״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: ג׳ון קרי 

imageג׳ון קרי כבר לא רלוונטי. בסיומן של ארבע שנים כשר חוץ ושבועות ספורים לפני השבעת הנשיא החדש, דבריו מלאים בעיקר בהרבה אוויר חם. אולי מוטב היה להתעלם מנאומו האחרון בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך באופן אירוני, דווקא חוסר הרלוונטיות היא זו שלא מאפשרת שלא להתקומם.

אחרי נאום בן שבעים ושתיים דקות שהוקדש כולו להפרכת מפעל ההתיישבות בישראל ולהאשמת ישראל בהכשלת השלום, עיתונאים ופוליטיקאים בשמאל הישראלי לקחו עליהם את תפקיד הסנגור. הם מיהרו להסביר לכולם שלא, הנאום של קרי לא היה אנטי ישראלי, כיון שקרי גינה טרור פלסטיני במשך שלושים שניות. הם קבעו כי נאומו היה פרו ישראלי מובהק, וכי אם מישהו חושב אחרת הוא ״מטומטם או שקרן״.

אפשר לומר הרבה דברים על נאומו של ג׳ון קרי, אך הדבר האחרון שהוא היה הוא ״פרו ישראלי״. זו לא הפעם הראשונה שקרי מטיף מוסר לישראל, וזו גם לא תהיה הפעם האחרונה בה הוא ינבא במשיחיות שאם פיתרון שתי המדינות לא יצא אל הפועל, ישראל לא תוכל להיות יהודית ודמוקרטית. הנאום של קרי אם כן ביטא בגלוי את הדו פרצופיות של ממשל אובמה. לג׳ון קרי רקורד של צביעות שיטתית בה הוא משתלח בישראל, ומצדיק את אותה השתלחות בטענה שהוא דואג לרווחתה של ישראל. הוא מגנה בתים כאילו היו פיגועי טרור, לא לפני שהוא דואג להכניס כמה מילות גינוי רפות על הטרור הפלסטיני. מטרתו פשוטה; ליצור מראית עין של תמיכה בישראל כאשר בפועל מתרחשת התנכלות אמיתית מתחת לפני השטח.

התפאורה ״הפרו ישראלית״ שיצר קרי במשך ארבע השנים האחרונות, נועדה למעשה לספק חומר לסנגוריו בשמאל. והשמאל, כמו השמאל שמאמין באבו מאזן כפרטנר לשלום, מלקק את ידיו של קרי ונהנה ליפול לתרמית הפסיכולוגית.

הדו פרצופיות של ממשל אובמה דומה להפליא לזו של ראש הרשות הפלסטינית. אבו מאזן שולח תנחומים באנגלית אחרי רצח תייר אמריקני, ובערבית מברך על כל טיפת דם בירושלים. כמו אובמה שמגנה טרור בבית בקריית ארבע, ואז מגנה בנייה בישראל; אבו מאזן טוען לעולם שהוא מתנגד לטרור אך תמונתו מתנוססת על גבי כרזות שמהללות מחבלים בחסות מפלגת הפת״ח. אחרי הכל, אובמה הזדהה עם הדו פרצופיות של אבו מאזן. אם הוא יכול להיחשב בן ברית גם כשהוא עושה דילים עם אויביה של ישראל, אבו מאזן יכול בהחלט להיות פרטנר גם כשהוא מסית נגד ישראל. העובדה שאובמה וקרי נטשו את ישראל והתנהלו מאחורי גבה בכל הקשור להסכם הגרעין עם איראן, לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ולהחלטת מועצת הביטחון של האו״ם נגד ההתנחלויות, מוכיחה עד כמה הם ניצלו את תדמיתם ההדוק של היחסים כדי לבעוט בישראל מתחת לשטיח.

הנאום הדו פרצופי של ג׳ון קרי לא היה פרו ישראלי, אלא כזה שביטא שנאה חסרת רסן. נאום שמגנה את ההתיישבות היהודית ומציג אותה כמכשול לשלום, הוא נאום שמצדיק ומעודד טרור נגד יהודים. ג׳ון קרי כבר לא רלוונטי, אבל הביקורת נגדו רלוונטית הפעם יותר מתמיד.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: התנצלות 

imageמשרד הביטחון הוציא הודעה בסוף השבוע שעבר בו השווה בין הסכם הגרעין עם איראן להסכם מינכן. הדברים באו בתגובה לדבריו של אובאמה לפיהם ישראל מאמינה ביעילות ההסכם עם איראן ובאי יכולתה לפתח נשק גרעיני. (החלק הראשון – לא נכון, והחלק השני – לא היה).

הקריאות על ׳הריסת היחסים עם ארה״ב׳ לא איחרו לבוא, כמו גם הדרישות להתנצלות מיידית. למי להתנצל, אתם שואלים? גם אני. כי אם נשכח מן העובדות לפיהן – איראן הפרה את החלטות מועצת הביטחון של האו״ם, ולא בדיוק טמנה את תוכניות הגרעין שלה בספר ההיסטוריה. אם נתעלם מכך שאובאמה העביר תשלום כופר של 400 מיליון דולר לטהרן, ושאיראן ביצעה ניסויים בטילים בליסטיים עליהם נחרט הכיתוב ״מוות לישראל״. אם רק נאמין בעיוורון, שההסכם לא מזיק, הוא רק לא מבריק. אז נישאר עם ארה״ב שהיא בריטניה שעשתה הסכם עם גרמניה שהיא איראן, ועכשיו צ׳כוסלובקיה שהיא ישראל (שאגב, לא נכחה בועידת מינכן שהיא ועידת ז׳נבה לוזאן ווינה) נמצאת בסכנה, כי לגרמניה הנאצית שהיא איראן ממש לא אכפת מהסכמי שלום. אז למי נתנצל? לאובאמה שהוא בסך הכל צ׳מברליין מלא תקווה, שפשוט רצה לעשות ״היסטוריה״? ומה עם שאר המעצמות שהיו צריכות להיעלב – צרפת וגרמניה?

דווקא רוחאני הוא ההיטלר בכל הסיפור הזה. אז אולי משרד הביטחון בכלל צריך להתנצל לאיראן, שמהווה חלק אינטגרלי מ״ההסכם עם איראן״ שהוכפש קשות עד כדי השוואה להסכם מינכן. העיתונאי אטילה שומפלבי מסכם את האבסורד במשפט אחד: ״‏עדיין לא הבנתי למה השוואת מדינה שקוראת בגלוי להשמדת ישראל ורוצה פצצת אטום לשם כך לגרמניה הנאצית היא חילול הקודש. מי בדיוק נעלב מזה?״

אז במשרד הביטחון התקפלו, ולאחר לחצים מרובים הם הודיעו שהם ממש לא התכוונו להשוות בין איראן לגרמניה הנאצית, והם באמת, אבל באמת מצטערים אם ארה״ב חשבה שהיא איראן. כי ארה״ב היא לא איראן, לא, היא לא איראן!

דקות לאחר מכן, כשהרוחות נרגעו, והשמאל היה מבסוט. כשהתברר כי נזק משמעותי לא נגרם ליחסינו וחמת אובאמה שככה, ציפי לבני מיהרה לסכם את דקות המתח והחרדה מבידוד מדיני בינלאומי, כך: 1. ״ההתנצלות של ליברמן צריכה להיות לא רק לארה״ב אלא לציבור בישראל שאותו הוא ונתניהו מאכילים בפחד שואתי כבר הרבה זמן״ 2. ״ההתנצלות מבהירה שההשוואה לשואה ולהיטלר אינה תפיסת מציאות ביטחונית, אלא התלהמות פוליטית בשביל גריפת קולות בקלפי ויש לזה מחיר ביטחוני״. הנה כמה תיקונים שנפלו בעריכה: 1. ההתנצלות של ליברמן צריכה להיות לא רק לארה״ב אלא לציבור באיראן שאותו הוא ונתניהו מאכילים בפחד נאציסטי כבר הרבה זמן ובכך מבודדים בגטו את העם היושב בציון. 2. ההתנצלות מבהירה שההשוואה בין הסכם הגרעין עם איראן להסכם מינכן היא בעצם השוואה בין ארה״ב לשואה ולהיטלר, במטרה לבודדנו עוד ולנעול סופית את שערי הגטו.

לגופו של עניין; ההתנצלות של שר הביטחון אביגדור ליברמן משקפת בדיוק מערכת יחסים של תלות שיתופית. זו ההתמסרות הכפייתית שגורמת לנו פעם אחר פעם להתנצל באופן מביך ואבסורדי על דברים לגיטימיים או על כאלו שלא נאמרו מעולם, כדי לספק את הצד השני ולהצדיק עבורנו את ההתקפלות והרפיסות בדברים חשובים באמת. העיוורון של השמאל מול המגמה המתמשכת הזו, היא שמזיקה ופוגעת בסיכויי הריפוי שלנו כעם ריבון בארצו.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע הראשון במרץ

בארץ: קריסת הרשות – בנאומו באוניברסיטת בר אילן השבוע אמר שר הקליטה זאב אלקין כי ״הרשות הפלסטינית תקרוס, השאלה היא רק מתי״ אלקין התיחס לכך שישראל תצטרך להתמודד עם ההשלכות בקריסת הרשות, ולכן עליה להיערך בהתאם עם הקהילה הבינלאומית להיתכנות כזו.

בידוד מדיני? – *רה״מ נתניהו נפגש השבוע עם השגריר החדש של מצרים בישראל חזאם ח׳ירת. השגריר נפגש גם עם מנכ״ל משרד החוץ דורי גולד. מצרים הוציאה את שגרירה האחרון מישראל לפני 3 שנים בעקבות מבצע עמוד ענן. *רה״מ נפגש עם שגרירי מדינות אפריקה בישראל בשדולת אפריקה-ישראל בכנסת. ״אפריקה חוזרת לישראל, וישראל חוזרת לאפריקה״ אמר. הקמת השדולה באה לאחר ביקורו של נשיא קניה, קנייטה בישראל בשבוע שעבר.

בעולם: ״המתונים״ ניצחו – בבחירות שהתקיימו באיראן ניצחה המפלגה המתונה בפרלמנט ובמועצת המומחים. ״המתונים״ בניגוד לשמרנים באיראן רוצים ביחסים עם המערב וארה״ב. הסכם הגרעין של המעצמות עם איראן היא אחת ההתבטאויות לכך, והסיבה לתמיכה ברוחאני.

מועצת הביטחון של האו״ם אישר סנקציות קשות נוספות על צפון קוריאה, בעקבות ניסויים אחרונים שעשו בפצצה גרעינית ובטילים.

״הפסקת אש״ בסוריה – במאמצים של ארה״ב ורוסיה החלה הפסקת אש בסוריה, שהופרה מספר פעמים ע״י המורדים. נתניהו התייחס השבוע להפסקת האש ואמר כי ׳כל הסכם לרגיעה בסוריה חייבת לכלול את הפסקת התוקפנות האיראנית כלפי ישראל משטח סוריה׳.

בכנסת: חוק ההשעיה – החוק אושר בוועדת הכנסת והועבר להכנה לקריאה ראשונה. החוק זוכה להתנגדות מן האופוזיציה אך גם מן הקואליציה משום היותו חוק שמאפשר לחברי כנסת להדיח את חבריהם בכנסת החותרים תחת ישראל כיהודית ודמוקרטית, המסיתים לגזענות, ותומכים במאבק מזוין כנגד המדינה. הנוסח מפריע לח״כים מימין ומשמאל אשר חושבים כי החוק עלול לפגוע בם בעתיד. *הצעת החוק באה בעקבות פגישתם של חה״כ ממפלגת בל״ד עם משפחות המחבלים בחודש שעבר. *חוקים דומים קיימים בפרלמנטים אחרים בעולם. בין השאר-גם בקונגרס האמריקני קיים חוק המאשר הדחת חבר ע״י 2/3 מן הבית.

בפרלמנט זר: הדחה ״צפון קוריאנית״ במצרים – חבר הפרלמנט המצרי תאופיק עוכאשה הודח מן הפרלמנט לאחר שנודע כי נפגש עם שגריר ישראל במצרים.

בארה״ב: הרוחות מתלהטות במירוץ לנשיאות – השבוע התקיימו בחירות ה-Super Tuesday. ב-11 מדינות התקיימו בחירות למתמודדים הרפובליקנים: טראמפ זכה ב-7, קרוז ב-3, ורוביו ב-1. ולמתמודדים הדמוקרטים: קלינטון זכתה ב-7, וסנדרס ב-4. מכאן המתמודדים ממשיכים למדינות Winner Takes all, בהם המנצח לוקח את כל הצירים (delegates) באותה מדינה, ולא מתחלק איתם עם המתמודדים האחרים.

מיט רומני שהתמודד לנשיאות ב-2012 נשא נאום אנטי-טראמפ השבוע בו התייחס לסכנה האורבת לארה״ב אם טראמפ יהיה נשיא, וקרא לאזרחי ארה״ב הרפובליקנים לבחור במתמודדים האחרים – קרוז, רוביו, וקייסיק. דבריו באים בעקבות סירובו של טראמפ לגנות את הקו קלוקס קלן, וכן התבטאויותיו לכל אורך הקמפיין כלפי נשים, מוסלמים, ומקסיקנים, כמו גם חוסר המודעות והידע שלו בתחומי בטחון לאומי ומדיניות חוץ.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע השלישי בינואר

בארץ: טרור: *דפנה מאיר, רעיה ואם לשישה נרצחה בדקירות סכין בפתח ביתה בעותניאל, ע״י מחבל פלסטיני בן עוולה (15) שנעצר לאחר מרדף של יומיים. *תושבת תקוע נדקרה בכתפה באורח בינוני ע״ מחבל פלסטיני. המחבל נורה ונוטרל.

בכנס INSS (המכון למחקרי ביטחון לאומי) בתל אביב: * ״האיום המרכזי על ישראל הוא הקיפאון המחשבתי״ – שר החינוך נפתלי בנט השמיע ביקורת על מדיניות רה״מ ושר הביטחון יעלון, וקרא לשנות את התפיסה הביטחונית, וליזום. (לא, הוא לא התכוון למדינה פלסטינית). * ״נראה שיש חוק אחד לישראלים ואחר לפלסטינים״ – שגריר ארה״ב בישראל דן שפירו מתח ביקורת חריפה על ישראל שכביכול מחילה חוקים שונים על היהודים והפלסטינים בשטחי יהודה ושומרון. רה״מ נתניהו בתגובה: ״דבריו אינם מקובלים״ (ביבי, תן לו בראש כמו שנתת לשבדית וולסטרום). אז מדוע עכשיו? 1.אובאמה לחוץ – עוד שנה הוא בחוץ, ועוד אין לו הישגי שלום. 2.דן רצה להתחרות עם מרגוט.

חופשי לרוץ? היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין החליט לסגור את התיק נגד הרמטכ״ל לשעבר גבי אשכנזי בהעדר אשמה.

בעולם: הירוקים זורמים לאיראן: ארה״ב והאיחוד האירופי הסירו סופית את הסנקציות על איראן לאחר שסבא״א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) דיווחה כי איראן עמדה בהתחייבותה במשך החודשים שעברו מאז ההסכם (כן, היא רק עשתה ניסוי קטן בטיל עם ראש נפץ גרעיני באוקטובר. אבל זה לא משנה) העברת 100 המיליארדים החלה. באופן חסר תקדים – שר החוץ האמריקני ג׳ון קרי הודה ואמר כי ייתכן שחלק מהכסף יתקצב ארגוני טרור – ״לא את הכל אפשר למנוע״ (אבל לא ביקשו ממך ״למנוע״, ביקשו ממך לא לחתום על עסקה רעה).

*הופעלה עסקת החלפת אסירים איראניים בשבויים אמריקנים – מטוס שוויצרי שנשא את השבויים נחת בז׳נבה השבוע. *3 אמריקנים דווחו כחטופים בבגדד.

רה״מ נתניהו נסע לכנס הפורום הכלכלי בדאבוס ונפגש עם סגן הנשיא ג׳ו ביידן, שר החוץ ג׳ון קרי, ושרת החוץ האירופית פדריקה מוגריני. הם דיברו על המציאות הביטחונית בישראל, ההסתה הפלסטינית, הסכם הגרעין, איראן ודעא״ש: ״כששני האויבים שלך נלחמים אחד בשני, אל תחזק את אחד מהם, אלא תחליש את שניהם״

בכנסת: חוק השקיפות: רה״מ נתניהו הודיע כי יתמוך בחוק של השרה איילת שקד, אך הדגיש כי העמותות במימון זר לא תחויבנה בענידת תג זיהוי.

הנעלבים: משרד החוץ החרים את נסיעותיו לחו״ל של שר החינוך נפתלי בנט לאחר שהלה העליבם באמרו שיש בעיה בד.נ.א. של עובדי משרד החוץ, בהתייחסו למנכ״ל משרד החוץ לשעבר אלון ליאל.

#משכן50 בהופעת טאלנט: השבוע חגגו 67 שנים לכינונה של הכנסת, ו-50 שנות משכן. אילן גילאון הכין ריבות, חיים ילין הנחה שיעור ספינינג, צחי הנגבי וחמד עמאר עשו קרטה, ועוד. בסיום היום נערכה ישיבה מיוחדת בנוכחות הנשיא ריבלין.

בפרלמנט זר: ממשיכים לירות חיצים: *האיחוד האירופי הודיע כי הסכמים עם ישראל יהיו תקפים רק בשטחי הקו הירוק. ארה״ב גיבתה את ההחלטה. *האו״ם, האיחוד האירופי, וארה״ב גינו את הידיעה לפיה ישראל עומדת לספח למעלה מ-1500 דונם ליד יריחו ולהכריזם כאדמות מדינה. הטענה: פעולת הסיפוח נוגדת את עיקרון 2 המדינות.

שופט בריטי קבע כי רצח המרגל הרוסי לשעבר אלכסנדר ליטביננקו בלונדון בוצע בפקודת פוטין. בריטניה תחליט על הטלת סנקציות על רוסיה.

בארה״ב: מופע אימים או תוכנית סאטירה: מושלת אלסקה לשעבר שרה פיילין הצהירה על תמיכתה במועמד הרפובליקני דונאלד טראמפ. פיילין עלתה על הבמה בנוכחות טראמפ, ונתנה הרצאה נטולת דיפלומטיה (ונימוסים) בדיוק כמו שטראמפ אוהב. פיילין צחקה על הבאז התקשורתי שהתמיכה שלה גורמת, (מה לעשות – ׳כשאישיות טלוויזיה ופוליטיקאית לשעבר תומכת בפוליטיקאי טרי ואישיות טלוויזיה לשעבר׳, זה מסקרן). מה שבטוח: טד קרוז יצא נעלב.

מדוע ארה״ב מפחדת מחוק העמותות? / נ. הכט

תוכנית זדונית, הילרי קלינטון (צילום: AP)

תוכנית זדונית, הילרי קלינטון (צילום: AP)

חוק העמותות שיזמה השרה איילת שקד זכה לביקורת לא מבוטלת בקרב האופוזיציה ובציבור הישראלי הכללי. אך מסתבר, שלא הכל נשאר במשפחה.

דובר מחלקת המדינה בארה״ב, ג׳ון קירבי, התייחס בתדרוך עיתונאים בשבוע שעבר לחששותיה של הממשל האמריקני מחוק העמותות, והדגיש ׳שעל ממשלות לייצר סביבה בה כל הקולות יוכלו להישמע׳ אך הרגיע את השואל באמרו שעל הצעת החוק לעבור שלבים נוספים עד להעברתה הסופית בכנסת. שגריר ארה״ב בישראל דן שפירו נפגש השבוע עם השרה שקד והבהיר לה שארה״ב מודאגת מאוד מחוק העמותות ומהשפעתו על הדמוקרטיה הישראלית. בדבריו אמר כי ׳קיים חשש של פגיעה בחופש הביטוי׳.

כשרה״מ בנימין נתניהו נאם בפני הקונגרס על הסכנות הקיומיות שבהסכם הגרעין עם איראן האשימו אותו בהתערבות בוטה בענייניה הפנימיים של ארה״ב. אז היה מדובר בחוק בינלאומי שהציב את ישראל יותר מכל מדינה אחרת בסכנה קיומית ממשית. למרבה האירוניה, אותם אנשים שקראו אז תיגר על ישראל, מתערבים היום באופן אבסורדי ומתוך לחץ תהומי בענייניה הפנים-חקיקתיים של ישראל.

אז ממה ארה״ב מפחדת?

ההסבר להתערבות הגסה והמופרכת הזו טמון באימיילים האישיים של מקורבותו של הנשיא אובאמה – הילארי קלינטון.

בכתבתו של העיתונאי אדם קרדו שפורסמה בעיתון – Washington Free Beacon נגלות עובדות מטלטלות מתוך התכתבות אישית בין שגריר ארה״ב לשעבר בישראל, תום פיקרינג להילרי קלינטון. במטרה להפעיל לחץ על ישראל ולהחזירה לשולחן המו״מ, פיקרינג מציע לקלינטון תוכנית בה ארה״ב תעודד הפגנות והתקוממות פלסטינית בישראל באמצעות — שמעו טוב — ארגונים לא ממשלתיים, שישמשו לה זרועות לביצוע התוכנית השטנית. כפי שכתב פיקרינג ״אני מאמין שנוכל להיעזר בצד שלישי ובמספר ארגונים לא ממשלתיים״, והוסיף ״מעל הכל, אסור שארה״ב תיתפס כמי שעומדת מאחורי הדברים, וכמי שעודדה והמריצה פעילות כזו״. אם לא די בהתנהלות הבלתי תקינה הזו, האישים הללו גם רצו להסוות את פעילותם בדמות ״ארגון לזכויות אדם״.

יחסי ישראל-ארה״ב נמצאים בשפל המדרגה, הודות ליחס המחפיר שהממשל בארה״ב מגלה פעם אחר פעם לישראל. כבר בעבר ספגנו ביקורת, והתערבות שלא במקומה, אך ערמומיות שכזו כדוגמת עסקים בשוק השחור היא חסרת תקדים. ולכן, הפנייה שלהם בימים אלו לשרה איילת שקד בעניין חוק העמותות איננה כשרה, ולמעשה, נועדה לקידום אג'נדה ברורה. הם אינם חוששים מפגיעה בדמוקרטיה הישראלית, כי בהתערבותם, הם אלו שפוגעים בה. הם כן חוששים שתוכניותיהם ייעצרו כתוצאה מסימון העמותות החותרות נגד ישראל. הם כן חוששים שמרחב הפעולה שלהם יקטן, ומטרותיהם הפסולות לא תושגנה. ארה״ב משתמשת בטיעון של ׳פגיעה בדמוקרטיה׳ כדי להוכיח את ׳התנגדותה הנחרצת׳ לחוק, בה בשעה שאותה דמוקרטיה משמשת לה ככלי ניגוח פוליטי בתוך שטחי ישראל.

בימים שבהם מתפרסמים תיעודים של פעילות אכזרית ובלתי חוקית של ארגוני השמאל כמו ״תעאיוש״ ו״בצלם״, נחשפים פרצופיהם האמיתיים של המממנים הזרים, ותוכניתם הזדונית ל״הצלת״ הדמוקרטיה הישראלית. אין עיתוי טוב מזה, ואין הזדמנות טובה יותר מעכשיו לאישורה של הצעת חוק העמותות בישראל.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע האחרון של 2015

בארץ: אולמרט לא עזב, ולא מודה / ״מנהיגים״ מבלים בכלא (רה״מ לשעבר אהוד אולמרט נשפט לשנה וחצי מאסר ויחל לרצות את עונשו בפברואר. למרות זאת הוא ממשיך להצהיר: ״מעולם לא קיבלתי שוחד״. אולמרט ישהה בסמוך לנשיא לשעבר משה קצב השוהה באגף התורני, אך מסתבר שלא ייפגשו).

התנ״ך עוד חי (משרד החינוך עורר סערה גדולה כשהחליט לפסול את ספרה של דורית רביניאן ׳גדר חיה׳ מתוכנית הלימודים, בטענה שהוא מעודד התבוללות).

סוכל פיגוע במלון באילת – נעצרו 2 ערבים ישראליים ירושלמים.

בעולם: הפסד לדעא״ש, הישג לעיראק (דעא״ש נחל תבוסה בעיר העיראקית רמאדי, הצבא העיראקי כבש את העיר מחדש).

פיגוע התאבדות התרחש בעיר קמישלי שבסוריה – 3 מחבלים, 2 מסעדות, 6 הרוגים.

בריסל ביטלה את ארוע הזיקוקים לשנה החדשה עקב התראות על פיגועי טרור. בניו יורק סוכל פיגוע.

בכנסת: עמיר אוחנה הושבע לחבר כנסת במפלגת הליכוד בעקבות פרישת סילבן שלום.

׳הערבים נוהרים׳ (הממשלה אישרה תקציב של 15 מיליארד שקלים עבור צמצום פערים במגזר הערבי).

בפרלמנט זר: ׳מיליארד סינים לא טועים׳ (הפרלמנט הסיני אישר באופן רשמי הקלות במדיניות ״הילד האחד״, כמו גם חוק נגד אלימות במשפחה).

בברזיל עדיין משתהים לאשר את מינויו של ׳המתנחל׳ דני דיין כשגריר במדינתם – עקב התנגדותם להתנחלויות. (סגנית שר החוץ חוטובלי מסרה שישראל לא תיסוג מהמינוי. נתניהו ודיין נפגשו וקבעו דרכי פעולה).

בארה״ב: ג׳ון קרי עדיין בטוח ביעילות ההסכם עם איראן? (ארה״ב קיבלה החלטה להטיל סנקציות על 12 אישים וגופים בינלאומיים הקשורים בסיוע לתוכנית הטילים הבליסטיים של איראן). איראן מסרה בתגובה שהיא תמשיך בקידום התוכנית. הסכם רע אמרנו?

*תזכורת: הטלת הסנקציות באה בתגובה לניסוי השיגור שערכה איראן באוקטובר, בו הפרה את הסכמי האו״ם.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע השלישי בדצמבר

בארץ: נס ״זאת חנוכה״ (תושב ערבי מבית חנינא בעל ת.ז.כחולה דרס אזרחים בתחנה בגשר המיתרים, ונורה. גרזן נמצא ברכבו).

״אם תרצו״ vs ״שוברים שתיקה״ (סרטון שהוציא הארגון ״אם תרצו״ נגד הארגון ״שוברים שתיקה״ הציג את פעיליו כ״שתולים״ ועורר סערה ציבורית קשה).

בעולם: האו״ם מגלה כי איראן הפרה את החלטות מועצת הבטחון כששיגרה טיל ניסוי עם ראש נפץ גרעיני באוקטובר. קריאות בקונגרס לסנקציות חדשות על טהרן.

ישראל וטורקיה במגעים לחידוש הקשרים שלא היו מאז ״משט המרמרה״ לעזה ב-2011.

בכנסת: סוף לגז או תן גז – תלוי את מי שואלים (ראש הממשלה חתם על מתווה הגז).

כשדיון על העוני הופך לדיון על גינויים (בדיון במליאה בנושא העוני ביקש ראש האופוזיציה הרצוג מנתניהו לגנות את ההסתה נגד הנשיא. רה״מ בתגובה ביקש מהרצוג לגנות את פעילות הארגון ״שוברים שתיקה״).

בפרלמנט זר: סוף לחיזבאללה? הקונגרס האמריקני אישר חוק המטיל סנקציות על הארגון ופוגע במקורות המימון שלו. *אגב – המועמד הרפובליקני מרקו רוביו הוא מיוזמי החוק.

בארה״ב: המרוץ לנשיאות: טראמפ לא היה קונקרטי, כרוז לא היה עקבי, רוביו ניצח. (העימות הרפובליקני האחרון לשנת 2015 התקיים ביום שלישי בלאס ואגס).

קמפיין סיום הקדנציה של ג׳ון קרי / נ.הכט

מבקר סדרתי. ג׳ון קרי (Reuters/Yuri Gripas)

מבקר סדרתי. ג׳ון קרי (Reuters/Yuri Gripas)

מזכיר המדינה ג׳ון קרי חזק רק בדיבורים, כך מסתבר. לאחר רקורד די בעייתי של אמירות ביקורתיות על ישראל, הוא החליט השבוע ש״ישראל אינה יודעת כיצד לפתור את הסכסוך״, וש״בנייה בהתנחלויות והריסת בתי מחבלים אינם פתרונות״.

מלבד האירוניה בביקורתו, האמירה שלו נובעת מאינטרסים פוליטיים אישיים, ומאג׳נדה ברורה. לג׳ון קרי אין מדיניות. לא מדיניות פנים ובטח ובטח שלא מדיניות חוץ. הטרור הדעא״שי בארה״ב רק גבר בשנות השלטון של האדמיניסטרציה בה הוא שותף. האיש בו הוא תומך לא מסוגל לומר ״אסלאם רדיקלי״, אפילו בשעה שבני עמו נטבחים. ממשיכת דרכו של אובאמה הילארי קלינטון צועדת בקמפיינים ומלגלגת שאין צורך לחזור שוב ושוב על שמו של האויב, יש צורך למגר אותו. אבל איך נלחמים באויב שאת שמו איננו יודעים? קרי למעשה אינו מסוגל להתייצב בכנות מול העם האמריקני ומול העולם בכלל, ולכן הוא מעדיף לדבר על ״סכסוכים״ אחרים. בחוצפתו הוא מבקר את ישראל פעם אחר פעם, והכל (לא תאמינו) כדי לחפות על חוסר המדיניות שלו בכל הנוגע לטרור האסלאמי הרדיקלי.

לפני כשבועיים כשקרי נאם בפורום סבן הוא ניבא; ״המצב הנוכחי מוביל למדינה דו לאומית…ישראל לא תוכל להיות יהודית ודמוקרטית״. שר הביטחון יעלון כינה אותו בעבר ״אובססיבי ומשיחי״ וספג על כך ביקורת. אך ללא ספק יש בהם בדבריו אובססיביות ומשיחיות שקרית, כאילו הוא מונה להיות המבקר והקטגור הבינלאומי.

וזה עוד לא הכל. נחזור חמישה חודשים אחורה כשקרי ניהל מגעים שהובילו להסכם הגרעין עם איראן. בשימוע בעניין שהתקיים בקונגרס האמריקני הוא נשאל שאלות נוקבות על ידי רפובליקנים ודמוקרטים כאחד. האיש נע על כסאו באי נוחות בכל זמן הדיון, כאשר תשובותיו אינן מספקות ומשכנעות אפילו את התומכים הכי נלהבים שלו. ישראל לא הייתה שותפה באותם מגעים שעמדו לחרוץ את גורלה. ההסכם שעתיד היה להשפיע על ישראל יותר מכל מדינה אחרת, התקבל בלעדיה וללא הסכמתה. אך קרי ׳הדמוקרט׳ בשלו, באותה טקטיקת הסוואה אמר אז: ״מי שמתנגד להסכם עם איראן לא מכיר את פרטיו״. הוא דיבר על פחדיה וחרדתה של ישראל, ועל כך שהוא איננו מאמין שאיראן רוצה בהשמדתנו. כך חשב לחפות על העוול וחוסר המקצועיות שניבטו מכל עבר.

נחזור יותר משנה אחורה לאפריל 2014 אז הכריז קרי בועידה סגורה ׳שישראל עלולה להיות מדינת אפרטהייד באם שיחות השלום ייכשלו׳. הצהרתו זו נאמרה ימים ספורים לאחר שדונלד סטרלינג מבעלי הלוס אנג׳לס קליפרס והחוואי האמריקני קליוון באנדי נשמעו אומרים הערות גזעניות כלפי ציבור השחורים בארה״ב. מסתבר שקרי לא היה מסוגל להתמודד עם הגזענות הגואה במדינתו, ומתוך רצון לכסות על היעדר הטיפול בנושא, בחר לדבר על ״גזענות״ בישראל.

ועכשיו הוא מדבר שוב. הוא מותח ביקורת על ישראל כדי לכסות את פניו. הוא משמיע טיעונים ומסתובב כאילו היה בקמפיין בחירות, רק שהוא לא רץ. זה לא במקרה שהוא מדבר בזמן האחרון בגלוי כל כך, ובעוצמה מוגברת. החיפזון לדחוף עוד הצהרה לפני שהוא יוצא מן המשרד, מניע אותו. המירוץ לנשיאות בעיצומו, וקרי כמו אובאמה כבר אחוז נוסטלגיה לימי השלטון. בינתיים, בזמן שהוא עסוק ״ביחסי חוץ וביטחון״, הטרור לא מרפה לדפוק על דלתו, שמא הפעם יפנים ויקשיב ללב הפועם של האסלאם הרדיקלי.

דרכי צרפת אפלות / נ.הכט

לא הכל ורוד. נשיא צרפת פרנסואה הולנד (צילום: רויטרס)

לא הכל ורוד. נשיא צרפת פרנסואה הולנד (צילום: רויטרס)

מתקפת הטרור בפריז תפסה את הציבור הצרפתי כרעם ביום גשום. אין איש שיודע היכן ישן נשיא צרפת פרנסואה הולנד בימים שלפני הטבח, אך דבר אחד ניתן להסיק; מישהו נרדם בשמירה. המחדל האבטחתי החמור גורם לנו לנבור עמוק יותר ביחסי צרפת עם ישראל, ובמדיניות שלה כלפינו.

יש בה בצרפת כמין התנשאות אליטיסטית כלפי ישראל, הגורמת להכחשה מול אזרחיה, ולעיוורון מול אויביה. צרפת הייתה אחת מן המעצמות שחתמה על ההסכם עם איראן, הסכם שהעביר את המושכות לידי מי שביקש להשמיד, לא רק את ישראל אלא את המעצמות כולן. רק בשבוע שעבר החליט האיחוד האירופי – בו חברה צרפת לסמן את מוצרי ההתנחלויות שלנו. עם כל הכאב על הטרור שחווה פריז, עולה וצף בקרב ישראלים רבים גיחוך מה על עצם העובדה שבזמן שאירופה סימנה אותנו, היא פיספסה לסמן את עקבותיהם של המרצחים מדעא״ש.

נשיא צרפת לא ידוע במיוחד כחובב ישראל. הוא מקבל את ראש הרשות הפלסטינית לצעדת השלום בזרועות פתוחות, ומראש ממשלתנו הוא מעדיף לשמור דיסטנס. אותה הקרירות מדרדרת את צרפת למחוזות מסוכנים. אותה שאננות מובילה לטרור המכרסם בבתי אזרחיה. השלדים יצאו מן הארון וחמקו מבלי שאיש ניסה לעצרם.

וממערכת האש, העולם עבר למרחב הגינויים. הקירות נצבעו בצבעי הדגל, ומסע השתיקה התחלף בדקת דומייה. נשיא ארה״ב אובאמה הצהיר כי ״זהו טרור נגד האנושות כולה״. אך לפני כחודש הוא הזהיר משימוש בכח מופרז כלפי אותם גורמים רדיקליים בדיוק. כן, הוא מבדיל בין דם לדם בצורה מובהקת. אילו היו נהרגים יהודים בפיגועים בצרפת, ספק אם ההצהרות שלו היו זורמות וחלקות כל כך. עבודה ניתוחית לא פשוטה בהחלט הייתה מחכה לו. רק בינואר האחרון כינה אובאמה את הפיגוע ב׳היפר כשר׳ בצרפת – ״רנדומלי״. הוא טען שהתקשורת מוציאה את הדברים מפרופורציות. הנימה שלו משתנה בעקביות, לא רק כשמדובר בישראלים — אלא ביהודים בכל מקום שהם.

צרפת כמו גם ארה״ב ומעצמות עולם נוספות בקהילה הבינלאומית מגנים תמידית את ״הפסימיות הישראלית״. הם אינם מבינים שההכחשה איננה אופטימיות, ושגם במשקפיים ורודות לא הכל תמים. גישת ה״שב ואל תעשה״ שלהם היא גישה פסיבית-אגרסיבית שמזינה את הטרור ומניפה אותו אל על.

החברה הישראלית בכתה כפי שלא בכתה מעולם. דגלי צרפת הונפו בספונטניות לאות הזדהות. רק הכחול-לבן מוסתר תמידית, מבוייש, מגונה, מושפל עד עפר. זאת לא השעה לאלטרואיזם מדומה אלא הזמן להצהיר; אני ישראלי בדיוק כפי שאתה צרפתי, הטרור לא מבדיל.

הגיע הרגע שהעולם ידע שאין זה מזכותו של שום מנהיג ואף אדם להשתמש בחופש הגינוי ככלי מפלה בין עמים. כל זמן שהם דוגלים במדיניות הסדנדרט הכפול, אין ולא תהיה כל משקל אמת לדבריהם.

הסכם הגרעין ו״מזרח תיכון חדש״ / נ. הכט

רוצה להשמיד. רוחאני (צילום: AFP)

רוצה להשמיד. רוחאני (צילום: AFP)

ישראל הובסה. ההסכם שזרע פחד בקרב רבים מאיתנו זכה לתמיכת הרוב בקונגרס האמריקאי. התמיכה בהסכם, גם אם אינה רחבה, משפיעה בעוצמה על הלך הרוח באיראן – מה שישנה את חוקי המשחק בכל מה שקשור לפעילותה של ישראל ולצעדים שתצטרך לנקוט כנגדה.

הדוגמה הקלאסית והדי מוכרת ליחסה של איראן אלינו היא החרם. ואם חשבנו שראינו כבר את הכל בחודשים האחרונים, הרי שלאחר ההסכם בוינה, וכעת עם התמיכה בו, אנו חווים חרמות בעוצמה אדירה הרבה יותר.

אז היה מי שחשב שאיראן היא ידידתנו – שאם ״נשכיל״ לאפק במקצת את רצונותינו לשמור על אדמות הארץ – נביא מזור לבעיית החרם. המנצח דניאל בירנבוים תכנן הופעה באיראן, מכל מדינות ערב הוא בחר דווקא בה. אולי משום שחשב שבכך ירסן את שנאתם ורצונם להשמיד אותנו. או שאולי הוא רואה את שנאתם – מוצדקת ואת קריאתם להשמידנו – לגיטימית, כיון שלפי דעתו ׳היינו ככובשים׳. כך או כך, איראן בסופו של דבר מנעה את כניסתו של בירנבוים לשטחיה, ולא צריך להיות חכם כדי להבין – שאויבינו מזמן אינם מבחינים בין הימין היהודי לבין השמאל היהודי.

סגירת השערים בפני בירנבוים ייתכן והשאירה טעם חמוץ בפיו, ובכל זאת הפעולה הזו יותר מכל משליכה על המציאות המתפתחת – את מה שרבים כבר כינו באופטימיות ״מזרח תיכון חדש״. המציאות לעומת זאת משקפת לעין כל את השלכותיה הרעות והמיידיות של ״הסכם הכניעה״ – החל ברדיפות וחרמות. איראן איננה ככל מדינה, ולמרות חברותה באו״ם היא לעולם לא תקבל את החלטות האו״ם כל עוד מדובר בקיומה של ישראל. ולכן הקהילה הבינלאומית חייבת לבחון מחדש את חברותיה – מדינה לא יכולה להיות לגיטימית בשעה שהיא רומסת את הלגיטימיות של מדינה אחרת ואת זכותה להתקיים.

לא מנצח. בירנבוים (צילום: אתר ניו יורק טיימס)

אכן, העולם משתנה, והמזרח בער וממשיך לבעור ביתר שאת. הגרעין – כבר הושתל. מה שאנחנו רואים היום – זה את  ניצני הפרי המורעל, שעתידים מחר להתפתח ולהתפשט לכל עבר.