״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: הבנה

imageסערת המפכ״ל אלשיך, כמו הרבה סערות אחרות, התחילה בעיקר מהרבה רוח.

בכנס לשכת עורכי הדין בת״א נשאל מפכ״ל המשטרה, מדוע המשטרה נוהגת באלימות כלפי צעירים אתיופים. הוא השיב שלפי מחקרים, השילוב של מהגרים וצעירים יוצר רמת פשיעה גבוהה יותר סטטיסטית, ומטבע הדברים ״כאשר שוטר פוגש חשוד המוח שלו חושד בו יותר מאשר היה חושד בו אילו היה מישהו אחר״. המפכ״ל הוסיף כי זוהי בעיה המצריכה תיקון, ותטופל בהקדם.

בזה אחר זה החלו פוליטיקאים ואנשי שמאל להזדעק ולהאשים את אלשיך בגזענות. חברת הכנסת מיכל רוזין ממפלגת מר״צ הזדעזעה מכך שהוא מנסה ׳להבין׳ את הגזענות במקום להודות בה, למרות שאלשיך עשה את ההיפך בדיוק. אך מה שאולי אבסורדי ביותר הוא שמיכל רוזין וחברי מפלגתה הם אלו שמבינים גזענות. מתי בפעם באחרונה הם לא הבינו את המפגעים הפלסטינים? באיזה רגע בגל הטרור האחרון הם לא תירצו את פיגועי הטרור נגד ישראלים ב״ייאוש״, ״קיפוח כלכלי״ ותיבול של ״זה בגלל הכיבוש״? הם לא מסוגלים לגנות את הטרור והגזענות הפלסטינית באופן חד משמעי, ומבינים לליבם של המחבלים, עד שהם מסוגלים להעלות על דעתם שאחרים היו עושים כמוהם.

כשסגן הרמטכ״ל יאיר גולן זיהה תהליכים ״מעוררי חלחלה״ כאן בישראל, שהזכירו לו את שהתרחש ב״גרמניה שלפני 70, 80 ו-90 שנה״, השמאל עמד על רגליו והריע. מי שהזדעזע בזמנו מדברי גולן, זכה לשמוע הצדקה מעוותת מהשמאל, או לחילופין – התכחשות טוטאלית להשוואה שעשה. ״תקראו את כל הטקסט״ הם אמרו, ״הוא ממש לא התכוון להשוות לגרמניה הנאצית״. 

היה להם, לשמאל, כל כך קל להתעלם מהשוואה שגויה כמו זו של גולן, ׳ולהבין׳ אותו, אך הם מתקשים נורא להבין את דבריו הכנים של המפכ״ל אלשיך. הם שיבחו את גולן על אמיצות ב״זיהוי תהליכים״, אך האשימו את אלשיך בגזענות כשזיהה בעיה אמיתית ונדרש לה.

‏⁦‪‏⁦‪‬⁩ הם הסבירו לכולם שיאיר גולן לא אמר את מה שהוא באמת אמר, אך מתעקשים שהמפכ״ל אלשיך אמר את מה שהוא באמת לא אמר.

הגיע הזמן שהשמאל יהיה כנה עם עצמו — שיקרא סוף-סוף את הטקסט כולו.

 הכל בשם ההומניות / נ. הכט

ממהרים להאשים. הרצוג בעצרת ׳שלום עכשיו׳ (צילום: דרור עינב)

ממהרים להאשים. הרצוג בעצרת ׳שלום עכשיו׳ (צילום: דרור עינב)

פיגוע הטרור בבית משפחת דוואבשה הפלסטינית שהתרחש בשעות המוקדמות של יום שישי זעזע את החברה הישראלית. מדובר בפשע שנאה, בנקמת דם ברברית. מימין ומשמאל גינו את מה שכונה ״הטרור היהודי״. אלפים נהרו לעצרת ענק של ארגון ״שלום עכשיו״, כשבראשם יו״ר האופוזיציה הרצוג, חברת הכנסת גלאון, ועוד חברי כנסת ממפלגות המחנ״צ ומר״צ. על הרשתות החברתיות הועלו פוסטים חריפים כנגד המעשה הנפשע. ״דעא״ש יהודי״ קראו לזה.

אפשר להכביר במילים על חומרת המעשה, ועל חוסר האנושיות של המרצחים, אך דבר אחד יותר מכל צורם לאוזן ודורש התייחסות. הגינוי מתבקש, אך ניצול השעה בניסיון להצטייר כנאורים אינו במקומו. הכוונה היא לאנשי השמאל בישראל הקופצים על ההזדמנות לחרך ולגדף ציבור שלם. הם ממהרים לגנות כשמדובר בעוולת בני עמם, אך ממלאים פיהם מים כשהם נרצחים. כמה אירוני שהם אלו שרצים לקיים עצרות ענק, שהם אלו שלפתע מתחרטים על דחיית חוק עונש מוות למחבלים. אפשר לומר שעל השמאל לעשות חשבון נפש על ההסתה שלו כנגד ציבור המתנחלים. הסתה שגרמה נזק בלתי הפיך עד לכדי טרור ורצח.

אך השאלה היסודית כאן היא אחת; היכן הייתה החברה הפלסטינית ברצח הברברי של בני משפחת פוגל – האם גם היא קיימה עצרות מחאה והזדהות עם החברה הישראלית? מי היה שם לגנות את מליוני פשעי השנאה והטרור של פלסטינים כנגד יהודים? כשישראל כולה התאבלה על קרבנות של טרור רצחני נתעב, התגודדו בעזה כדי לשיר שירי נקמה והלל, שרפו את דגלינו בכוונתם לשבור את רוחנו עוד.

תושבי יהודה ושומרון כמו גם תושבי ירושלים ותל אביב סבלו בשנה האחרונה מפיגועי דריסה, דקירה, ותופת. כמובן שהיו גינויים מימין ומשמאל, אך מזה ועד עצרות ענק התהום הייתה פעורה.

שאלת קיומנו וזכותנו על הארץ כמו תמיד קיימת, ומתעצמת אף בזירה הבינלאומית. תדמיתה של ישראל בעיני העולם דורשת מאיתנו עוד. עוד עשייה למען שוויון והוגנות. עוד שיתוף פעולה אזורי-חברתי. נדרש מאיתנו מה שלא נדרש מאף מדינה עצמאית כיום. אך עם זאת מוטלת עלינו ועל הציבורים בתוכנו החובה לפעול מתוך כנות ומוסריות אמתית. כמו שמחובתנו לגנות, מחובתנו גם לקדש את עמנו ולזעוק את זעקתם ובד בבד לדרוש משכנינו לזעוק איתנו יחד.