״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: סטיב באנון 

imageהמינויים החדשים של טראמפ בשבועיים האחרונים גרמו לסערה לא קטנה ולויכוחים אין ספור בין הדמוקרטים לרפובליקנים בארה״ב, ובין השמאל לימין כאן בישראל. מחד, היו עובדות בשטח שהעלו חשד סביר לאנטישמיות מצד הממונה ליועץ האסטרטגי של טראמפ, סטיב באנון, ומאידך נשלפו טיעונים הזויים על התנגדותו של הממונה ליועץ לביטחון לאומי, מייקל פלין, להסכם הגרעין, כאילו היה זה חטא. למעשה, שני הצדדים במחלוקת הוסיפו עוד לבנה לחומת הצביעות שלא מפסיקה לגבוה, בייחוד, אחרי בחירתו של טראמפ.

צריך לומר שהשמאל, שלא פוסק מלגנות את מינוי סטיב באנון, מלגלג באותה נשימה על מינוי אפשרי של מייק האקבי לשגריר ארה״ב בישראל. לא בגלל שהוא חלילה אנטישמי, אלא בגלל שהוא ימני ופרו ישראלי מידי לטעמם. אחד כזה ש״יהודה ושומרון״ הם חלק בלתי נפרד מהלקסיקון שלו. כך שמומלץ כבר עכשיו, לקחת את גינויו של השמאל עם גרגיר של מלח.

מה שהשמאל נהנה בעיקר לשכוח, הוא שהמפלגה הדמוקרטית אינה נקייה מאנטישמיות ומינויים שנויים במחלוקת. עם השבעתו לנשיא ב-2009, אובמה מינה את צ׳ארלס פרימן כיו״ר מועצת המודיעין הלאומי. צ׳ארלס, או בכינויו המוכר – צ׳אס, האשים בעבר את ישראל בטבח המוני, ובטרור נגד האוכלוסייה הערבית. לאחר לחצים מצד ארגונים בקהילה היהודית ומצד רפובליקנים בכירים, צ׳אס בחר למשוך את מועמדותו מהתפקיד, אך לא לפני שתקף את ״הלובי היהודי״ בהשפעה על ממשל אובמה, ותיאר את עצמו כקורבנם — לא פחות.

אך היו גם מינויים אחרים כמו זה של מנהל מרכז התקשורת האסטרטגי ללוחמה בטרור, ראשד חוסיין. ב-2004, חוסיין הביע את תמיכתו בראש ארגון תא ג׳יהדיסטי בארה״ב, סמי אלעריאן. הוא טען שהאשמת אלעריאן וגירושו מארה״ב היא ״רדיפה ממניעים פוליטיים, הבאה לדכא חילוקי דעות״. אובמה התבטא על חוסיין כאיש אמונו ומקורבו בצוות של הבית הלבן. נכון להיום, חוסיין עדיין מחזיק בתפקידו.

הימין לעומת זאת, שנלחם בכח להצדיק את מינוי סטיב באנון, חוטא באותה הצביעות, ולמרבה האירוניה – נתפס בקלקלת התקינות הפוליטית. כשהימין מגן על טראמפ הבעייתי באופן אוטומאטי, הוא עושה בדיוק את מה שהאשים בו את השמאל במשך שמונה השנים האחרונות. כך שטיעוניו המוצדקים על צביעותו של השמאל כבר אינם מחזיקים מים.

הימין והשמאל עסוקים במלחמת שוורים, אולם צד אחד יכול עדיין להתעשת ולהציל את תדמיתו במקום להיכנע סופית לפוליטיקה שבפוליטיקלי קורקט.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: דונלד טראמפ

imageטיעוניו של דונלד טראמפ על כך שהתקשורת מוטה נגדו די מיצו את עצמם, ולמען האמת הם קלישאה ממוחזרת. אך אם האיש שרץ למשרד הגבוה ביותר בארה״ב מרשה לעצמו לפזר תאוריות קונספירציה כמו אבק, מותר גם לנו לפעמים.

מאז אותו 16 ביוני, 2015 – בו ירד במדרגות הנעות להודיע על התמודדותו, התקשורת לא פסקה מלקדם את טראמפ. היא דיברה עליו, פירשנה אותו, התעכבה על כל מילה שנויה במחלוקת וגם על כל שטות. הפודיום הריק של טראמפ שודר בשידור חי כאשר בצד הדמוקרטי והרפובליקני התקיימו עצרות, וכל דיבור פוגעני והעלבה גסה תפסו את מקומם של נאומי המדיניות של כל שישה עשר המתמודדים הרפובליקנים. זה לא היה אובססיה או סנסציה סתמית, כי אם כך היה, הרי שהתקשורת היתה מפסיקה לסקר אותו בתדירות גבוהה כבר בימי הפריימריז. הסיקור התקשורתי המקיף על דונלד טראמפ, היה אם כן חלק מאג׳נדה ברורה, ובמרכזה; הילרי קלינטון. התקשורת הבינה שכדי שהילרי תנצח, חובה להציב מולה מתמודד חלש. הילרי וצוותה חשו מאוימים מן המחשבה שרוביו המשופשף ינצח ויתעמת מולה – כפי שנחשף באימיילים של מנהל הקמפיין שלה, ג׳ון פודסטה. סקרי הבחירות הכלליות הראו בבירור – טראמפ יפסיד במירוץ מול הילרי. עכשיו, כל שנותר לתקשורת היה לקדם את טראמפ, עד לרגע הזכייה במועמדות. וזה קרה. טראמפ היה למועמד המפלגה הרפובליקנית, והתקשורת נשמה לרווחה וסימנה וי. הפורמולה פשוטה; נשתמש בטראמפ כדי להביס את כל שאר המתמודדים הרפובליקנים, ואז נשתמש בו לקידומה וניצחונה של הילרי. זו תאוריה אכזרית, אך יש בה הרבה יותר אכזריות מתאוריה.

מה שמעניין כאן – שאי אפשר לומר שהתקשורת מוטה נגד טראמפ. ממש לא. היא בסה״כ מצטטת אותו. הקול קול טראמפ-ולמרות שהן קטנות-הידיים גם הן, ידי טראמפ. אף סיפור לא הומצא, אף מילה לא הוצאה מהקשרה. ההתבטאויות הביזאריות הן פרי דמיונו, והקריאות הפוגעניות נאמרו מיוזמתו. ״לזכותו״ של טראמפ ייאמר, שהוא דבק בדרכו. הוא לא חזר בו, לא בדיוק התנצל, וגם אם הוא ירצה לטעון ״זה לא שלי״ – הכל כבר מוקלט.

אז היא אמנם לא מוטה נגד טראמפ, אך התקשורת מוטה לטובת קלינטון מתחילת המירוץ, מן העובדה הפשוטה שהיא קידמה את טראמפ למען ניצחונה של קלינטון. העיסוק בשאלת אמינותה של הילרי, בשל הפרשיות שהיתה מעורבת בהן, כמעט ולא קיים. לפחות לא ברמה בה היה מתקיים לו מרקו רוביו היה מועמד המפלגה הרפובליקנית. והתקשורת תמיד תוכל לטעון שמפני כורח המציאות, מציאות שהיא בעצמה יצרה, סערות הדונלד תופסות הרבה יותר מקום – כי הן גסות יותר, רעשניות יותר, ולעיתים חמורות יותר.

הילרי לא מתמודדת מול דונלד טראמפ – היא חוגגת. היא אמנם ניצחה שלושה עימותים אך היא ממש לא אותגרה בהם. היא כמעט לא נדרשה לכלום, וכשהיא נשאלה על כל נושא שנוי במחלוקת ברזומה שלה, היא פשוט ענתה: ״דונלד טראמפ״. וזה לא רק היא. הדמוקרטים למדו טקטיקה חדשה; בשעת ספק, ענה ״דונלד טראמפ״. פטריק מרפי, הסנטור הדמוקרטי שמתמודד על מקום בסנאט מול מרקו רוביו בפלורידה, הוכיח זאת בעימות הסנטורים שהתקיים ביום רביעי השבוע. כשנשאל על סוריה, הוא ענה שדונלד טראמפ מהלל את פוטין. כשנשאל על קובה, ענה בביקורתיות אבסורדית שדונלד טראמפ מעוניין בהסרת אמברגו הנשק – עמדה בה מרפי בעצמו תומך. וכפי שרוביו היטיב לומר; ״תשובתו של מרפי לכל שאלה היא; שם עצם, פועל, ודונלד טראמפ״!

התקשורת, הילרי קלינטון, הסנטורים הדמוקרטים – כולם משתמשים בטראמפ כדי לנצח. המפלגה הרפובליקנית אולי נמצאת בשפל היסטורי, אך ניצחון בזכות טראמפ זה תעודת עניות רצינית למפלגה הדמוקרטית.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: אמינות 

imageכשמדובר בבחירות לנשיאות ארה״ב, ציבור הבוחרים והצופים מתחלק למספר סוגים. יש את ה״לעולם לא טראמפ״, שיבחרו בקלינטון רק כי הם לא רוצים את טראמפ בשלטון, ויש את ה״לעולם לא קלינטון, לעולם לא טראמפ״, שלא עומדים להצביע לאף מועמד. יש את ה״לעולם לא קלינטון״ שיבחרו בטראמפ רק כי הם לא רוצים שקלינטון תדרוך בחדר הסגלגל, ויש גם כאלו שתלויים בין שמיים לארץ והחליטו כי אין בחירה טובה יותר מהגירה לקנדה.

בתוך בליל הקולות שמסביב, ישנו ציבור שלם של בוחרי קלינטון בארה״ב וגם מעריצי ״אני איתה״ כאן בישראל. ציבור שימליך את קלינטון בכל מחיר, שמנפנף בקלף המגדרי בכל הזדמנות, כי הוא לא יסלח לעצמו אם היא תפסיד גם הפעם את תואר הנשיאה הראשונה בהיסטוריית ארה״ב.

הציבור הזה, בעיני, הוא הכי פחות אמין.

הוא מזדעזע מכל ביטוי בומבסטי ושנוי במחלקות של טראמפ, אך שומר על אדישות כשבתקשורת מדברים על התנהלות ביטחונית רשלנית של הילרי. הוא מרבה לדבר על השחיתות העסקית של טראמפ, אך מבטל בהינף יד את שחיתותם של הקלינטונים בצמרת הפוליטית, ואת שקריה של הילרי בפרשת בנגאזי והמיילים. הציבור הזה צבוע עד כדי כך שהוא יתכחש למערכת היחסים רבת השנים בין טראמפ לבני הזוג קלינטון.

במרחבי התקשורת השמאלנית בישראל אין ולו עיתונאי אחד שהעלה את עניין אמינותה של קלינטון בתדירות בה הוא מדבר על אמינותו של טראמפ. ולא, זה לא שטראמפ נקי משחיתות, ומהתנהלות בעייתית כאיש עסקים. זה לא שאין לו ולאנשיו קשרים חמים עם ולדימיר פוטין. ממש לא. טראמפ הוא לא התקווה לאמריקה טובה יותר, בטח שלא לעולם טוב יותר. לא קשה להראות זעזוע מטראמפ ומביטוייו המטורללים. זה גם לא אלטרואיסטי לגנות את דבריו. זה אך טבעי ובריא שחברה תדע להבחין בין טוב לרע. האבסורד כאן הוא ההתעלמות וההתכחשות המוחלטת מן העוולות של קלינטון. זה העיוורון האיוולי והעיקש מול פני השקר שלא מפסיק להדהים. הרצון לשבור את תקרת הזכוכית בכל מחיר הפך חזק יותר מהצורך בכנות ללא פשרות.

השבוע נשאלה מושלת ניו המפשיר הדמוקרטית, מגי האסן, שלוש פעמים, אם היא מאמינה באמינותה של קלינטון. בעל פעם היא הסיטה את הדיון במקום לענות ישירות. מאוחר יותר היא תיקנה את עצמה ואמרה שהיא מאמינה שהילרי אמינה ״כפי שמומחי צבא וביטחון לאומי מאמינים לה״. ההישענות בתשובתה על מומחי צבא וביטחון רק מוכיחה עד כמה היא לא מאמינה למה שהיא בעצמה אומרת. הצורך להישען על מישהו אחר כדי להוכיח את  אמונתך היא אבסורדית מיסודה. מגי האסן היא עוד תומכת נלהבת שמצטרפת לאשת הקונגרס הדמוקרטית, אן קירקפטריק – שגם היא התקשתה לענות על שאלת האמינות. הלה מצטרפות לעוד דמוקרטים, זוטרים ובכירים, שיודעים כי קלינטון איננה אמינה בעליל, אך אינם כנים מספיק כדי להגיד זאת.

אז בפעם הבאה שתמהרו להזדעזע מטראמפ, זכרו בד בבד להזדעזע מקלינטון. כך לפחות, תהיו אמינים עם עצמכם.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: ״ערכים״ מתנגשים

 

imageהמקום: מועדון הפולס באורלנדו, פלורידה

הקורבנות: חברי קהילת הלהט״ב באורלנדו

הרוצח: עומאר מאטין, מוסלמי שנשבע אמונים לדעא״ש


אחרי הטבח באורלנדו בסוף השבוע שעבר, אובאמה נשא נאום תגובה לאומה. היו דיבורים על פיקוח הנשק, גם ניחומים לקהילה הלהט״בית. אך הרוצח, וזהותו הלאומית הרדיקלית לא קיבלו בכלל זמן אוויר. אובאמה הסביר שלקרוא לילד בשמו זו הסחת דעת פוליטית. לדבריו, חייבים ״להשמיד את ISIL״ שאלו בדיוק ראשי התיבות של; המדינה האיסלאמית של עיראק והלבנט. אך צריך לעשות את זה בשקט, ללכת על על קצות האצבעות כמו שאומרים, כדי שחלילה, בשום פנים ואופן לא תושמע המילה — א**** רדיקלי, כדי שחלילה, לא נעליב ציבור אסלאמי שלם. רדיקלי כבר אמרנו?

עכשיו, נסו לתאר; הנשיא אובאמה, הדמוקרט, הליברל, התומך הגדול של הקהילה הלהט״בית, עומד מול האומה ולא מסוגל להישיר מבט ולנקוב בשמו של האויב שלפני רגע טבח באנשי הקהילה עבורה תמיד נלחם. באדישות ובקור רוח, הוא עומד מולה ומסרב להכיר ברוצח, ובכך — מסרב להגן על הקהילה. כך, מתוך עקשנות בלתי מוסברת, הוא בוחר לזנוח את ערכי מפלגתו, ואת השקפתו הליברלית.

המפלגה הדמוקרטית אותתה השבוע לציבור הכללי ולבוחריה שאין ביכולתה להגן על ערכיה, כי מה לעשות, לפעמים הם סותרים את מדיניות ההכחשה שלה בענייני א**** רדיקלי.

שדרן הרדיו והפובליציסט ראש לימבו מסכם את האבסורד הגדול בשאלה אחת לליברלים; ״מדוע אתם מקבלים גברים המעדיפים לזהות עצמם כנשים בזמן שאתם מסרבים לקבל טרוריסטים המגדירים את מעשיהם לפי הזהות המוסלמית?״ הקטע המלא כאן.

הנה לכם נקודה למחשבה בסוף שבוע רבוי סתירות.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע השלישי במרץ

בארץ: ראש המוסד לשעבר מאיר דגן הלך לעולמו.

נכנעים לאיומים – עיתון הארץ גילה שישראל מנהלת מו״מ חשאי להחזרת ערים בגדה לשליטה פלסטינית – רמאללה ויריחו. לא, זה לא הסדר מדיני, אלא הסכם ביטחוני אפשרי שהגיע למבוי סתום, לאחר שהצדדים נתקלו בקשיים. היוזמה הוצעה ע״י אלוף פיקוד מרכז יואב מרדכי ומתאם הפעולות בשטחים רוני נומה, לאחר שגורמים ברשות הפלסטינית איימו להפסיק את התיאום הביטחוני אם פעולות ישראל בשטחים לא תיפסקנה.

בעולם: טרור – *מכונית תופת התפוצצה באנקרה, טורקיה וגרמה להרוגים ופצועים רבים. ארגון ה-PKK הכורדי לקח אחריות. *מחבלים פתחו באש בחוף ים תיירותי – בחוף השנהב, אל קאידה לקח אחריות.

השיגה תוצאות? – רוסיה הוציאה את כוחותיה מסוריה השבוע לאחר שהחליטה כי מטרותיה הושגו. אך את דעא״ש היא לא חיסלה.

בכנסת: החוק להגבלת שכר הבכירים (מנהלים בבנקים) אושר בועדת הכספים. החוק יגביל את שכרם של המנהלים בתאגידים פיננסיים עד תקרה של 2.5 מיליון שקלים.

בפרלמנט זר: נשיא המדינה רובי ריבלין ביקר במוסקבה ונפגש עם הנשיא פוטין. ריבלין הבהיר לפוטין שאסור שהסכם עתידי עם סוריה יחזק את איראן וחיזבאללה.

נשיאת ברזיל מינתה לשר בממשלתה את נשיא ברזיל לשעבר לולה – שהיה מעורב בפרשת שחיתות. המינוי נועד להעניק לו חסינות מפני חקירה, ולכן בית המשפט בברזיל הוציא צו מניעה למינוי כ-40 דק׳ לאחר מכן.

בארה״ב: הנשיא אובאמה בחר בשופט היהודי מריק גרלנד כמועמד להיות שופט בבית המשפט העליון – (למלא את מקומו של השופט אנטונין סקאלייה שהלך לעולמו). רוב הרפובליקנים בקונגרס מתנגדים למינוי ולא יאפשרו מינוי של שופט בקדנציה האחרונה של אובאמה – בגלל עמדותיו הליברליות, ורוצים לחכות לנשיא הבא – שהם מקווים שיהיה קונסרבטיבי. כמה מהם אמרו השבוע שהם מוכנים לבחון את מועמדותו של גרלנד.

המירוץ לנשיאות – ביום שלישי התקיימו בחירות ב-5 מדינות; פלורידה, אוהיו, מיזורי, אילינוי, וצפון קרוליינה. אצל הרפובליקנים: טראמפ ניצח בפלורידה, מיזורי, אילינוי, וצפון קרוליינה. קייסיק ניצח במדינת הבית שלו – אוהיו. קרוז לא ניצח באף מדינה, ורוביו הודיע על פרישה מן המירוץ לאחר שהפסיד במדינת הבית שלו – פלורידה. בנאומו הוא אמר: ״אנחנו אמנם בצד הנכון, אך לא בצד המנצח״ והפציר בתומכיו ובאזרחי ארה״ב שלא להכנע לכעס ולחרדה, (כפי שטראמפ עושה) והזכיר גם מגדולת הבורא בציטוט מדברי דוד המלך. (ארה״ב הפסידה מנהיג אמיתי) לנאום המלא לחצו כאן. אצל הדמוקרטים: קלינטון ניצחה בכל 5 המדינות, סנדרס באף מדינה.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע השני במרץ 

בארץ: תהליך השלום – *ביום שלישי התרחשו פיגועי טרור בפתח תקוה, ירושלים, ויפו-תל אביב. תייר אמריקני נרצח ו-12 איש נפצעו. המחבלים הפלסטינים היו שוהים בלתי חוקיים ותושבי כפרים ערביים *סגן נשיא ארה״ב ג׳ו ביידן הגיע באותו יום לביקור בישראל ונפגש באותה שעה, לא הרחק משם עם הנשיא לשעבר שמעון פרס. בין השאר הם דיברו על תהליך השלום, ופתרון 2 המדינות. למחרת ביידן נפגש עם רה״מ נתניהו וגינה את הפיגועים ואת רצח התייר האמריקני. *הבית הלבן דרש גינוי מאבו מאזן על רצח האמריקני. בפגישתו עם ביידן מסר לו אבו מאזן ניחומים אך לא גינה. הסיבה: מי שמסית לטרור לא רוצה לגנות מעשי טרור. הפת״ח – בראשו עומד אבו מאזן חגגו את רצח האמריקני ופרסם הודעות שבח ותהילה למחבל.

בעולם: כח השמדה – איראן עשתה ניסוי השבוע בטילים בליסטיים לטענתה: כדי להראות כח הרתעה *חשוב לציין: על הטילים ששוגרו נכתב בעברית ״ישראל חייבת להימחק״ | ארה״ב: ישנן אינדיקציות לכך שאיראן הפרה את החלטות מועצת הביטחון של האו״ם.

נלחמים בטרור – מדינות המפרץ – סעודיה, ירדן ומרוקו הכריזו על הכרתן בחיזבאללה כארגון טרור.

בכנסת: תומכים בטרור – המפלגות הערביות בל״ד וחד״ש הוציאו הודעת גינוי על הכרתן של מדינות המפרץ וסעודיה בחיזבאללה כארגון טרור. הסיבה: זה ״משרת את ישראל וארה״ב״ | הסבר: המפלגות הערביות חותרות תחת ישראל ואינן רוצות בביטחונה (למרות שהן אמורות לייצג ולהגן על הציבור הערבי החי בתוך המדינה – אגב, 56% מערביי ישראל חושבים שהגינוי אינו מוצדק) | התגובה: רה״מ נתניהו – ״אתם תמשיכו לגנות אותם כשחיזבאללה יירה על הכפרים שלכם? נפלתם על השכל?״ יו״ר האופוזיציה הרצוג – ״בושה וכלימה״.

בפרלמנט זר: טורקיה – ארדואן השתלט על 2 עיתונים גדולים במדינתו בצו בית משפט כדי למנות מנהל מטעמו. העיתונים מזוהים עם האופוזיציה הטורקית. הפגנות נערכו בטורקיה במחאה על רמיסת חופש העיתונות.

בארה״ב: המירוץ לנשיאות ממשיך – *ביום ראשון התקיימו בחירות (שיטת ה-caucus) בפורטו ריקו (האי עדיין לא נחשב חלק מארה״ב באופן רשמי, ולכן תושביה אינם יכולים להשתתף בבחירות הכלליות אך הם לוקחים חלק בבחירות המקדימות) המנצח: מרקו רוביו – קיבל 71% מהקולות וזכה בכל 23 הצירים. *ביום שלישי התקיימו בחירות (שיטת ה-primary) לרפובליקנים במישיגן, מיסיסיפי, איידהו, הוואי. תוצאות: טראמפ ניצח במישיגן, מיסיסיפי, הוואי. קרוז ניצח באיידהו. קייסיק ורוביו הגיעו למקומות שלישי ורביעי בכל המדינות. התקיימו גם בחירות לדמוקרטים במיין, מישיגן ומיסיסיפי. תוצאות: סנדרס ניצח במיין ובמישיגן וקלינטון ניצחה במיסיסיפי. בשלישי יתקיימו בחירות במדינות הבית של מרקו רוביו – פלורידה, וג׳ון קייסיק – אוהיו. שניהם נלחמים בקרב צמוד עם טראמפ ומקווים לנצח במדינותיהם כדי לקבל את כל הצירים בשיטת Winner-takes-all.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע הראשון במרץ

בארץ: קריסת הרשות – בנאומו באוניברסיטת בר אילן השבוע אמר שר הקליטה זאב אלקין כי ״הרשות הפלסטינית תקרוס, השאלה היא רק מתי״ אלקין התיחס לכך שישראל תצטרך להתמודד עם ההשלכות בקריסת הרשות, ולכן עליה להיערך בהתאם עם הקהילה הבינלאומית להיתכנות כזו.

בידוד מדיני? – *רה״מ נתניהו נפגש השבוע עם השגריר החדש של מצרים בישראל חזאם ח׳ירת. השגריר נפגש גם עם מנכ״ל משרד החוץ דורי גולד. מצרים הוציאה את שגרירה האחרון מישראל לפני 3 שנים בעקבות מבצע עמוד ענן. *רה״מ נפגש עם שגרירי מדינות אפריקה בישראל בשדולת אפריקה-ישראל בכנסת. ״אפריקה חוזרת לישראל, וישראל חוזרת לאפריקה״ אמר. הקמת השדולה באה לאחר ביקורו של נשיא קניה, קנייטה בישראל בשבוע שעבר.

בעולם: ״המתונים״ ניצחו – בבחירות שהתקיימו באיראן ניצחה המפלגה המתונה בפרלמנט ובמועצת המומחים. ״המתונים״ בניגוד לשמרנים באיראן רוצים ביחסים עם המערב וארה״ב. הסכם הגרעין של המעצמות עם איראן היא אחת ההתבטאויות לכך, והסיבה לתמיכה ברוחאני.

מועצת הביטחון של האו״ם אישר סנקציות קשות נוספות על צפון קוריאה, בעקבות ניסויים אחרונים שעשו בפצצה גרעינית ובטילים.

״הפסקת אש״ בסוריה – במאמצים של ארה״ב ורוסיה החלה הפסקת אש בסוריה, שהופרה מספר פעמים ע״י המורדים. נתניהו התייחס השבוע להפסקת האש ואמר כי ׳כל הסכם לרגיעה בסוריה חייבת לכלול את הפסקת התוקפנות האיראנית כלפי ישראל משטח סוריה׳.

בכנסת: חוק ההשעיה – החוק אושר בוועדת הכנסת והועבר להכנה לקריאה ראשונה. החוק זוכה להתנגדות מן האופוזיציה אך גם מן הקואליציה משום היותו חוק שמאפשר לחברי כנסת להדיח את חבריהם בכנסת החותרים תחת ישראל כיהודית ודמוקרטית, המסיתים לגזענות, ותומכים במאבק מזוין כנגד המדינה. הנוסח מפריע לח״כים מימין ומשמאל אשר חושבים כי החוק עלול לפגוע בם בעתיד. *הצעת החוק באה בעקבות פגישתם של חה״כ ממפלגת בל״ד עם משפחות המחבלים בחודש שעבר. *חוקים דומים קיימים בפרלמנטים אחרים בעולם. בין השאר-גם בקונגרס האמריקני קיים חוק המאשר הדחת חבר ע״י 2/3 מן הבית.

בפרלמנט זר: הדחה ״צפון קוריאנית״ במצרים – חבר הפרלמנט המצרי תאופיק עוכאשה הודח מן הפרלמנט לאחר שנודע כי נפגש עם שגריר ישראל במצרים.

בארה״ב: הרוחות מתלהטות במירוץ לנשיאות – השבוע התקיימו בחירות ה-Super Tuesday. ב-11 מדינות התקיימו בחירות למתמודדים הרפובליקנים: טראמפ זכה ב-7, קרוז ב-3, ורוביו ב-1. ולמתמודדים הדמוקרטים: קלינטון זכתה ב-7, וסנדרס ב-4. מכאן המתמודדים ממשיכים למדינות Winner Takes all, בהם המנצח לוקח את כל הצירים (delegates) באותה מדינה, ולא מתחלק איתם עם המתמודדים האחרים.

מיט רומני שהתמודד לנשיאות ב-2012 נשא נאום אנטי-טראמפ השבוע בו התייחס לסכנה האורבת לארה״ב אם טראמפ יהיה נשיא, וקרא לאזרחי ארה״ב הרפובליקנים לבחור במתמודדים האחרים – קרוז, רוביו, וקייסיק. דבריו באים בעקבות סירובו של טראמפ לגנות את הקו קלוקס קלן, וכן התבטאויותיו לכל אורך הקמפיין כלפי נשים, מוסלמים, ומקסיקנים, כמו גם חוסר המודעות והידע שלו בתחומי בטחון לאומי ומדיניות חוץ.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע הראשון בפברואר

בארץ: טרור: בפיגוע משולב ירי, דקירה, ומטעני נפץ בשער שכם, שלושה מחבלים רצחו את לוחמת משמר הגבול הדר כהן. חברתה נפצעה באורח בינוני לאחר שהדר ז״ל הצילה אותה כשירתה לעבר אחד המחבלים.

פרס לטרוריסטים: אבו מאזן נפגש השבוע עם משפחות המחבלים מגל הטרור הנוכחי, ושיבח את ״השהידים״. בין השאר נפגשו עם משפחות המחבלים חברי הכנסת ממפלגת בל״ד – ג׳מאל זחאלקה, חנין זועבי, ובאסל גטאס, ועמדו דקת דומייה לזכר המחבלים. (*באן קי-מון, זה צידוק מספק, או שיש לך רעיונות נוספים? *אנשי השמאל – אם הבנתי נכון, פרטנר לשלום הוא בדרך כלל אדם בעל חיבה לטרור?). רה״מ נתניהו מסר בתגובה כי ״הם לא ראויים להיות בכנסת״ והורה ליו״ר הכנסת אדלשטיין לבדוק צעדי ענישה נגד חברי הכנסת ממפלגת בל״ד.

זיהום במפרץ חיפה: עיתונאי ערוץ 2 חיים ריבלין שידר תחקיר לפיו הזיהום החמור במפרץ חיפה גורם לכך שתינוקות נולדים במשקל נמוך מן הממוצע ועם הקיפי ראש קטנים. שר הבריאות יעקב ליצמן אמר ״לא אישרנו את מחקר זיהום האוויר בחיפה״ אך מסר ״אם המחקר על הזיהום הוא נכון, נדרוש את סגירת המפעלים בחיפה״.

בעולם: טרור: הארגון בוקו חראם הצית כפר שלם בצפון-מזרח ניגריה, לפחות 86 בני אדם נרצחו ביניהם ילדים רבים.

יחסי רוסיה-טורקיה: רוסיה מסרה הודעת אזהרה לפיה טורקיה מתכוונת לפלוש לצפון סוריה במבצע צבאי נגד משטר אסד.

בכנסת: *״חוק המישוש״ של השר לביטחון פנים גלעד ארדן אושר סופית בכנסת. החוק מתיר לשוטרים לערוך חיפוש באדם ובחפציו אם יש חשד סביר לאלימות, או אם יש אלימות מילולית.   *חוק חופשת לידה לגברים של חה״כ תמר זנדברג מהאופוזיציה אושר בכנסת. *חוק העמותות של חה״כ ציפי לבני נדחה. לפי הצעת החוק שלה, חובת השקיפות במקורות המימון תחול על כלל העמותות, ולא רק על עמותות במימון מדינה זרה -כפי שמציע חוק השקיפות של השרה איילת שקד. ״לבני מנסה לייצר מראית עין של גזירה שווה בין שני עניינים שאין ביניהם שום קשר״ כך שקד.

בפרלמנט זר: אם זה לא שרת החוץ השבדית, זה שר החוץ הצרפתי: -שר החוץ הצרפתי לורן פביוס שיגר אולטימטום לישראל לפיה צרפת תכיר במדינה פלסטינית אם הסכסוך לא ייפתר. הדברים באים על רקע הצעתה של צרפת לקיים וועידת ביטחון איזורית בה ייפגשו רה״מ נתניהו ואבו מאזן. גורם מדיני בכיר אמר כי כש״שר החוץ של צרפת אומר מראש שאם יוזמתו תגיע למבוי סתום- צרפת תכיר במדינה פלסטינית, אמירה זו מהווה תמריץ לפלסטינים – להגיע למבוי סתום. כך לא ניתן לנהל מו״מ ולא להשיג שלום״. (צרפת עוד מלקקת את פצעיה מהטרור הדעא״שי, אך היא לא שוכחת לאיים על ישראל).

הסנאטור האמריקני טום קוטון הציג הצעת חוק שתבטל את הרגולציה החדשה של המכס האמריקני המטילה חרם על מוצרים מיהודה ושומרון שמסומנים במילים ״מיוצר בישראל״. המתמודדים הרפובליקנים לנשיאות ארה״ב טד קרוז ומרקו רוביו שותפים ג״כ ביצירתו של הצעת חוק הזו.

בארה״ב: בחירות מקדימות – פריימריז באיווה: השבוע נערכו הבחירות המקדימות לנשיאות ארה״ב במדינת איווה. התוצאות: *אצל הרפובליקנים-טד קרוז ניצח, דונאלד טראמפ הגיע שני, ומרקו רוביו הגיע שלישי חזק רק בהפרש ספרה אחת מטראמפ – בניגוד לתחזיות בסקרים. *אצל הדמוקרטים- הילרי קלינטון וברני סנדרס קיבלו תיקו. מה עושים בארה״ב? מטילים מטבע! קלינטון הוכרזה כמנצחת (הלא כל כך גדולה). עכשיו ממשיכים המתמודדים לאסוף קולות בוחרים במדינת ניו המפשיר עבור הבחירות המקדימות שיתקיימו בשבוע הקרוב.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע השני בדצמבר

בארץ: עודה טראבין שנחשד בריגול למען ישראל שוחרר מכלא מצרים לאחר 15 שנה.

הכרזה על ראש המוסד הבא; יוסי כהן. המועמדים נ׳ (עובד במוסד) ורמי בן ברק לא התקבלו.

בעולם: טרור ברכבת התחתית בלונדון ״בשם סוריה״ (שלושה אנשים נדקרים ע״י מוסלמי רדיקלי) -תזכורת: בשבוע שעבר החליט הפרלמנט הבריטי לתקוף בסוריה.

בכנסת: האמת היא, זה כבר לא כל כך מעניין. (שימוע מתווה הגז – ביבי נוכח)

העליהום השפיע? טראמפ ביטל טיסה לישראל, ״אבוא כשאהיה נשיא״ (ח״כים נאורים חתמו על עצומה לביטול פגישת טראמפ-נתניהו בסוף החודש, עקב אמירותיו כלפי מוסלמים).  

הכלבה הפרלמנטרית קאיה לא מבינה בנימוסי דיפלומטיה. (הכלבה של נתניהו נושכת את חה״כ השכל ובעלה של חה״כ חוטובלי)

בפרלמנט זר: קשרי החוץ של ישראל מתחזקים. מאוריציו מאקרי הימני מושבע לנשיא ארגנטינה (מירי רגב נכחה) מאקרי ימנה את סרחיו ברגמן היהודי לשר לאיכות הסביבה בממשלתו.

בבית הלבן: *אובאמה ופרקליטת המדינה לורטה לינץ׳ מפחדים מ׳רטוריקה אנטי מוסלמית׳ (בהמשך למתקפת הטרור בסן ברנרדינו) ׳זה היה פיגוע טרור שהתבצע ע״י קיצוניים׳ (אובאמה לא מזכיר את צמד המילים ׳אסלאם רדיקלי״ בנאומו State of the Union).

*דונאלד טראמפ (המועמד הרפובליקני) מחליט לעזור להילרי קלינטון בקמפיין שלה נגד הרפובליקנים. (טראמפ קורא לאסור כניסת מוסלמים לתחומה של ארה״ב כהגנה מפני האסלאם הרדיקלי).