״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: פרובוקציה

imageאפשר לומר הרבה דברים על מחאתן של העוזרות הפרלמנטריות השבוע, אבל כשעשרות נשים בוחרות להתייצב בלבוש קצר בשערי הכנסת ביום הגשום והסוער ביותר שידע החורף הזה, זו כבר פרובוקציה מתוכננת.

טענות מגוונות כמו החפצת נשים, כפייה דתית, ושוביניזם הושמעו במחאה הזו, כמו בכל פרובוקציה בה נשפכות החוצה שלל האשמות והחיצים נורים לכל עבר. אם תקשיבו טוב, תבחינו כי אלו אותם הקולות שנשמעים כשמתקיימים ארועי תרבות נפרדים לגברים ונשים במגזר הדתי, או כשראש עיריית ירושלים ניר ברקת מודיע שלא יוכל להשתתף ב׳מצעד הגאווה׳ כדי לא לפגוע ברגשות הציבור הדתי בירושלים, או כששר החינוך נפתלי בנט מעודד לימודי יהדות בבתי ספר. העיקרון הוא אחד; ליצור כמה שיותר רעש כדי שהציבור ישכח מהתוכן הענייני שקדם לפרובוקציה.

מה שכונה ״מחאת החצאיות״ לא הסתיים בשערי הכנסת, אלא גלש גם למחוזות השיימינג ברשתות החברתיות. שם דאגו פוליטיקאיות ועיתונאיות להעלות תמונות של אשת יו״ר הכנסת בלבוש קצר, כאילו כדי להוכיח את צדקת ״מחאתן״ וללעוג לאדלשטיין. חברת הכנסת שלי יחימוביץ הגדילה לעשות והעלתה תמונות של ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי בלבוש קצר ולא בדיוק הולם. הלייקים זרמו, והעוקבים לקחו דוגמא והעלו גם הם תמונות של פוליטיקאיות מכל רחבי העולם בלבוש חושפני. מעבר לילדותיות המגוכחת, תגובתה של יחימוביץ מבטאת החפצה נשית פר אקסלנס. הדרך בה היא וחברות כנסת אחרות בחרו לנהוג, היא היא שגורמת לזילות נשים. היועצת הפרלמנטרית של חברת הכנסת תמר זנדברג, התראיינה לתקשורת ומחתה שעל הכנסת פשוט ״לרדת״ מנושא אורך החצאית. ובכן, מעניין שמי שלא ירד מזה, היו דווקא חברות הכנסת שלא הפסיקו להצביע על ברכיים חשופות של פוליטיקאיות ברחבי העולם כאל הוכחה ניצחת לצדקת דרכן.

וכאילו לא היה די במחאתן הפרובוקטיבית, העוזרות גם התלוננו שהשפילו אותן ורמסו את כבודן. הרי מה הן חשבו? הן באו בצורה מסוימת כדי ליצור תגובה מסוימת. זה הזמן להפריך את הפיקציה שהעוזרות הפרלמנטריות לא יודעות מה הן עושות. הן יודעות בדיוק מה הן עושות. הן, וחברות הכנסת שממשיכות לטעון שקוד לבוש צנוע זה ״איראן״, ונשים הן תמיד ״הקורבן״.

אז הן חשבו שהן מלמדות את יו״ר הכנסת על ״ליברליזם״ ו״זכויות נשים״, אך בעצם לימדו את כולנו שיעור חשוב על החפצה.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: פרובוקציה 

imageמשרד החוץ האמריקאי גינה בחריפות את הבנייה המחודשת בירושלים, וכינה אותה: ״חתירה שיטתית ופרובוקטיבית תחת פתרון שתי המדינות״.

הניסוח החריף הזה איננו חדש, הרי ממשל אובאמה הוציא גינויים בנוסח שכזה משחר כינונו. תוספת העיתוי כאן היא המשמעותית.  

הועידה הדמוקרטית בפילדלפיה זכתה לאחוזי רייטינג גבוהות מזו הרפובליקנית. הסיקור בתקשורת האמריקנית ובעיקר זו הישראלית היה אוהד מאוד. נאומי הסלבריטאים, אנשי הקונגרס הבכירים, ודברי ההשראה של הנשיא אובאמה ואשתו מישל הרימו את הקהל על רגליו. אך באותו הזמן, מחוץ לאולם הענק התגודדו קבוצת שונאים, תומכי הסנטור ברני סנדרס, ושרפו דגל ישראל בקריאות ״אינתיפאדה״. הם רמסו את סמלה ובעטו בערכיה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון (לא, זה לא דקלום), באותה השעה בה הפליגו הדמוקרטים בשבח ערכי מפלגתם.

את המעשה הזה דובר מחלקת המדינה האמריקאית לא גינה. לא, זו לא פרובוקציה לדעתו. בעיקר כשהלה מתרחשת במדינתו. הרי מה כבר עשתה קבוצת הפרובקטיביים הזו? היא פשוט מחתה על ״חתירתה השיטתית והפרובוקטיבית של ישראל תחת פתרון 2 המדינות״ באמצעות בנייה בבירתה ירושלים – בשכונת גילה היהודית וכפי שהדגיש ראש העיר ניר ברקת – גם בבית חנינא הערבי. זו בעצם מלחמת הדמוקרטים ב״פרובוקטיבים הישראלים״. זו מחאה על ״העוול״ שנגרם לערביי ירושלים, כי הרי בנייה ליהודים ולא לערבים בלבד היא כדקירת סכין בגבם.

אז בואו נאמר את האמת. משרד החוץ האמריקאי מפלה בדבריו בין יהודים לערבים. הוא מאמין כי שוויון מלא לערבים מתקיים רק כאשר גורעים מהיהודים. כמו האדם הקנאי שלא יסתפק בתכולת שקו עד שלחברו תהיה תכולה קטנה משלו.

העיתוי — אין מושלם ממנו. הרי כשאנטישמים תומכי מפלגתך שורפים את דגלה של ישראל בפרובוקטיביות, אין זמן מתאים יותר מעכשיו להסיט את הדיון ולהאשים את ישראל בפרובוקציה. הרי כשאתה זה שחותר בשיטתיות ובפרובוקטיביות תחת הדמוקרטיה הישראלית, במטרה להפיל את השלטון, אין הזדמנות טובה יותר מעכשיו להסיט את הדיון ולחפות על התערבות גסה ומסוכנת, בהאשמת ישראל בפרובוקציה. 

היי, אתם שם בבית הלבן – אם עדיין לא הבנתם; אנחנו בונים בתים. וכשאצלכם שורפים דגלים, אנחנו בונים ונבנה עוד יותר.

אכן, ׳כשהם יורדים נמוך, אנחנו עולים גבוה׳.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: ״בני האור״ ו״בני החושך״

imageמי אתם, לוחמי החירות והשוויון, אוהבי האדם ומקבלי האחר, מניפי דגלי הקשת? מי אתם ״בני האור״ הנלחמים ב״בני החושך״?

כאשר רב מהציונות הדתית התבטא בבוטות כלפי הקהילה הלהט״בית, טענתם שבגלל סגנון דיבורו אתם תוקפים אותו, אך ימים ספורים לאחר מכן כשראש עיריית ירושלים ניר ברקת הודיע באופן מכבד והגון שלא ישתתף ב״מצעד הגאווה״, תקפתם. תקפתם אדם בשל דעותיו ורגשותיו, והתחשבותו ברגשות חלק בלתי נפרד מתושביו. זלזלתם באדם באשר הוא אדם. האשמתם אותו שהוא בחר בצד של ״בני החושך״, כשבכך בעצם הכפשתם מאות אלפי בני אדם שבסך הכל ביקשו לדבוק בערכיהם. במה הם חטאו שהם נקראים ״בני החושך״, ומה פעלתם שזכיתם להיקרא ״בני האור״? ובכלל, גרמתם לזילות זכרה של שירה בנקי, בשימוש שעשיתם בה כדי להוכיח את צדקת בקרתכם על התנהלותו של ראש העיר. ״כך מצטרפים לבני האור״, הסברתם; ״זוכרים את שירה בנקי בהנחת פרח והשתתפות ב״מצעד הגאווה״. במידה וחרגתם מכללי התקנון הנכם מצטרפים לבני החושך באופן אוטומטי״.

בשם ״הליברליזם״ ובמסגרת ״חופש הביטוי והמחאה״ רמסתם את חירויותיהם של כל מי שרק נקרה בדרככם. לא הסגנון הוא שמפריע לכם אלא הבעת הדעה היא שאינכם סובלים. אתם שתמיד מגנים זגזגנות ומברכים על דבקות בעקרונות, מלגלגים עכשיו לערכי התורה ומכנים אותם ״פוליטיקה״. אתם מתעסקים בלהטיף לאחרים על ״חביב אדם שנברא בצלם״ ושוכחים שזה תקף לשני הצדדים. אתם זועקים על שנאת חינם, אך בפועל, שונאים בליבכם את אחיכם הזועק על חילול דבר ה׳. (ולא, לא בדוקרים וביורקים עסקינן). אתם למעשה מהווים חלק אינטגרלי מתופעת סתימת הפיות כאן. אם אדם לא יכול להביע את דעתו מבלי שתתקפו אותו, אינכם חלק מחברה סובלנית ומכילה.

ונקודה למחשבה; לו רק ניצבתם איתנים כמו שניצבתם היום, כשדובר על זכותנו ההיסטורית על הארץ הזו. לו רק הייתם לוחמניים כמו שהייתם היום, כשהטרור הפלסטיני מכה והעולם דורש שנמסור את שטחינו לידיים עוינות. הלוואי והייתם מוקיעים מתוככם את השנאה כמו שהוקעתם אותה היום, כאשר היא מופנית כלפי מתנחלים ודתיים ויראי ה׳. אם רק הייתם דוחים את הטענה שערבים דוקרים ״בגלל הכיבוש״ כמו שדחינו כולנו כל טענה שבאה להצדיק את דקירתה של שירה בנקי. או אז היינו חברה ערכית יותר, ועם אוהב הרבה יותר.

״חביב אדם שנברא בצלם״, אך חשוב לא פחות — ״חביבין ישראל שנקראו בנים למקום״.