״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: ״טרור בר הצדקה״ 

 

imageהמקום: קרית ארבע

הנרצחת: הלל יפה אריאל, בת 13

המחבל: מוחמד טאיירה, בן 17


ביום חמישי ישראל התעוררה לבוקר קשה של טרור. הפעם חיות האדם פגעו בפרח הצעיר, הלל אריאל.

״טרור כזה אי אפשר להצדיק״.

לא מובן מדוע דיפלומטים מסויימים, שגריר ארה״ב בישראל, דן שפירו בתוכם, מרגישים צורך לציין זאת בגינוי שלהם. וכי עלה בדעתך שפירו, שניתן להצדיק זאת? מה הכוונה לטרור ״כזה״ – כי יש טרור שיש ביכולתך להצדיק? יש חדר מצב בשגרירות האמריקאית שם דנים בסוגיית ׳טרור בר הצדקה׳?, משהו כמו; ׳במקרים מסוימים אפשר להצדיק טרור, הפעם הגענו למסקנה שאת הטרור הזה – לא ניתן להצדיק׳? וואו תודה, אבל לא תודה.

מילא שגריר ארה״ב, אבל כשאלו המנהיגים שלנו, אנשים בקרבנו, זה צורם נורא. אפילו כואב. זה אך טבעי שבעם שידע סבל ורדיפות לאורך הדורות מושרש חוסר ביטחון עמוק. הצורך הנואש להצטדק הוא חלק מהד.נ.א. שלנו. הרצון העז לרצות את העולם הוא יעד נכסף בעיני רבים מאיתנו. אנחנו מזכירים לעולם שהקמנו בית חולים שדה בהאיטי – שיאהבו אותנו, שאנחנו מטפלים בפצועים סורים – שיאהבו עוד. אבל שיכבדו אותנו, כעם היהודי בארצו ההיסטורית? ״חלילה, מי צריך כבוד?, אנו רק מבקשים סליחה שאתם לא אוהבים אותנו מספיק״.

למה, כשהדם נשפך מול עיני העולם אנו חייבים לתקוע את סם ההרגעה הזה (כן, זה אמור להרגיע אותנו) את ההצטדקות הזו (כן, אנו חייבים להראות לעולם שאנחנו תמיד בודקים, ורק אח״כ מסיקים), למה? כי דובר מחלקת המדינה האמריקאית ג׳ון קירבי מסרב לנקוט בזהותו הלאומית של המחבל? ״אנו מגנים בחריפות את פיגוע הטרור בו נדקרה ילדה בת 13 למוות, בביתה בגדה המערבית״. (*כיצד, אדון קירבי, הסכין דוקרת מעצמה? *גינוי ״חריף״ זה כשאתה לא מציין מהי זהות התוקף (טרוריסט פלסטיני), מהי זהות הנתקפת (יהודיה), ומסרב להכיר בריבונותנו בחברון?)

אנחנו מזינים את ההכחשה, ואת ההתעלמות. אנחנו מספקים להם את הסחורה שהם רוצים. מבלי משים אנו בוחרים להתאים את צעדנו לאלו של מנהיגי העולם בדברים שנוגעים לעצם קיומנו. זה מביש, אך בעיקר כואב. די עם ההצטדקות. שום טרור אינו מוצדק, ואיננו צריכים לומר זאת.

עורך ה״וול סטריט ג׳ורנל״, ברט סטפנס, ניסח זאת נכונה בהתייחסו לנאום נתניהו בקונגרס ב-2015; ״מעל הכל, מר נתניהו צריך לנאום כי ישראל איננה יכולה לצפות לתמיכה בלתי מעורערת מארה״ב אם היא מתנהגת כקליינטית ממושמעת לפטרון האמריקאי. ביטחון ישראל לא נמדד לפי האהבה כלפי ישראל אלא לפי הכבוד שרוחשים לה חבריה ואויביה כאחד. בנשיאת נאומו נתניהו דורש כבוד זה.״ המאמר המלא כאן.

ולסיום; שנזכה לימי הלל ותהילה בגאולה הקרובה.

המוסר הכפול של הסנאטור האמריקני / נ. הכט

<> on March 13, 2014 in Washington, DC.

הסנאטור ליהי פטריק מימין עם מזכיר המדינה ג׳ון קרי.

הסנאטור הדמוקרטי פטריק ליהי שלח מכתב למזכיר המדינה ג׳ון קרי בו הוא מבקש לחקור הרג בלתי חוקי של פלסטינים בידי הצבא הישראלי. קריאתו בעיתוי זה מעוררת תהיות לגבי צורת הטיפול בעניין החייל מחברון, והדרך בה בחרו פוליטיקאים ואנשי תקשורת לערוך משפט שדה לחייל עוד לפני שנעשתה כל חקירה עמוקה. המוסריות המדומה הזו משפיעה, אם כי לא בדרך ישירה, על יחסם של פוליטיקאים ומדינאים זרים, ונותנת להם תחושת ליגיטימציה בבביקורתם את ישראל – כדוגמת הסנאטור ליהי. אם לא די בקריאתו המקוממת והבלתי מוצדקת, דבריו מוטים וטענותיו מסתמנים כהתחמקות גלויה מהפרות זכויות האדם של הרשות הפלסטינית, ואת זאת ניתן לראות מתוך ניתוח מכתבו.

במכתב התגובה הקצר לליהי כותב נתניהו על מוסריות צה״ל ורשויות החוק ומפריך מכל וכל את הטענה על הרג בלתי חוקי, ומוסיף: ״היכן הדאגה לזכויות האדם של רבבות ישראלים שנרצחו בידי טרוריסטים אכזריים? המכתב הזה היה צריך להישלח לאלו אשר מסיתים צעירים לבצע מעשי טרור אכזריים.״

ליהי בתגובה מסר: ״ראש ממשלת ישראל יודע שארה״ב אינה מספקת כלי נשק או סיוע אחר לחמאס או כל ארגון טרור אחר, ואין עם שמגנה טרור בצורה חזקה יותר ופועל למגרו בעולם יותר מארה״ב.״

התשובה הזו נועדה כביכול לענות על דברי נתניהו באשר לאנשים המסיתים לרצח ישראלים. זה די ברור שנתניהו מתייחס בתגובתו להסתה מבית הרשות הפלסטינית, מפלגת פת״ח והעומד בראשה אבו מאזן. אך סנאטור ליהי העדיף להתייחס לחמאס – ארגון טרור מובהק אשר שולח את אנשיו לרצוח בערי ישראל, שאותו ארה״ב כבר גינתה בעבר וחוקקה חוקים המכירים בה כארגון טרור. ליהי בחר להתחמק מן הבעיה שהעלה נתניהו בנוגע לפת״ח אשר משתפת פעולה עם החמאס, אשר סמלו ותמונתו של העומד בראשה מופיעים על כרזות המהללות את המחבלים הפלסטינים. אז כן, גם אם ארה״ב אינה מספקת סיוע לחמאס באופן רשמי, היא מספקת לה אותו בעקיפין דרך הסיוע שלה לאבו מאזן. אך ארה״ב גם מעבירה כספים ומספקת סיוע באופן ישיר לארגונים המסיתים לטרור – לרשות הפלסטינית. מה גם שאף אחד באמת אינו יודע לאן הסיוע הזה הולך וכיצד ישתמשו בו, כך שאבו מאזן יכול לעשות בו ככל העולה על רוחו. וכפי שפורסם באתר הניו יורק טיימס ב-2010 (כשאובאמה חתם על הסכם סיוע של 400 מיליון דולר לאבו מאזן עבור שיקום עזה): ״הפרטים בנוגע לדרכי ואופני השימוש בסיוע אינם ברורים, כמו כן לא היה ברור כיצד יוכל אבו מאזן – שיש לו סמכות בגדה המערבית אך לא בעזה, לחלק את הסיוע.״

בהמשך דבריו מוסיף ליהי: ״חוק ליהי, הקיים כמעט 20 שנה, חל בצורה אחידה בעולם – אין מדינה אשר פטורה ממנו – כשמדובר ביחידות צבאיות מסויימות הנהנות מסיוע אמריקני. החוק איפשר את עצירת הסיוע האמריקני לאלו אשר השתמשו בו לרעה וניצלו אותו, במדינות רבות בהן הממשלות נכשלו בהענשת האחראיים לכך, ורק כשהממשלות בעצמן לא פעלו.״

כבר שבוע שלם שהמדינה סוערת בעקבות מקרה החייל מחברון. החייל נלקח באזיקים לאחר שירה במחבל כשהוא כבר שכב על הקרקע. החייל עדיין במעצר, הוא נחקר לעומק, ושר הביטחון ובכירים נוספים הוקיעו את מעשיו, לפני שנעשתה כל חקירה. המוסריות הצבאית היא כה גבוהה עד כי היא כבר איננה מוסרית. אך פטריק ליהי עדיין חושב שממשלת ישראל לא פועלת, לא מענישה, ומטאטאת את המקרים הללו מתחת לשטיח. אתם יודעים במה הממשלה נכשלה ונכשלת? באי הענשת המחבלים, באי החזקתם במאסר עולם. במקום זאת היא משחררת אותם בעסקאות מעסקאות שונות. אולי על זה ישראל צריכה להיחקר. דווקא עם זה לליהי אין בעיה. ליהי מתפאר בכך שהחוק שלו מגן על זכויות האדם ומונע סיוע מגורמים אשר מנצלים אותו, אך מה עם ההסתה הנמשכת של הרשות הפלסטינית, של אבו מאזן, הקוראת לנוער הפלסטיני להרוג ביהודים? ההסתה הזו ממומנת בכספים אמריקאיים. כספים שנועדו לדברים אחרים כמו שיקום כלכלי עכשיו מנוצלים לתעמולה אנטי ישראלית, לעוד כרזה שמהללת מחבל, לחגיגת הסוכריות ברחובותיה של עזה. אבו מאזן לא התבקש ולו פעם אחת לקחת אחריות על ההסתה שלו ותמיכתו בטרור הפלסטיני, וארה״ב לא דרשה ממנו לתת דין וחשבון על השימוש שנעשה בכספי הסיוע שלה. אכן פטריק ליהי, למשלמי המיסים בארה״ב מגיע לדעת מה נעשה בכספם.

דבריו של הסנאטור פטריק ליהי אבסורדיים ומגוכחים, ומעניקים ליגיטימציה נוספת להסתה הפלסטינית על כל טענותיה הכוזבות. בדבריו מסתמנת התגוננות מפתיעה, המצביעה, יותר מכל על הכישלון האמריקני בהכרה בטרור ובהסתה מכל סוג שהיא וכן על אי נכונותה לפעול ולבקר את הגורמים התוקפניים והבלתי חוקיים באמת.