חופש המניפולציה: על התנגדות השמאל לקוד האתי של פרופסור אסא כשר

image

(צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

למבקר ממדינה זרה, הביקורת על הקוד האתי של פרופסור אסא כשר השבוע היתה נשמעת מוצדקת ונחוצה. הרי מי לא היה נחרד לשמע הידיעה על ממשל האוסר קיום דיאלוג בין אזרחים. לו רק היה יודע שזה עיוות מניפולטיבי של המציאות, שזו בעצם טקטיקת ההפחדה של השמאל לכל נושא שאותו מקדם שר החינוך נפתלי בנט וחברי מפלגתו, שהכיפה מפריעה לעיניהם של אבירי חופש הביטוי עד שניהול דיון ענייני אינו מתאפשר וכנות הופכת למילה גסה, סביר להניח שהיה משנה את דעתו בעניין צדקת המחאה.

הטענות של השמאל כנגד הקוד האתי של פרופסור אסא כשר המבקש להוציא את הפוליטיקה המזיקה מהאוניברסיטאות, מגוונות. כשהשר נפתלי בנט ציטט את הסעיף השני בקוד האתי האמריקאי של ה-AAUP (האגודה האמריקאית של פרופסורים באוניברסיטאות) המדגיש כי על מרצים להיזהר לא לערב נושאים שנויים במחלוקת בשיעוריהם, עטו עליו המבקרים והאשימו אותו במניפולציה. אחד מהם, צייצן בשם ״מר בחור״ שזכה לתגובות נלהבות בטוויטר מפרשנים ומובילי דעה, טען כי בנט הסתיר את סוף הסעיף בהצהרה האמריקאית – וכך פירש אותו צייצן את הכתוב שם: ״מוסד או מרצה הבוחר בכל זאת לכלול תכנים שנויים במחלוקת (והרי זוהי זכותו) מטעמים דתיים או אחרים, ראוי רק שיציין זאת בסילבוס. זה הכל״. משום מה, העיתונאים והאישים שתמכו בציוץ המניפולטיבי הזה לא טרחו לבדוק את אמינות הדברים. ובכן, זהו התרגום המדויק של סוף הסעיף המדובר: ״הגבלות על החופש האקדמי בגלל מטרות דתיות או אחרות של המוסד צריכות להיות מוצהרות בבירור בכתב בעת מינוי המרצה״, כלומר; סעיף זה מתיר למוסד להחיל מגבלות על החופש האקדמי ובתנאי שהן תוצהרנה בבירור בכתב בעת מינוי המרצה. הפוך לגמרי ממה שנטען בציוץ האמור.

הטענה לפיה הקוד האתי של פרופסור כשר אוסר על מרצים להציג סוגיות פוליטיות שנויות במחלוקת במסגרת השיעור פשוט שגויה, וסביר להניח שמי שטוען זאת אפילו לא טרח לקרוא אותו, שכן במסמך נכתב במפורש: ״דיון אקדמי במסגרת קורס בהתאם לסילבוס של הקורס, במסגרת דיסציפלינה מסוימת, בסוגיה שיש לה נגיעה לנושאים שיש בהם פעילות פוליטית, תוך הצגה מקצועית ומכובדת של הטיעונים לכאן ולכאן, אינה בגדר פגיעה בסטודנטים, הטעונה הגנה של המוסד״.

אולי מה שמפריע לפרופסורים שמתנגדים לקוד היא העובדה שאומרים להם ׳לא, זה לא ראוי׳. אולי עד היום הדיון במסגרת הקורס היה פוליטי במקום להיות אקדמי. אולי עד היום ׳הטיעונים לכאן ולכאן׳ לא הוצגו בצורה מקצועית ומכובדת, אם הוצגו בכלל טיעונים לכאן ולכאן. עכשיו ״פוגעים״ להם ביקר מכל – בחופש לקדם אג'נדה פוליטית במסווה של אקדמיה. בחופש להכפיש את ישראל ולהחרים אותה. בחופש לסלף ולעוות מציאות.

עוד טענה שהושמעה היא שהקוד האתי של פרופסור כשר מהווה מסמך מטעם השלטון לעומת הצהרת ה-AAUP המשמש כגוף עצמאי. מעבר לעובדה שכשר מבהיר בהקדמתו כי ״קוד אתי הראוי לשמו הוא במהותו מסמך חינוכי ואינו בעל מעמד משפטי או משמעתי״ הרי שטענה זו בכללותה אינה מחזיקה מים. על אף שאין קוד אתי מטעם הממשל הפדרלי בארה״ב, הרי שחוקי אתיקה נחקקים מטעם הממשל המדיני המקומי, כדוגמת מדינת אילינוי. האוניברסיטאות באילינוי למשל פועלות על פי ׳חוק האתיקה לעובדים ופקידי ממשל׳ הקובע מהי פעילות פוליטית אסורה. ההגדרה לפעילות פוליטית אסורה באוניברסיטאות שם זהה לזו שבקוד האתי של פרופסור כשר.

אך מה שאולי הכי אירוני בכל הסיפור הזה היא העובדה שמרצים מאוניברסיטת בן גוריון מחאו כנגד הקוד האתי, החרימו את אסא כשר והזדעקו על האיסור להביע דעה פוליטית בשעה שהקוד האתי באוניברסיטה בה הם מלמדים אוסרת עליהם לעשות זאת ממילא; ״הבעת דעה מפלגתית או דתית במסגרת שיעור אקדמי היא מעשה פסול, שכן עלולה להיות בו השפעה לא-הוגנת, ואף איום סמוי, על תלמידים המשתתפים באותו שיעור״. (פרק ג, סעיף 4 בקוד האתי של אוניברסיטת בן גוריון)

ובכן, כפי שאמר אברהם לינקולן: ״אפשר לרמות את כל האנשים חלק מהזמן, אפשר לרמות חלק מהאנשים כל הזמן, אך אי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן״. המניפולציה של השמאל בשבוע האחרון רק מוכיחה עד כמה נחוץ כאן קוד אתי.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע השני בפברואר

בארץ: רה״מ נתניהו הודיע כי סגן ראש השב״כ נדב ארגמן ימונה לראש השב״כ ויחליף את יורם כהן.

נתניהו סייר השבוע במקום בו מוקמת גדר ביטחון ליד גבול ירדן, ואמר כי ׳תהיה גדר שתקיף את כל ישראל׳ – ״אנחנו רוצים להגן הווילה. בסביבה שבה שאנחנו גרים אנחנו צריכים להגן על עצמנו מפני חיות הטרף״.

בעולם: מי יכול לקים ג׳ונג און? *צפון קוריאה שיגרה טיל בליסטי השבוע, למרות האזהרות של מועצת הבטחון של האו״ם, המדינות השכנות, וארה״ב. צ. קוריאה טענה שהיא שלחה לווין לחלל, אך המומחים אומרים שהיה זה ניסיון בשיגור טילים ארוכי טווח. בקונגרס האמריקני הצביעו על הטלת סנקציות נוספות וקשות על צפון קוריאה. (המתמודדים הרפובליקנים לנשיאות – קרוז ורוביו עזבו את הקמפיין לרגע, כדי להיות שם).  *קים ג׳ונג און הוציא להורג את רמטכ״ל צבא צ. קוריאה בטענה שהיה מעורב בשחיתות.

בכנסת: ׳בוז׳י, ברוך הבא למזרח התיכון!׳ השבוע התקיים דיון במליאה בנושא פתרון 2 המדינות. רה״מ נתניהו עלה לנאום ו״שיבח״ את הרצוג על התפכחותו לגבי פתרון 2 המדינות (הרצוג אמר השבוע ׳שבמצב הנוכחי, פתרון 2 המדינות אינו ישים׳). ״איך אפשר לסמוך על שיקול הדעת שלכם להתמודד עם האיומים סביבנו, כשאתם מבינים מה קורה פה רק באיחור של שנים״ כך נתניהו למפלגת העבודה.

הצעת חוק השקיפות/העמותות (של השרה איילת שקד) – המחייבת את העמותות במימון זר לחשוף את מקורות המימון שלהם, אושרה בקריאה ראשונה.

הנהלת הקואליציה אישרה את הצעת חוק ההשעיה – החוק שמקדם רה״מ נתניהו, בו תנתן סמכות לחברי הכנסת להשעות חבר כנסת אחר בעקבות התנהגות שאינה הולמת. חברי מפלגת הבית היהודי כמו גם המפלגות החרדיות התנגדו לחוק ולנוסח. הנוסח שונה להשעיה ב-3 מקרים בלבד: תמיכה בטרור, ביקור במדינת אויב ושלילת ישראל כיהודית ודמוקרטית. אך מפלגת הבית היהודי עדיין מתנגדת לחוק, וטוענת שהשעיה או פיטורין של חבר כנסת ייעשה ע״י מערכת אכיפת החוק. הרקע לחוק: ביקורם של חברי מפלגת בל״ד עם משפחות המחבלים הפלסטינים מגל הטרור.

בפרלמנט זר: התייאש מתהליך השלום או קיבל הצעת עבודה אטרקטיבית בארגון ״זכויות אדם״? שר החוץ הצרפתי לורן פביוס התפטר השבוע מתפקידו בפרלמנט, רק כשבועיים לאחר הצעתו לקיים פגישה בין רה״מ נתניהו לאבו מאזן בועידת ביטחון בצרפת.

הם מפחדים: הפרלמנט האירופי שלח מכתב לחברי הכנסת מהקואליציה שבו הם מפצירים בהם לא לתמוך בהצעת חוק השקיפות של השרה איילת שקד, בטענה שהחוק מהווה סכנה לדמוקרטיה הישראלית. (ההגיון של אירופה: *חוק סימון מוצרים מיהודה ושומרון תשמור על הדמוקרטיה אך-*חוק שדורש שקיפות במידע היא היא סכנה לדמוקרטיה. ועוד יותר מכך; *ההתערבות בחקיקה הפנימית בישראל שומרת על הדמוקרטיה הישראלית. נשמע לכם הגיוני?)

בארה״ב: אובאמה ידע או לא ידע? פריימריז בניו המפשיר: במוצ״ש התקיים העימות הרפובליקני ה-8, בניו המפשיר. במהלך העימות המתמודד כריס כריסטי – מושל ניו ג׳רסי תקף את הסנאטור מרקו רוביו על כך שאין לו נסיון מוכח, ושאסור לארה״ב לעשות את אותה הטעות שעשו בבחירת אובאמה הצעיר חסר הניסיון. רוביו שלא ציפה להתקפה מצד כריסטי, נבעת, ומחוסר מוכנות חזר על אותו משפט 3 פעמים ״צריך להפריך את הרעיון הזה שאובאמה לא יודע מה הוא עושה, הוא יודע בדיוק מה הוא עושה, הוא רוצה לשנות את אמריקה לרעה!״ כריסטי הביך את רוביו עוד יותר כשהדגיש את העובדה שרוביו חוזר על משפטים מצוטטים ומשוננים מראש. לאחר המעשה והפריימריז; בצד הרפובליקני- טראמפ ניצח, קייסיק הגיע שני, בוש וקרוז הגיעו שלישי ורביעי, רוביו הגיע חמישי (העימות הבעייתי עלה לו ב״מחליטי הרגע האחרון״ והוא קיבל רק 14% מהם). כריסטי פרש מן המרוץ, כמו גם המתמודדת הרפובליקנית היחידה קרלי פיורינה. בצד הדמוקרטי- סנדרס ניצח בפער גדול, קלינטון הגיעה שנייה. המתמודדים עברו השבוע לדרום קרוליינה שם יתקיימו הפריימריז ב-20 לפברואר.

בין דומא לתל אביב, המודים והמכחישים / נ. הכט 

מכחיש. חה״כ אוסאמה סעדי (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

מכחיש. חה״כ אוסאמה סעדי (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

התקשורת מילאה את רחובות ישראל בבאז אינסופי בשבועות האחרונים. מגינויים ועד עינויים, מדומא ועד תל אביב, היה אפשר לשמוע את רחשי ליבם של האנשים המתהלכים. גם בדרגים הגבוהים יותר, שמענו דיבורים וציטוטים ואמירות. הלה מתחלקים לשני סוגים; המודים והמכחישים.

בראיון עם העיתונאית דנה וייס אמר חה״כ בצלאל סמוטריץ כי הוא אינו מכנה את הפיגוע בדומא בשם ״טרור״, אך הוא מגנה פעילות אלימה זו בכל לשון.

חה״כ אוסאמה סעדי מהרשימה המשותפת אמר בערוץ הכנסת כי ׳הוא מגנה את הפיגוע בתל אביב אך לא את רצח בני הזוג הנקין׳, כיון שלדעתו הטרור ביו״ש הוא התנגדות ליגיטימית ל״כיבוש״.

יומיים לאחר הירי בפאב בתל אביב, אמר חה״כ יעקב פרי כי הפיגוע היה ״מסע קטל שנובע ממצב נפשי מסוים״. פרי, בניסיונו ״להבין״ את הטרוריסט, נתן יד למכחישי הטרור באופן חסר תקדים.

ישנם כאלה שיהנו לקפוץ על ההזדמנות לעשות השוואה בין דברי סעדי לדברי סמוטריץ, במטרה לחדד את ההקבלה בין עמנו לעמם. הם אינם מבינים כי כאן בדיוק טמון ההבדל הגדול בין המודים למכחישים. סמוטריץ׳ גינה את הפיגוע בדומא באופן נחרץ, סעדי לעומתו עשה הבחנה בין פיגוע בתל אביב לפיגוע ביהודה ושומרון. הבחנה שנועדה להצדיק את אי הגינוי. הבחנה שהיא עוד אמצעי הכחשה.

האבסורד הגדול כאן הוא שיש מי שעוזר למכחישי הטרור. חה״כ יעקב פרי אינו הראשון, וגם לא האחרון שינסה למצוא עילה אנושית לטבח נטול אנושיות. בניגוד מוחלט לאירוע בתל אביב, הפיגוע בדומא קיבל סקירה נרחבת בכל הקשור לאופן וצורת הגינוי שהושמע כנגדו. בניגוד לפיגוע בתל אביב, לאחר הפיגוע בדומא לא שמענו דברי חנינה, ולא ראינו את המצח הקמוט שמנסה ״להבין״ את ההגיון של המפגעים. כף הזכות והפריבילגיה לא ניתן לרוצחים מדומא, ״כי זו לא דרכנו״. אך רגע, שמא ״זו דרכנו״ במקרים מסוימים? זו שאלה שמוכרח כל איש ציבור לשאול את עצמו. האם זה מתפקידנו לפענח רצון חייתי ובלתי אנושי, כשהטרור מכה מחוץ וגם מבית?

והתשובה היא כמובן שלא. לא, איננו צריכים לנסות למצוא את הלוגיקה. כי פשוט אין לוגיקה.
ההסברה הישראלית נמצאת בשפל. איננו מבודדים, אך אנו בודדים מדי. בזמן שהעיתונאים צועקים גוואלד על החרמת ספר הנוגד את ערכי מדינת ישראל, ומאשימים כל החלטה שמתקבלת בבידודנו בעולם, יש מי שעדיין מדבר על רציונאל טרוריסטי. המכחישים הם אלו שהורסים את ההסברה שלנו, וגורמים לנו נזק תדמיתי.

איננו צריכים להשוות, ואיננו צריכים למצוא דמיון. וגם בתקופה שבה קומץ מבני עמנו מאבדים צלם אנוש, איננו מצווים להתאבד. כי אנו מן המודים ולא מן המכחישים.

החוק הנורבגי; המשבר באמון הבוחרים / נ.הכט

צוחקים על הציבור השקוף. (צילום: ראובן קסטרו)

צוחקים על הציבור השקוף. (צילום: ראובן קסטרו)

בואו נאמר את האמת, החוק שעבר בלילה האחרון בכנסת הוא חוק שנוי במחלוקת לדעת כל חלקי הבית, ועובדת חקיקתה כהוראת שעה בלבד מצביעה על כך. התמיכה בחוק ״הנורבגי״ איננה עניין של טיב ויתרון החוק, כלומר; התמיכה בה הייתה אינטרסנטית או בכפייה קואליציונית, ולא בראייה בה כחוק המשפר את המנהל במדינה.

החוק המכונה בשם ״החוק הנורבגי״, יותר מכל פוגע בציבור הבוחרים בישראל. ציבור שבחר במי שהם בשבילו הטובים ביותר. ציבור שנתן את אמונו באלו שביקשו לרכושו. הבחירה שלהם מטילה את הזכות והחובה על הנבחרים לא רק לחוקק, אלא גם לייצג. זה דרוש ונחוץ שתהיה ייצוגיות הולמת, שנוכל לצפות באנשי הציבור מצביעים ומביעים את עמדתם – שהיא גם עמדתנו. החוק הזה מתיר לאותם נבחרי ציבור להישאר מאחורי הקלעים, בשעה שהציבור כולו מממן אותו אך לא רואה אותו. בוודאי שלא בצורה מספקת. החוק הזה מביא רוח של אכזבה ומשבר אמון עמוק בקרב ציבור תומכים נלהב.

הדמוקרטי עדלי סטיבנסון אמר: "אנו מאמינים מעל הכל שאלו המחזיקים בידיהם את הכוח למשול חייבים הם עצמם להיות עצמאיים – וסוג זה של עצמאות משמעה – החכמה, הניסיון, והגבורה לזהות את האינטרסים המיוחדים והלחצים הפועלים בתמידיות, לראות לנגד עיניהם תמיד את אינטרס הציבור, ולהתנגד להשתעבדותו לא משנה מה תהיינה הסכנות הפוליטיות."

דבריו בשעה זו מקבלים משמעות נחרצת במקרה של "החוק הנורבגי". מסתבר בעצם, שבגלל סכנה פוליטית הציבור אינו מקבל את הכבוד והיחס הראויים לו, ולמעשה אינטרס הציבור נרמס לטובת אינטרסים פוליטיים מובהקים, וכתוצאה מהשתעבדות פוליטית.

אם בכל זאת רצתה הממשלה להעביר את החוק, היה זה מן הנכון להחיל אותה במתכונת מצומצמת, בצורה שבה יוכלו שרים או סגני שרים להתפטר על הנייר בלבד, כך שסמכויותיהם וחובותיהם לייצג בכנסת תישארנה על כנן.

מה לא נאמר על החוק הזה. רק בתוך בליל הדיבורים שכחו שהציבור הוא הנושא המשמעותי העיקרי. ואם כבר עסקנו בשיפור מעמדם של ׳השקופים׳ במסע הבחירות האחרון, הרי שהשבוע הדבר קיבל משמעות אחרת, תפנית כואבת לאוכלוסייה הישראלית כולה.