״לחם שחור״ – על סאגת שר החוץ הגרמני והשמאל המשועבד

imageהשבוע הציב ראש הממשלה נתניהו אולטימטום לשר החוץ הגרמני זיגמר גבריאל, לבחור בין פגישה איתו לבין פגישה עם ארגוני שמאל קיצוני – ״שוברים שתיקה״ ו״בצלם״. לצד התקווה שהשר יוותר על פגישתו המתוכננת עם ארגון שוליים חתרני המכפיש את צה״ל בעולם – מה שלא קרה בסופו של דבר, נשמעה גם ביקורת בקרב אנשי שמאל על התנהלותו של נתניהו אשר חשפה אותם במערומיהם.

השמאל כבר זמן רב מביע את סלידתו ממועמדת הימין הקיצוני בצרפת, מארין לה פן, ובצדק. לה פן ידועה בשורשיה האנטישמיים, בהתבטאויות ובמהלכים אנטישמיים, כמו זה האחרון בו התחייבה לאסור על שחיטה כשרה בצרפת באם תיבחר כנשיאה. שר החוץ הגרמני, שביקר כאן השבוע ידוע אף הוא בשורשיו הנאציים, ובהתבטאויות אנטי ישראליות מפוברקות, כמו זו שישראל מקיימת משטר ״אפרטהייד״ בחברון. אך משום מה, בעבור השמאל זיגמר גבריאל מייצג נאורות ומתינות. לטענתם הוא רוצה להכיר את שני צידי הקשת הפוליטית – את אלו שבעד מדיניות הממשלה ואת אלו שנגדה. כאילו הטענות שישראל היא מדינת אפרטהייד או שחיילי צה״ל הם פושעי מלחמה הן גישות שונות במדיניות, ולא בדיות חסרות כל בסיס. אבל נדמה שהמוסר הכפול הזה נובע בחלקו מאובססיה. אובססיה של השמאל לבנימין נתניהו.

הביקורת של השמאל על כל נושא, על כל תופעה, מתעצמת תמיד כשנתניהו מביע את עמדתו. מהלכיו של נתניהו מורים להם כיצד לפעול, לחשוב ולהרגיש. אז אם נתניהו מציב אולטימטום לזיגמר גבריאל, הם ממהרים לתמוך בו וכשהוא לא מגנה את מארין לה פן הם סולדים ממנה. וזה אירוני בהתחשב בכך שהשמאל מטיף מוסר לציבור בוחרי הימין שלטענתם, ״מוסרים בידי נתניהו סמכות להחליט איזה ארגון הוא אנטי-ישראלי ואיזה לא״. אך התנהלותם זו גם מסבירה מדוע הם מזדעקים עשרים וארבע שבע על הדמוקרטיה שנמצאת ׳בסכנה׳, חופש הביטוי שנחטף מהם, ו׳משטרת המחשבות׳ שאוסרת עליהם להביע דעה. אלו לא דברים שקורים במציאות כמובן, אלא במוחו של השמאל המשועבד לנתניהו. העובדה שמחנה השמאל מפסיד בכל מערכת בחירות מוכיחה כי הציבור לא מעוניין לבחור במי שאין לו מערכת חוקים ומוסרים משלו, ובמי שמשנה את ״עקרונותיו״ לפי מצב הרוח בשטח.

כפועל יוצא מכך, טענותיהם של פוליטיקאים ועיתונאים ממחנה השמאל השבוע לא יכלו להיות אבסורדיות יותר. הם השוו בין פגישת נתניהו עם מתנגדי אובמה בוושינגטון ונאומו בקונגרס ב-2015 לפגישת שר החוץ הגרמני עם אנשי שוברים שתיקה. אך השמאל, כמו השמאל לא חזק בהשוואות. כי גם מתנגדי ממשל אובמה העוינים ביותר, וגם הקונגרס הרפובליקני ביותר אינם חותרים תחת צבא ארה״ב. הם אינם מכפישים את צבא ההגנה שלהם בעולם כפי שעושים ׳שוברים שתיקה׳. זיגמר גבריאל לא נפגש עם אופוזיציה או עם ״מתנגדי מדיניות״ אלא עם מתנגדי ישראל וצבאה שלא תרמו לדמוקרטיה, אלא הכפישו אותה.

זיגמר גבריאל ירק בפרצופה של ישראל והשמאל אימץ אותו. מטריד לחשוב על היום שאחרי עידן נתניהו, כשייגמרו ״האמיצים״ והשמאל ייאלץ להביט במראה.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: הבנה

imageסערת המפכ״ל אלשיך, כמו הרבה סערות אחרות, התחילה בעיקר מהרבה רוח.

בכנס לשכת עורכי הדין בת״א נשאל מפכ״ל המשטרה, מדוע המשטרה נוהגת באלימות כלפי צעירים אתיופים. הוא השיב שלפי מחקרים, השילוב של מהגרים וצעירים יוצר רמת פשיעה גבוהה יותר סטטיסטית, ומטבע הדברים ״כאשר שוטר פוגש חשוד המוח שלו חושד בו יותר מאשר היה חושד בו אילו היה מישהו אחר״. המפכ״ל הוסיף כי זוהי בעיה המצריכה תיקון, ותטופל בהקדם.

בזה אחר זה החלו פוליטיקאים ואנשי שמאל להזדעק ולהאשים את אלשיך בגזענות. חברת הכנסת מיכל רוזין ממפלגת מר״צ הזדעזעה מכך שהוא מנסה ׳להבין׳ את הגזענות במקום להודות בה, למרות שאלשיך עשה את ההיפך בדיוק. אך מה שאולי אבסורדי ביותר הוא שמיכל רוזין וחברי מפלגתה הם אלו שמבינים גזענות. מתי בפעם באחרונה הם לא הבינו את המפגעים הפלסטינים? באיזה רגע בגל הטרור האחרון הם לא תירצו את פיגועי הטרור נגד ישראלים ב״ייאוש״, ״קיפוח כלכלי״ ותיבול של ״זה בגלל הכיבוש״? הם לא מסוגלים לגנות את הטרור והגזענות הפלסטינית באופן חד משמעי, ומבינים לליבם של המחבלים, עד שהם מסוגלים להעלות על דעתם שאחרים היו עושים כמוהם.

כשסגן הרמטכ״ל יאיר גולן זיהה תהליכים ״מעוררי חלחלה״ כאן בישראל, שהזכירו לו את שהתרחש ב״גרמניה שלפני 70, 80 ו-90 שנה״, השמאל עמד על רגליו והריע. מי שהזדעזע בזמנו מדברי גולן, זכה לשמוע הצדקה מעוותת מהשמאל, או לחילופין – התכחשות טוטאלית להשוואה שעשה. ״תקראו את כל הטקסט״ הם אמרו, ״הוא ממש לא התכוון להשוות לגרמניה הנאצית״. 

היה להם, לשמאל, כל כך קל להתעלם מהשוואה שגויה כמו זו של גולן, ׳ולהבין׳ אותו, אך הם מתקשים נורא להבין את דבריו הכנים של המפכ״ל אלשיך. הם שיבחו את גולן על אמיצות ב״זיהוי תהליכים״, אך האשימו את אלשיך בגזענות כשזיהה בעיה אמיתית ונדרש לה.

‏⁦‪‏⁦‪‬⁩ הם הסבירו לכולם שיאיר גולן לא אמר את מה שהוא באמת אמר, אך מתעקשים שהמפכ״ל אלשיך אמר את מה שהוא באמת לא אמר.

הגיע הזמן שהשמאל יהיה כנה עם עצמו — שיקרא סוף-סוף את הטקסט כולו.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: התנצלות 

imageמשרד הביטחון הוציא הודעה בסוף השבוע שעבר בו השווה בין הסכם הגרעין עם איראן להסכם מינכן. הדברים באו בתגובה לדבריו של אובאמה לפיהם ישראל מאמינה ביעילות ההסכם עם איראן ובאי יכולתה לפתח נשק גרעיני. (החלק הראשון – לא נכון, והחלק השני – לא היה).

הקריאות על ׳הריסת היחסים עם ארה״ב׳ לא איחרו לבוא, כמו גם הדרישות להתנצלות מיידית. למי להתנצל, אתם שואלים? גם אני. כי אם נשכח מן העובדות לפיהן – איראן הפרה את החלטות מועצת הביטחון של האו״ם, ולא בדיוק טמנה את תוכניות הגרעין שלה בספר ההיסטוריה. אם נתעלם מכך שאובאמה העביר תשלום כופר של 400 מיליון דולר לטהרן, ושאיראן ביצעה ניסויים בטילים בליסטיים עליהם נחרט הכיתוב ״מוות לישראל״. אם רק נאמין בעיוורון, שההסכם לא מזיק, הוא רק לא מבריק. אז נישאר עם ארה״ב שהיא בריטניה שעשתה הסכם עם גרמניה שהיא איראן, ועכשיו צ׳כוסלובקיה שהיא ישראל (שאגב, לא נכחה בועידת מינכן שהיא ועידת ז׳נבה לוזאן ווינה) נמצאת בסכנה, כי לגרמניה הנאצית שהיא איראן ממש לא אכפת מהסכמי שלום. אז למי נתנצל? לאובאמה שהוא בסך הכל צ׳מברליין מלא תקווה, שפשוט רצה לעשות ״היסטוריה״? ומה עם שאר המעצמות שהיו צריכות להיעלב – צרפת וגרמניה?

דווקא רוחאני הוא ההיטלר בכל הסיפור הזה. אז אולי משרד הביטחון בכלל צריך להתנצל לאיראן, שמהווה חלק אינטגרלי מ״ההסכם עם איראן״ שהוכפש קשות עד כדי השוואה להסכם מינכן. העיתונאי אטילה שומפלבי מסכם את האבסורד במשפט אחד: ״‏עדיין לא הבנתי למה השוואת מדינה שקוראת בגלוי להשמדת ישראל ורוצה פצצת אטום לשם כך לגרמניה הנאצית היא חילול הקודש. מי בדיוק נעלב מזה?״

אז במשרד הביטחון התקפלו, ולאחר לחצים מרובים הם הודיעו שהם ממש לא התכוונו להשוות בין איראן לגרמניה הנאצית, והם באמת, אבל באמת מצטערים אם ארה״ב חשבה שהיא איראן. כי ארה״ב היא לא איראן, לא, היא לא איראן!

דקות לאחר מכן, כשהרוחות נרגעו, והשמאל היה מבסוט. כשהתברר כי נזק משמעותי לא נגרם ליחסינו וחמת אובאמה שככה, ציפי לבני מיהרה לסכם את דקות המתח והחרדה מבידוד מדיני בינלאומי, כך: 1. ״ההתנצלות של ליברמן צריכה להיות לא רק לארה״ב אלא לציבור בישראל שאותו הוא ונתניהו מאכילים בפחד שואתי כבר הרבה זמן״ 2. ״ההתנצלות מבהירה שההשוואה לשואה ולהיטלר אינה תפיסת מציאות ביטחונית, אלא התלהמות פוליטית בשביל גריפת קולות בקלפי ויש לזה מחיר ביטחוני״. הנה כמה תיקונים שנפלו בעריכה: 1. ההתנצלות של ליברמן צריכה להיות לא רק לארה״ב אלא לציבור באיראן שאותו הוא ונתניהו מאכילים בפחד נאציסטי כבר הרבה זמן ובכך מבודדים בגטו את העם היושב בציון. 2. ההתנצלות מבהירה שההשוואה בין הסכם הגרעין עם איראן להסכם מינכן היא בעצם השוואה בין ארה״ב לשואה ולהיטלר, במטרה לבודדנו עוד ולנעול סופית את שערי הגטו.

לגופו של עניין; ההתנצלות של שר הביטחון אביגדור ליברמן משקפת בדיוק מערכת יחסים של תלות שיתופית. זו ההתמסרות הכפייתית שגורמת לנו פעם אחר פעם להתנצל באופן מביך ואבסורדי על דברים לגיטימיים או על כאלו שלא נאמרו מעולם, כדי לספק את הצד השני ולהצדיק עבורנו את ההתקפלות והרפיסות בדברים חשובים באמת. העיוורון של השמאל מול המגמה המתמשכת הזו, היא שמזיקה ופוגעת בסיכויי הריפוי שלנו כעם ריבון בארצו.