״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: פנים אמיתיות 

imageכבר שנים שאובמה מכנה את הבנייה בהתנחלויות ״כיבוש״. כבר שנים שהוא מגנה אותה בתדירות גבוהה יותר משהוא מגנה פיגועים. הוא האשים את ישראל בשימוש בכח מופרז, וגם הרג בלתי חוקי של פלסטינים. יהיו שיטענו שהוא נהג להעביר ביקורת שווה על ישראל ועל הפלסטינים, ולמרות שזה לכשעצמו בעייתי, הרי שזה לא מה שקרה השבוע.

בנאום שנשא בעצרת האו״ם, התייחס אובמה בקצרה לנושא הישראלי-פלסטיני: ״פלסטינים וישראלים יהיו במצב טוב יותר אם פלסטינים יוקיעו אלימות ויכירו בישראל, אבל ישראל צריכה להכיר בכך שעליה להפסיק את הכיבוש״. בתקשורת דיווחו בעיקר על סגמנט ה״כיבוש״, או ציירו את אובמה כמי שמעביר ביקורת שווה על שני הצדדים, אך לאמיתו של דבר, היה זה גילוי לב – ולא במובן הטוב של המילה.

לא צריך להיות מומחה לשפת גוף כדי להבחין בקולו הספקני כשהוא מדבר על הכרה בישראל, ולא צריך להיות אבשלום קור כדי להבין שהמילה ״אבל״ היא מילת ניגוד, שפוטרת-במקרה זה -את חלקו הראשון של המשפט מאחריות. אובמה לא רק השווה בין הטרור הפלסטיני לבנייה בהתנחלויות, אלא בנימה של הבנה, הוא הצדיק את הטרור הפלסטיני והאשים בה את ישראל. מעניין שמי שנזהר כל כך מלומר ״אסלאם רדיקלי״ ובוחר לדבר במקום על אסלאמופוביה, פתאום מסוגל באופן גורף להאשים ציבור מתנחלים שלם. אם עד עכשיו חשבנו שהוא פוליטיקלי קורקט, הרי שהיום נוכחנו לדעת שהוא פשוט לא קורקט.

פחות מחמישים יום לפני הבחירות לנשיאות, בהזדמנות האחרונה שנותרה לו, אובמה מגלה את פניו האמיתיות. והן לא כל כך אופטימיות. כמי שמכונה ׳אופטימיסט׳ בפי השמאלנים, אובמה מצטייר דווקא כפסימיסט גדול בכל הנוגע לישראל. הוא מודאג מהבנייה, מודאג מאוד. יותר מצפון קוריאה, ומאיראן. דאע״ש, מצידו בכלל לא קיים. לדעתו, ישראל תחדל מלהתקיים כדמוקרטיה אם לא תקום מדינה פלסטינית. יותר פסימי מזה אין. אלא אם כן אתם לוקחים בחשבון את מאמרי הדעה בעיתון הארץ, כמובן.

התפקידים התחלפו. נתניהו הוא עכשיו האופטימיסט. נאומו באו״ם היה נחרץ מצד אחד אך קליל מצד שני. נפלאות הארץ הדהדו בין קירות האולם ולא השאירו מקום לאדישות בקרב נציגי המדינות. נתניהו הראה את ישראל היפה, אך גם זו האיתנה והבלתי מתפשרת. הוא ׳ניבא׳ ימים טובים יותר. ואולי ככה זה כשבקהילה הבינלאומית לא מפסיקים לנבא רעות.

לאחר שמונה שנים ארוכות, אובמה אוטוטו הופך להיות אזרח מן השורה. אולי הוא יבחר להשקיע את מרצו במשחקי גולף עם ראול קסטרו או אולי עוד יתבדח עם רודריגו דוטרטה. כך או כך, אם יבוא אי פעם לבקר בישראל, כדאי שיסתובב עם יהודי צמוד.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע האחרון של 2015

בארץ: אולמרט לא עזב, ולא מודה / ״מנהיגים״ מבלים בכלא (רה״מ לשעבר אהוד אולמרט נשפט לשנה וחצי מאסר ויחל לרצות את עונשו בפברואר. למרות זאת הוא ממשיך להצהיר: ״מעולם לא קיבלתי שוחד״. אולמרט ישהה בסמוך לנשיא לשעבר משה קצב השוהה באגף התורני, אך מסתבר שלא ייפגשו).

התנ״ך עוד חי (משרד החינוך עורר סערה גדולה כשהחליט לפסול את ספרה של דורית רביניאן ׳גדר חיה׳ מתוכנית הלימודים, בטענה שהוא מעודד התבוללות).

סוכל פיגוע במלון באילת – נעצרו 2 ערבים ישראליים ירושלמים.

בעולם: הפסד לדעא״ש, הישג לעיראק (דעא״ש נחל תבוסה בעיר העיראקית רמאדי, הצבא העיראקי כבש את העיר מחדש).

פיגוע התאבדות התרחש בעיר קמישלי שבסוריה – 3 מחבלים, 2 מסעדות, 6 הרוגים.

בריסל ביטלה את ארוע הזיקוקים לשנה החדשה עקב התראות על פיגועי טרור. בניו יורק סוכל פיגוע.

בכנסת: עמיר אוחנה הושבע לחבר כנסת במפלגת הליכוד בעקבות פרישת סילבן שלום.

׳הערבים נוהרים׳ (הממשלה אישרה תקציב של 15 מיליארד שקלים עבור צמצום פערים במגזר הערבי).

בפרלמנט זר: ׳מיליארד סינים לא טועים׳ (הפרלמנט הסיני אישר באופן רשמי הקלות במדיניות ״הילד האחד״, כמו גם חוק נגד אלימות במשפחה).

בברזיל עדיין משתהים לאשר את מינויו של ׳המתנחל׳ דני דיין כשגריר במדינתם – עקב התנגדותם להתנחלויות. (סגנית שר החוץ חוטובלי מסרה שישראל לא תיסוג מהמינוי. נתניהו ודיין נפגשו וקבעו דרכי פעולה).

בארה״ב: ג׳ון קרי עדיין בטוח ביעילות ההסכם עם איראן? (ארה״ב קיבלה החלטה להטיל סנקציות על 12 אישים וגופים בינלאומיים הקשורים בסיוע לתוכנית הטילים הבליסטיים של איראן). איראן מסרה בתגובה שהיא תמשיך בקידום התוכנית. הסכם רע אמרנו?

*תזכורת: הטלת הסנקציות באה בתגובה לניסוי השיגור שערכה איראן באוקטובר, בו הפרה את הסכמי האו״ם.

קמפיין סיום הקדנציה של ג׳ון קרי / נ.הכט

מבקר סדרתי. ג׳ון קרי (Reuters/Yuri Gripas)

מבקר סדרתי. ג׳ון קרי (Reuters/Yuri Gripas)

מזכיר המדינה ג׳ון קרי חזק רק בדיבורים, כך מסתבר. לאחר רקורד די בעייתי של אמירות ביקורתיות על ישראל, הוא החליט השבוע ש״ישראל אינה יודעת כיצד לפתור את הסכסוך״, וש״בנייה בהתנחלויות והריסת בתי מחבלים אינם פתרונות״.

מלבד האירוניה בביקורתו, האמירה שלו נובעת מאינטרסים פוליטיים אישיים, ומאג׳נדה ברורה. לג׳ון קרי אין מדיניות. לא מדיניות פנים ובטח ובטח שלא מדיניות חוץ. הטרור הדעא״שי בארה״ב רק גבר בשנות השלטון של האדמיניסטרציה בה הוא שותף. האיש בו הוא תומך לא מסוגל לומר ״אסלאם רדיקלי״, אפילו בשעה שבני עמו נטבחים. ממשיכת דרכו של אובאמה הילארי קלינטון צועדת בקמפיינים ומלגלגת שאין צורך לחזור שוב ושוב על שמו של האויב, יש צורך למגר אותו. אבל איך נלחמים באויב שאת שמו איננו יודעים? קרי למעשה אינו מסוגל להתייצב בכנות מול העם האמריקני ומול העולם בכלל, ולכן הוא מעדיף לדבר על ״סכסוכים״ אחרים. בחוצפתו הוא מבקר את ישראל פעם אחר פעם, והכל (לא תאמינו) כדי לחפות על חוסר המדיניות שלו בכל הנוגע לטרור האסלאמי הרדיקלי.

לפני כשבועיים כשקרי נאם בפורום סבן הוא ניבא; ״המצב הנוכחי מוביל למדינה דו לאומית…ישראל לא תוכל להיות יהודית ודמוקרטית״. שר הביטחון יעלון כינה אותו בעבר ״אובססיבי ומשיחי״ וספג על כך ביקורת. אך ללא ספק יש בהם בדבריו אובססיביות ומשיחיות שקרית, כאילו הוא מונה להיות המבקר והקטגור הבינלאומי.

וזה עוד לא הכל. נחזור חמישה חודשים אחורה כשקרי ניהל מגעים שהובילו להסכם הגרעין עם איראן. בשימוע בעניין שהתקיים בקונגרס האמריקני הוא נשאל שאלות נוקבות על ידי רפובליקנים ודמוקרטים כאחד. האיש נע על כסאו באי נוחות בכל זמן הדיון, כאשר תשובותיו אינן מספקות ומשכנעות אפילו את התומכים הכי נלהבים שלו. ישראל לא הייתה שותפה באותם מגעים שעמדו לחרוץ את גורלה. ההסכם שעתיד היה להשפיע על ישראל יותר מכל מדינה אחרת, התקבל בלעדיה וללא הסכמתה. אך קרי ׳הדמוקרט׳ בשלו, באותה טקטיקת הסוואה אמר אז: ״מי שמתנגד להסכם עם איראן לא מכיר את פרטיו״. הוא דיבר על פחדיה וחרדתה של ישראל, ועל כך שהוא איננו מאמין שאיראן רוצה בהשמדתנו. כך חשב לחפות על העוול וחוסר המקצועיות שניבטו מכל עבר.

נחזור יותר משנה אחורה לאפריל 2014 אז הכריז קרי בועידה סגורה ׳שישראל עלולה להיות מדינת אפרטהייד באם שיחות השלום ייכשלו׳. הצהרתו זו נאמרה ימים ספורים לאחר שדונלד סטרלינג מבעלי הלוס אנג׳לס קליפרס והחוואי האמריקני קליוון באנדי נשמעו אומרים הערות גזעניות כלפי ציבור השחורים בארה״ב. מסתבר שקרי לא היה מסוגל להתמודד עם הגזענות הגואה במדינתו, ומתוך רצון לכסות על היעדר הטיפול בנושא, בחר לדבר על ״גזענות״ בישראל.

ועכשיו הוא מדבר שוב. הוא מותח ביקורת על ישראל כדי לכסות את פניו. הוא משמיע טיעונים ומסתובב כאילו היה בקמפיין בחירות, רק שהוא לא רץ. זה לא במקרה שהוא מדבר בזמן האחרון בגלוי כל כך, ובעוצמה מוגברת. החיפזון לדחוף עוד הצהרה לפני שהוא יוצא מן המשרד, מניע אותו. המירוץ לנשיאות בעיצומו, וקרי כמו אובאמה כבר אחוז נוסטלגיה לימי השלטון. בינתיים, בזמן שהוא עסוק ״ביחסי חוץ וביטחון״, הטרור לא מרפה לדפוק על דלתו, שמא הפעם יפנים ויקשיב ללב הפועם של האסלאם הרדיקלי.