הבוחרים בישראל. ציבור שבחר במי שהם בשבילו הטובים ביותר. ציבור שנתן את אמונו באלו שביקשו לרכושו. הבחירה שלהם מטילה את הזכות והחובה על הנבחרים לא רק לחוקק, אלא גם לייצג. זה דרוש ונחוץ שתהיה ייצוגיות הולמת, שנוכל לצפות באנשי הציבור מצביעים ומביעים את עמדתם – שהיא גם עמדתנו. החוק הזה מתיר לאותם נבחרי ציבור להישאר מאחורי הקלעים, בשעה שהציבור כולו מממן אותו אך לא רואה אותו. בוודאי שלא בצורה מספקת. החוק הזה מביא רוח של אכזבה ומשבר אמון עמוק בקרב ציבור תומכים נלהב.

הדמוקרטי עדלי סטיבנסון אמר: "אנו מאמינים מעל הכל שאלו המחזיקים בידיהם את הכוח למשול חייבים הם עצמם להיות עצמאיים – וסוג זה של עצמאות משמעה – החכמה, הניסיון, והגבורה לזהות את האינטרסים המיוחדים והלחצים הפועלים בתמידיות, לראות לנגד עיניהם תמיד את אינטרס הציבור, ולהתנגד להשתעבדותו לא משנה מה תהיינה הסכנות הפוליטיות."

דבריו בשעה זו מקבלים משמעות נחרצת במקרה של "החוק הנורבגי". מסתבר בעצם, שבגלל סכנה פוליטית הציבור אינו מקבל את הכבוד והיחס הראויים לו, ולמעשה אינטרס הציבור נרמס לטובת אינטרסים פוליטיים מובהקים, וכתוצאה מהשתעבדות פוליטית.

אם בכל זאת רצתה הממשלה להעביר את החוק, היה זה מן הנכון להחיל אותה במתכונת מצומצמת, בצורה שבה יוכלו שרים או סגני שרים להתפטר על הנייר בלבד, כך שסמכויותיהם וחובותיהם לייצג בכנסת תישארנה על כנן.

מה לא נאמר על החוק הזה. רק בתוך בליל הדיבורים שכחו שהציבור הוא הנושא המשמעותי העיקרי. ואם כבר עסקנו בשיפור מעמדם של ׳השקופים׳ במסע הבחירות האחרון, הרי שהשבוע הדבר קיבל משמעות אחרת, תפנית כואבת לאוכלוסייה הישראלית כולה.