״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: ג׳ון קרי 

imageג׳ון קרי כבר לא רלוונטי. בסיומן של ארבע שנים כשר חוץ ושבועות ספורים לפני השבעת הנשיא החדש, דבריו מלאים בעיקר בהרבה אוויר חם. אולי מוטב היה להתעלם מנאומו האחרון בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך באופן אירוני, דווקא חוסר הרלוונטיות היא זו שלא מאפשרת שלא להתקומם.

אחרי נאום בן שבעים ושתיים דקות שהוקדש כולו להפרכת מפעל ההתיישבות בישראל ולהאשמת ישראל בהכשלת השלום, עיתונאים ופוליטיקאים בשמאל הישראלי לקחו עליהם את תפקיד הסנגור. הם מיהרו להסביר לכולם שלא, הנאום של קרי לא היה אנטי ישראלי, כיון שקרי גינה טרור פלסטיני במשך שלושים שניות. הם קבעו כי נאומו היה פרו ישראלי מובהק, וכי אם מישהו חושב אחרת הוא ״מטומטם או שקרן״.

אפשר לומר הרבה דברים על נאומו של ג׳ון קרי, אך הדבר האחרון שהוא היה הוא ״פרו ישראלי״. זו לא הפעם הראשונה שקרי מטיף מוסר לישראל, וזו גם לא תהיה הפעם האחרונה בה הוא ינבא במשיחיות שאם פיתרון שתי המדינות לא יצא אל הפועל, ישראל לא תוכל להיות יהודית ודמוקרטית. הנאום של קרי אם כן ביטא בגלוי את הדו פרצופיות של ממשל אובמה. לג׳ון קרי רקורד של צביעות שיטתית בה הוא משתלח בישראל, ומצדיק את אותה השתלחות בטענה שהוא דואג לרווחתה של ישראל. הוא מגנה בתים כאילו היו פיגועי טרור, לא לפני שהוא דואג להכניס כמה מילות גינוי רפות על הטרור הפלסטיני. מטרתו פשוטה; ליצור מראית עין של תמיכה בישראל כאשר בפועל מתרחשת התנכלות אמיתית מתחת לפני השטח.

התפאורה ״הפרו ישראלית״ שיצר קרי במשך ארבע השנים האחרונות, נועדה למעשה לספק חומר לסנגוריו בשמאל. והשמאל, כמו השמאל שמאמין באבו מאזן כפרטנר לשלום, מלקק את ידיו של קרי ונהנה ליפול לתרמית הפסיכולוגית.

הדו פרצופיות של ממשל אובמה דומה להפליא לזו של ראש הרשות הפלסטינית. אבו מאזן שולח תנחומים באנגלית אחרי רצח תייר אמריקני, ובערבית מברך על כל טיפת דם בירושלים. כמו אובמה שמגנה טרור בבית בקריית ארבע, ואז מגנה בנייה בישראל; אבו מאזן טוען לעולם שהוא מתנגד לטרור אך תמונתו מתנוססת על גבי כרזות שמהללות מחבלים בחסות מפלגת הפת״ח. אחרי הכל, אובמה הזדהה עם הדו פרצופיות של אבו מאזן. אם הוא יכול להיחשב בן ברית גם כשהוא עושה דילים עם אויביה של ישראל, אבו מאזן יכול בהחלט להיות פרטנר גם כשהוא מסית נגד ישראל. העובדה שאובמה וקרי נטשו את ישראל והתנהלו מאחורי גבה בכל הקשור להסכם הגרעין עם איראן, לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ולהחלטת מועצת הביטחון של האו״ם נגד ההתנחלויות, מוכיחה עד כמה הם ניצלו את תדמיתם ההדוק של היחסים כדי לבעוט בישראל מתחת לשטיח.

הנאום הדו פרצופי של ג׳ון קרי לא היה פרו ישראלי, אלא כזה שביטא שנאה חסרת רסן. נאום שמגנה את ההתיישבות היהודית ומציג אותה כמכשול לשלום, הוא נאום שמצדיק ומעודד טרור נגד יהודים. ג׳ון קרי כבר לא רלוונטי, אבל הביקורת נגדו רלוונטית הפעם יותר מתמיד.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: פרובוקציה

imageאפשר לומר הרבה דברים על מחאתן של העוזרות הפרלמנטריות השבוע, אבל כשעשרות נשים בוחרות להתייצב בלבוש קצר בשערי הכנסת ביום הגשום והסוער ביותר שידע החורף הזה, זו כבר פרובוקציה מתוכננת.

טענות מגוונות כמו החפצת נשים, כפייה דתית, ושוביניזם הושמעו במחאה הזו, כמו בכל פרובוקציה בה נשפכות החוצה שלל האשמות והחיצים נורים לכל עבר. אם תקשיבו טוב, תבחינו כי אלו אותם הקולות שנשמעים כשמתקיימים ארועי תרבות נפרדים לגברים ונשים במגזר הדתי, או כשראש עיריית ירושלים ניר ברקת מודיע שלא יוכל להשתתף ב׳מצעד הגאווה׳ כדי לא לפגוע ברגשות הציבור הדתי בירושלים, או כששר החינוך נפתלי בנט מעודד לימודי יהדות בבתי ספר. העיקרון הוא אחד; ליצור כמה שיותר רעש כדי שהציבור ישכח מהתוכן הענייני שקדם לפרובוקציה.

מה שכונה ״מחאת החצאיות״ לא הסתיים בשערי הכנסת, אלא גלש גם למחוזות השיימינג ברשתות החברתיות. שם דאגו פוליטיקאיות ועיתונאיות להעלות תמונות של אשת יו״ר הכנסת בלבוש קצר, כאילו כדי להוכיח את צדקת ״מחאתן״ וללעוג לאדלשטיין. חברת הכנסת שלי יחימוביץ הגדילה לעשות והעלתה תמונות של ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי בלבוש קצר ולא בדיוק הולם. הלייקים זרמו, והעוקבים לקחו דוגמא והעלו גם הם תמונות של פוליטיקאיות מכל רחבי העולם בלבוש חושפני. מעבר לילדותיות המגוכחת, תגובתה של יחימוביץ מבטאת החפצה נשית פר אקסלנס. הדרך בה היא וחברות כנסת אחרות בחרו לנהוג, היא היא שגורמת לזילות נשים. היועצת הפרלמנטרית של חברת הכנסת תמר זנדברג, התראיינה לתקשורת ומחתה שעל הכנסת פשוט ״לרדת״ מנושא אורך החצאית. ובכן, מעניין שמי שלא ירד מזה, היו דווקא חברות הכנסת שלא הפסיקו להצביע על ברכיים חשופות של פוליטיקאיות ברחבי העולם כאל הוכחה ניצחת לצדקת דרכן.

וכאילו לא היה די במחאתן הפרובוקטיבית, העוזרות גם התלוננו שהשפילו אותן ורמסו את כבודן. הרי מה הן חשבו? הן באו בצורה מסוימת כדי ליצור תגובה מסוימת. זה הזמן להפריך את הפיקציה שהעוזרות הפרלמנטריות לא יודעות מה הן עושות. הן יודעות בדיוק מה הן עושות. הן, וחברות הכנסת שממשיכות לטעון שקוד לבוש צנוע זה ״איראן״, ונשים הן תמיד ״הקורבן״.

אז הן חשבו שהן מלמדות את יו״ר הכנסת על ״ליברליזם״ ו״זכויות נשים״, אך בעצם לימדו את כולנו שיעור חשוב על החפצה.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: דואליות 

imageביום שישי שעבר אבו מאזן הפך לגיבור בעיני השמאל הישראלי. אמיץ, אנושי, שוחר שלום – מה לא אמרו עליו. שיבחו אותו על ׳אמיצות׳ מול הביקורת ״האדירה״ של בני עמו על השתתפותו בהלווית פרס. בוז׳י הרצוג הגדיר את בקשתו לחלוק כבוד אחרון כ״מחווה אנושית״ שאסור לסרב לה. אם רק היה אפשר, הם היו מעניקים לו פרס מפעל חיים וגם נובל לשלום. שמעון פרס לא היה מגיע לקרסולי רגליו.

מנגד, השמאל העביר ביקורת לא מועטה על חברי הכנסת הערבים שהחרימו את הלווית פרס, אך עשה הפרדה מוחלטת בין היעדרותם – להשתתפותו של אבו מאזן. הם דיברו עליהם כעל ישויות נפרדות ובלתי תלויות, למרות שבפועל הרשימה המשותפת ואבו מאזן קשורים בעבותות של אהבה. כמו תמיד, בסרט שרק חוזר על עצמו שוב ושוב, השמאל נפל למשחקו הדואלי של אבו מאזן. אבו מאזן שמוסר תנחומים באנגלית, אך בערבית מהלל את השהידים. שמכחיש כל מציאות של הסתה ׳ומצטער׳ על פיגועי טרור בראיון ישראלי, אך מברך על כל טיפת דם בירושלים כשהוא יושב ברמאללה. והשמאל ממשיך לבלוע את השקרים כאילו זו הזנה בכפייה, במקום לעשות שיעורי בית.

השתתפותו בהלווית פרס והיעדרותם של חברי הכנסת הערבים הן עוד פרק בסדרה הדואלית של אבו מאזן. מחד הוא חולק כבוד, ומאידך אנשיו מכריזים חרם. מטרתו היא להצטייר כהומני ושוחר שלום בפני מנהיגי העולם, כשבפועל הוא ממנה את חברי הרשימה המשותפת לבייביסיטר עבור הילדים הזועמים בראמללה. אבו מאזן לא היה מרשה לעצמו להשתתף בהלווית יהודי ישראלי, לולא הרווח הבינלאומי שבכך. רק לאחר תיאום מוחלט עם הרשימה המשותפת יכל היה להתפנות לעיסוקי התדמית שלו. והוא הצליח. אובמה נרתם בנאום פוליטי משופשף על ״הכיבוש הישראלי״ ועל נוכחותו המכבדת של אבו מאזן – המבשרת לדבריו, את תחילתו של תהליך השלום. בינתיים אובמה כבר הספיק למחוק את ירושלים ממפת ישראל, ולגנות בחריפות של גינוי פיגוע את בתיהם של מפוני עמונה. (שמעתם נכון, הוא גינה בתים).

בין צביעותו של אבו מאזן לצביעותו של אובמה, השמאל לא השכיל להבין את מה שהימין כבר הבין מזמן. ואולי זה בגלל שהוא פשוט מכור. מכור לויתורים שמוותרים על יהודים תמורת שלום מדומה. כי בורות היא אושר, אך התמכרות לבורות היא אושר עילאי.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: פרובוקציה 

imageמשרד החוץ האמריקאי גינה בחריפות את הבנייה המחודשת בירושלים, וכינה אותה: ״חתירה שיטתית ופרובוקטיבית תחת פתרון שתי המדינות״.

הניסוח החריף הזה איננו חדש, הרי ממשל אובאמה הוציא גינויים בנוסח שכזה משחר כינונו. תוספת העיתוי כאן היא המשמעותית.  

הועידה הדמוקרטית בפילדלפיה זכתה לאחוזי רייטינג גבוהות מזו הרפובליקנית. הסיקור בתקשורת האמריקנית ובעיקר זו הישראלית היה אוהד מאוד. נאומי הסלבריטאים, אנשי הקונגרס הבכירים, ודברי ההשראה של הנשיא אובאמה ואשתו מישל הרימו את הקהל על רגליו. אך באותו הזמן, מחוץ לאולם הענק התגודדו קבוצת שונאים, תומכי הסנטור ברני סנדרס, ושרפו דגל ישראל בקריאות ״אינתיפאדה״. הם רמסו את סמלה ובעטו בערכיה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון (לא, זה לא דקלום), באותה השעה בה הפליגו הדמוקרטים בשבח ערכי מפלגתם.

את המעשה הזה דובר מחלקת המדינה האמריקאית לא גינה. לא, זו לא פרובוקציה לדעתו. בעיקר כשהלה מתרחשת במדינתו. הרי מה כבר עשתה קבוצת הפרובקטיביים הזו? היא פשוט מחתה על ״חתירתה השיטתית והפרובוקטיבית של ישראל תחת פתרון 2 המדינות״ באמצעות בנייה בבירתה ירושלים – בשכונת גילה היהודית וכפי שהדגיש ראש העיר ניר ברקת – גם בבית חנינא הערבי. זו בעצם מלחמת הדמוקרטים ב״פרובוקטיבים הישראלים״. זו מחאה על ״העוול״ שנגרם לערביי ירושלים, כי הרי בנייה ליהודים ולא לערבים בלבד היא כדקירת סכין בגבם.

אז בואו נאמר את האמת. משרד החוץ האמריקאי מפלה בדבריו בין יהודים לערבים. הוא מאמין כי שוויון מלא לערבים מתקיים רק כאשר גורעים מהיהודים. כמו האדם הקנאי שלא יסתפק בתכולת שקו עד שלחברו תהיה תכולה קטנה משלו.

העיתוי — אין מושלם ממנו. הרי כשאנטישמים תומכי מפלגתך שורפים את דגלה של ישראל בפרובוקטיביות, אין זמן מתאים יותר מעכשיו להסיט את הדיון ולהאשים את ישראל בפרובוקציה. הרי כשאתה זה שחותר בשיטתיות ובפרובוקטיביות תחת הדמוקרטיה הישראלית, במטרה להפיל את השלטון, אין הזדמנות טובה יותר מעכשיו להסיט את הדיון ולחפות על התערבות גסה ומסוכנת, בהאשמת ישראל בפרובוקציה. 

היי, אתם שם בבית הלבן – אם עדיין לא הבנתם; אנחנו בונים בתים. וכשאצלכם שורפים דגלים, אנחנו בונים ונבנה עוד יותר.

אכן, ׳כשהם יורדים נמוך, אנחנו עולים גבוה׳.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: ״בני האור״ ו״בני החושך״

imageמי אתם, לוחמי החירות והשוויון, אוהבי האדם ומקבלי האחר, מניפי דגלי הקשת? מי אתם ״בני האור״ הנלחמים ב״בני החושך״?

כאשר רב מהציונות הדתית התבטא בבוטות כלפי הקהילה הלהט״בית, טענתם שבגלל סגנון דיבורו אתם תוקפים אותו, אך ימים ספורים לאחר מכן כשראש עיריית ירושלים ניר ברקת הודיע באופן מכבד והגון שלא ישתתף ב״מצעד הגאווה״, תקפתם. תקפתם אדם בשל דעותיו ורגשותיו, והתחשבותו ברגשות חלק בלתי נפרד מתושביו. זלזלתם באדם באשר הוא אדם. האשמתם אותו שהוא בחר בצד של ״בני החושך״, כשבכך בעצם הכפשתם מאות אלפי בני אדם שבסך הכל ביקשו לדבוק בערכיהם. במה הם חטאו שהם נקראים ״בני החושך״, ומה פעלתם שזכיתם להיקרא ״בני האור״? ובכלל, גרמתם לזילות זכרה של שירה בנקי, בשימוש שעשיתם בה כדי להוכיח את צדקת בקרתכם על התנהלותו של ראש העיר. ״כך מצטרפים לבני האור״, הסברתם; ״זוכרים את שירה בנקי בהנחת פרח והשתתפות ב״מצעד הגאווה״. במידה וחרגתם מכללי התקנון הנכם מצטרפים לבני החושך באופן אוטומטי״.

בשם ״הליברליזם״ ובמסגרת ״חופש הביטוי והמחאה״ רמסתם את חירויותיהם של כל מי שרק נקרה בדרככם. לא הסגנון הוא שמפריע לכם אלא הבעת הדעה היא שאינכם סובלים. אתם שתמיד מגנים זגזגנות ומברכים על דבקות בעקרונות, מלגלגים עכשיו לערכי התורה ומכנים אותם ״פוליטיקה״. אתם מתעסקים בלהטיף לאחרים על ״חביב אדם שנברא בצלם״ ושוכחים שזה תקף לשני הצדדים. אתם זועקים על שנאת חינם, אך בפועל, שונאים בליבכם את אחיכם הזועק על חילול דבר ה׳. (ולא, לא בדוקרים וביורקים עסקינן). אתם למעשה מהווים חלק אינטגרלי מתופעת סתימת הפיות כאן. אם אדם לא יכול להביע את דעתו מבלי שתתקפו אותו, אינכם חלק מחברה סובלנית ומכילה.

ונקודה למחשבה; לו רק ניצבתם איתנים כמו שניצבתם היום, כשדובר על זכותנו ההיסטורית על הארץ הזו. לו רק הייתם לוחמניים כמו שהייתם היום, כשהטרור הפלסטיני מכה והעולם דורש שנמסור את שטחינו לידיים עוינות. הלוואי והייתם מוקיעים מתוככם את השנאה כמו שהוקעתם אותה היום, כאשר היא מופנית כלפי מתנחלים ודתיים ויראי ה׳. אם רק הייתם דוחים את הטענה שערבים דוקרים ״בגלל הכיבוש״ כמו שדחינו כולנו כל טענה שבאה להצדיק את דקירתה של שירה בנקי. או אז היינו חברה ערכית יותר, ועם אוהב הרבה יותר.

״חביב אדם שנברא בצלם״, אך חשוב לא פחות — ״חביבין ישראל שנקראו בנים למקום״.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע השני במרץ 

בארץ: תהליך השלום – *ביום שלישי התרחשו פיגועי טרור בפתח תקוה, ירושלים, ויפו-תל אביב. תייר אמריקני נרצח ו-12 איש נפצעו. המחבלים הפלסטינים היו שוהים בלתי חוקיים ותושבי כפרים ערביים *סגן נשיא ארה״ב ג׳ו ביידן הגיע באותו יום לביקור בישראל ונפגש באותה שעה, לא הרחק משם עם הנשיא לשעבר שמעון פרס. בין השאר הם דיברו על תהליך השלום, ופתרון 2 המדינות. למחרת ביידן נפגש עם רה״מ נתניהו וגינה את הפיגועים ואת רצח התייר האמריקני. *הבית הלבן דרש גינוי מאבו מאזן על רצח האמריקני. בפגישתו עם ביידן מסר לו אבו מאזן ניחומים אך לא גינה. הסיבה: מי שמסית לטרור לא רוצה לגנות מעשי טרור. הפת״ח – בראשו עומד אבו מאזן חגגו את רצח האמריקני ופרסם הודעות שבח ותהילה למחבל.

בעולם: כח השמדה – איראן עשתה ניסוי השבוע בטילים בליסטיים לטענתה: כדי להראות כח הרתעה *חשוב לציין: על הטילים ששוגרו נכתב בעברית ״ישראל חייבת להימחק״ | ארה״ב: ישנן אינדיקציות לכך שאיראן הפרה את החלטות מועצת הביטחון של האו״ם.

נלחמים בטרור – מדינות המפרץ – סעודיה, ירדן ומרוקו הכריזו על הכרתן בחיזבאללה כארגון טרור.

בכנסת: תומכים בטרור – המפלגות הערביות בל״ד וחד״ש הוציאו הודעת גינוי על הכרתן של מדינות המפרץ וסעודיה בחיזבאללה כארגון טרור. הסיבה: זה ״משרת את ישראל וארה״ב״ | הסבר: המפלגות הערביות חותרות תחת ישראל ואינן רוצות בביטחונה (למרות שהן אמורות לייצג ולהגן על הציבור הערבי החי בתוך המדינה – אגב, 56% מערביי ישראל חושבים שהגינוי אינו מוצדק) | התגובה: רה״מ נתניהו – ״אתם תמשיכו לגנות אותם כשחיזבאללה יירה על הכפרים שלכם? נפלתם על השכל?״ יו״ר האופוזיציה הרצוג – ״בושה וכלימה״.

בפרלמנט זר: טורקיה – ארדואן השתלט על 2 עיתונים גדולים במדינתו בצו בית משפט כדי למנות מנהל מטעמו. העיתונים מזוהים עם האופוזיציה הטורקית. הפגנות נערכו בטורקיה במחאה על רמיסת חופש העיתונות.

בארה״ב: המירוץ לנשיאות ממשיך – *ביום ראשון התקיימו בחירות (שיטת ה-caucus) בפורטו ריקו (האי עדיין לא נחשב חלק מארה״ב באופן רשמי, ולכן תושביה אינם יכולים להשתתף בבחירות הכלליות אך הם לוקחים חלק בבחירות המקדימות) המנצח: מרקו רוביו – קיבל 71% מהקולות וזכה בכל 23 הצירים. *ביום שלישי התקיימו בחירות (שיטת ה-primary) לרפובליקנים במישיגן, מיסיסיפי, איידהו, הוואי. תוצאות: טראמפ ניצח במישיגן, מיסיסיפי, הוואי. קרוז ניצח באיידהו. קייסיק ורוביו הגיעו למקומות שלישי ורביעי בכל המדינות. התקיימו גם בחירות לדמוקרטים במיין, מישיגן ומיסיסיפי. תוצאות: סנדרס ניצח במיין ובמישיגן וקלינטון ניצחה במיסיסיפי. בשלישי יתקיימו בחירות במדינות הבית של מרקו רוביו – פלורידה, וג׳ון קייסיק – אוהיו. שניהם נלחמים בקרב צמוד עם טראמפ ומקווים לנצח במדינותיהם כדי לקבל את כל הצירים בשיטת Winner-takes-all.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע הרביעי בינואר

בארץ: טרור: 2 מחבלים דקרו שתי נשים ליד סופר בבית חורון. שלומית קריגמן בת 24 נפטרה מפצעיה.

״אל תרצו״: ארגון הימין ״אם תרצו״ פרסם פלייר בו הם מסמנים אמנים שמאלניים כבוגדים. (זאת לאחר שאמנים שונים תקפו את שרת התרבות מירי רגב, עקב החלטתה למנוע תקצוב ממוסדות תרבות הפועלים נגד המדינה). אישים משמאל ומימין גינו את הקמפיין של ״אם תרצו״, ואנשי ציבור החברים בארגון הודיעו על התנתקותם.

בעולם: ההסתה מתחילה בספסלי האו״ם: מזכ״ל האו״ם באן קי-מון העביר ביקורת השבוע על ישראל והצדיק את הטרור הפלסטיני כשאמר; ״הטרור הוא תגובה טבעית לכיבוש״. רה״מ נתניהו הגיב בתקיפות; ״הוא נותן רוח גבית לטרור״. באן קי-מון הודיע שהוא אינו חוזר בו מדבריו. הצעה לבאן: ישראל תשלח את המחבלים הפלסטינים לייעוץ פסיכולוגי אצלך. (הרי לדעתך הם עצובים, לכן הם רוצחים אמהות לעיני ילדיהן בטבעיות.)

מנהיג הטרור בחסות מנהיגי העולם החופשי: נשיא איראן חסן רוחאני נפגש עם מנהיגים ברומא ובפריז כחלק ממסעו לאירופה למטרת הסכמים וכינון יחסים דיפלומטיים. בין הכחשה להסתה (״מוות לאמריקה, מוות לישראל״ זכור לכם?), רוחאני קרא להיאבק בקיצוניות ובאלימות.

מטרות המימון נחשפו: 7 פעילי חמאס נהרגו בקריסת מנהרה בצפון עזה עקב הגשמים העזים. מבוכה לאו״ם, ולאיחוד האירופי – שבמימונם נבנים מנהרות טרור.

בכנסת: קרעים באופוזיציה: חבר הכנסת חיליק בר (המחנ״צ) כמו גם חברות הכנסת שלי יחימוביץ׳ (המחנ״צ) וזהבה גלאון (מר״צ) תקפו את ראש האופוזיציה בוז׳י הרצוג בעקבות הדברים שאמר בפגישתו עם נשיא צרפת פרנסואה הולנד; ״חזון שתי המדינות לא יכול להתממש עכשיו״. חיליק בר תקף אותו בחריפות. יחימוביץ׳ אמרה שדבריו פורשו כ׳פזילה לימין׳. גלאון טענה שבוז׳י הוא ׳קריקטורה של אופוזיציה׳ (זהבה, פיגורטיבית או מילולית?)

החוק הנורבגי בפעולה: יגאל גואטה הושבע לחבר כנסת במפלגת ש״ס במקומו של חה״כ משולם נהרי, ואכרם חסון הושבע לחבר כנסת במפלגת כולנו במקומו של חה״כ משה כחלון. הח״כים החדשים פרסמו את מספרי הטלפון שלהם לשרות הציבור. *חשוב לציין: במסגרת החוק הנורבגי; חבר כנסת המשמש גם בתפקיד שר או סגן שר יכול להתפטר לטובת כניסתו של חבר כנסת חדש למפלגה. לכן במקרה הזה: משולם נהרי נשאר בתפקיד סגן שר הפנים, ומשה כחלון נשאר בתפקיד שר הכלכלה.

בפרלמנט זר: פולטים את הפליטים: *דנמרק – הפרלמנט הדני אישר את ״חוק התכשיטים״ – לפיו יוחרמו כספים ורכוש בעל ערך מן הפליטים הבאים בשערי דנמרק – כדי לממנם. *שבדיה – שר הפנים השבדי הודיע כי שבדיה עומדת לגרש עד 80,000 פליטים שבאו בשעריה בשנה האחרונה. ההחלטה התקבלה לאחר שנער פליט רצח אישה שעבדה במרכז לפליטים. (מעניין, מרגוט וולסטרום עסוקה בהאשמת ישראל באפרטהייד, בשעה שהיא מגרשת פליטים ממדינתה.)

״בידוד מדיני״ גרסת 2016: רה״מ נתניהו, ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס, ונשיא קפריסין ניקוס אנסטסיאדס, התכנסו למפגש פסגה היסטורי בקפריסין – בו הסכימו על שיתוף פעולה משולש בתחומי התיירות, האנרגיה, המדע והלוחמה בטרור. הפגישה התקיימה כיממה לאחר ביקור ציפראס בירושלים.

בארה״ב: יום השואה הבינלאומי: הנשיא אובאמה השתתף ונאם בטקס לכבוד יום השואה בשגרירות ישראל בוושינגטון. נכחו; שגריר ישראל בארה״ב רון דרמר, הרב ישראל מאיר לאו, ועוד. כובדו: 4 חסידי אומות העולם, שהצילו יהודים במלחמת העולם השנייה. אובאמה קרא להלחם באנטישמיות הגואה כנגד יהודים בפרט, ״כולנו יהודים״ אמר (אם כי בהיסוס).

ממלחמה באנטישמיות לסימון מוצרים מישראל: המכס האמריקני הודיע ליבואנים בארה״ב בצעד חסר תקדים על סימון מוצרים מיהודה ושומרון. ״מוצרים שיוצרו בגדה המערבית יסומנו בכיתוב ׳הגדה המערבית׳ ׳עזה׳ או ׳רצועת עזה׳ ולא יכללו את הכיתוב ׳ישראל׳ ׳מיוצר בישראל׳ וכו׳״. (זה רק נדמה או שרק אתמול הם זעקו ״לא עוד״!?). 

המרוץ לנשיאות: דונאלד טראמפ הודיע שלא ישתתף בעימות הרפובליקני האחרון לפני הבחירות המקדימות באוויה, בחסות פוקס ניוז, בטענה שהעיתונאית המנחה מייגן קלי היא מוטה נגדו. טראמפ החל בקמפיין דה לגיטימציה נגדה. בין הדברים שהעלה; ציוץ תמונה מפוברקת של קלי עם הנסיך הסעודי (כביכול מבעלי רשת החדשות פוקס ניוז).

 הכל בשם ההומניות / נ. הכט

ממהרים להאשים. הרצוג בעצרת ׳שלום עכשיו׳ (צילום: דרור עינב)

ממהרים להאשים. הרצוג בעצרת ׳שלום עכשיו׳ (צילום: דרור עינב)

פיגוע הטרור בבית משפחת דוואבשה הפלסטינית שהתרחש בשעות המוקדמות של יום שישי זעזע את החברה הישראלית. מדובר בפשע שנאה, בנקמת דם ברברית. מימין ומשמאל גינו את מה שכונה ״הטרור היהודי״. אלפים נהרו לעצרת ענק של ארגון ״שלום עכשיו״, כשבראשם יו״ר האופוזיציה הרצוג, חברת הכנסת גלאון, ועוד חברי כנסת ממפלגות המחנ״צ ומר״צ. על הרשתות החברתיות הועלו פוסטים חריפים כנגד המעשה הנפשע. ״דעא״ש יהודי״ קראו לזה.

אפשר להכביר במילים על חומרת המעשה, ועל חוסר האנושיות של המרצחים, אך דבר אחד יותר מכל צורם לאוזן ודורש התייחסות. הגינוי מתבקש, אך ניצול השעה בניסיון להצטייר כנאורים אינו במקומו. הכוונה היא לאנשי השמאל בישראל הקופצים על ההזדמנות לחרך ולגדף ציבור שלם. הם ממהרים לגנות כשמדובר בעוולת בני עמם, אך ממלאים פיהם מים כשהם נרצחים. כמה אירוני שהם אלו שרצים לקיים עצרות ענק, שהם אלו שלפתע מתחרטים על דחיית חוק עונש מוות למחבלים. אפשר לומר שעל השמאל לעשות חשבון נפש על ההסתה שלו כנגד ציבור המתנחלים. הסתה שגרמה נזק בלתי הפיך עד לכדי טרור ורצח.

אך השאלה היסודית כאן היא אחת; היכן הייתה החברה הפלסטינית ברצח הברברי של בני משפחת פוגל – האם גם היא קיימה עצרות מחאה והזדהות עם החברה הישראלית? מי היה שם לגנות את מליוני פשעי השנאה והטרור של פלסטינים כנגד יהודים? כשישראל כולה התאבלה על קרבנות של טרור רצחני נתעב, התגודדו בעזה כדי לשיר שירי נקמה והלל, שרפו את דגלינו בכוונתם לשבור את רוחנו עוד.

תושבי יהודה ושומרון כמו גם תושבי ירושלים ותל אביב סבלו בשנה האחרונה מפיגועי דריסה, דקירה, ותופת. כמובן שהיו גינויים מימין ומשמאל, אך מזה ועד עצרות ענק התהום הייתה פעורה.

שאלת קיומנו וזכותנו על הארץ כמו תמיד קיימת, ומתעצמת אף בזירה הבינלאומית. תדמיתה של ישראל בעיני העולם דורשת מאיתנו עוד. עוד עשייה למען שוויון והוגנות. עוד שיתוף פעולה אזורי-חברתי. נדרש מאיתנו מה שלא נדרש מאף מדינה עצמאית כיום. אך עם זאת מוטלת עלינו ועל הציבורים בתוכנו החובה לפעול מתוך כנות ומוסריות אמתית. כמו שמחובתנו לגנות, מחובתנו גם לקדש את עמנו ולזעוק את זעקתם ובד בבד לדרוש משכנינו לזעוק איתנו יחד.

ארה"ב מתערבת, ישראל מודאגת / נ.הכט


אז ארה״ב מודאגת, מודאגת מאוד מהרטוריקה של ראש ממשלתנו ״נגד״ ערביי ישראל. הרי לא כל יום נוהרים אלפי ערבים אל הקלפי, גם אם כל יום הוא יום בחירות. זה לא כל יום שגוש השמאל בישראל מקבל מימון זר מעמותות בארה״ב שהן ככל הנראה תחת חסותו של אובמה. 

(לא) כל יום יכול המי ומי השמאלי בישראל להדיח את גוש הימין מן השלטון, רק שהפעם הייתה לו תמיכה בדמות אמריקה החופשית, הדמוקרטית, הלא מתערבת בפוליטיקה הפנימית של מדינת ישראל (חלילה וחס). 
 
הדברים הללו לא הומצאו או הופרכו, זאת לא עלילה מסוג ״רק לא ביבי״. אלו עיוותים המתרחשים מתחת לאפה של מדינת ישראל, ללא בושה וללא רחם. 
ישנם טיעונים ממשיים ומתרחשת חקירה אינטנסיבית שבתקווה תשכיל להוציא לאור את השחיתויות – את המימון האדיר של עמותות זרות שמטרתם הייתה אחת – הזרמת מאות אלפים אל הקלפיות בהפחדה, ובלבד כדי שיצביעו – אמת. שקר! 
 
אבל עזבו את כל זה; יש לנו דאגה אמיתית וכנה. 
אובמה, מדינת ישראל מאוד מודאגת מהרטוריקה שלך נגד יהודי ישראל. נגד יהודי ירושלים וההתנחלויות. הרי הצהרת בקור רוח: ״ארה״ב איננה נותנת לגיטימציה להמשך בניית בתים בהתנחלויות, הבנייה חייבת להיפסק"! אתה מאוד מודאג לעתיד מדינתנו, ומוטרד מעתידם של הפלסטינים, אז הנך קורה לישראל לחזור לקווי 67' ומשדל את מדינות האו"ם לתמוך בשתי מדינות לשני עמים. 
אך אתה לא מבין, אתה לא מבין שאנחנו – אזרחי ישראל, חיילי ישראל, מנהיגי ישראל, מאוד דואגים לשלום ארצנו. לא נסכים למסור ולו את השטח הקטן ביותר בעבור שניהרג, בעבור שיירמסו אותנו ואת צבאנו. לא, אנחנו רוצים לחיות. העם היהודי פסק מלהיות שה תמים בין שיני זאבים. ישראל אינה נותנת לגיטימציה לאומית לכל הרוצים לכלותה. איננו נותנים לגיטימציה להמשך בניית תאי הטרור בעזה, ולפיתוח גרעינים באיראן.
עוד ידובר רבות על ממשל אובמה, על ההצהרות הפומבויות החמורות שנתן בפני אלפים כדי להסית ולהדיח. עוד נשמע על פגישות רעים בינו לרוחאני, אחמדינג'אד, או ארדואן ועוד מנהיגים רבים הקוראים להשמדתה של ישראל. עוד יסופר על קשריו החזקים, המסתוריים של נשיא ארה"ב ברק חוסיין אובמה לאסלאם הקיצוני.
אנו נמשיך לדבר על זכותנו, נמשיך לספר את סיפור ארצנו בפני כל מי שרק ירצה לשמוע. נצעד במאבק עיקש נגד הטרור, השנאה, והרדיפה. גורל ארצנו הוא בידינו.