״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע השני בינואר

בארץ: המרדף הסתיים (חוסל המחבל מדיזנגוף נשאת מלחם, לאחר שנמצא בדירת מסתור במקום מגוריו בערערה. המרדף ערך שבוע שלם, ועורר ביקורת ציבורית ותקשורתית על התנהלותה של המשטרה).

שריפה שפרצה במשרדי ארגון ״בצלם״ בירושלים גרמה לבהלה ולקונספרציות על הצתה מכוונת של פעילי ימין. לאחר חקירה, התברר שהשריפה נגרמה עקב קצר חשמלי, למורת רוחם של רבים בשמאל.

הצוללת החדשה של חיל הים ״אח״י רהב״ עגנה לראשונה בחיפה, והתקבלה בטקס רשמי.

בעולם: טרור: *פיגוע התאבדות באיסטנבול גבה חייהם של עשרות מתושבי המקום הטורקים, ואזרחים גרמנים. *פיגוע חבלה וירי בג׳קרטה, אינדונזיה גבה חייהם של עשרות מתושבי המקום, דעא״ש לקח אחריות לפיגוע. *ניסיון דקירה בפריז – מורה יהודי נפצע קלות בידו, לאחר שהצליח להדוף את הדוקר תומך דעא״ש. (נשיא הקהילה היהודית קרא ליהודים להסיר הכיפות, וספג ביקורת ו׳קמפיין כיפות׳ ברשתות החברתיות). *פוליטיקאי יהודי צרפתי נמצא ללא רוח חיים בביתו עם סימני אלימות.

איראן במסע השפלה, ארה״ב מתנצלת (איראן עצרה 10 מלחים אמריקניים עם 2 ספינותיהם, לאחר שנכנסו לשטחה הימי עקב תקלה טכנית. לאחר שיחות טלפון בין שר החוץ קרי לשר החוץ האיראני זריף, האיראנים הבטיחו לשחררם בהקדם. אך הם דאגו להעלות לטלוויזיה האיראנית תמונות משפילות וסרטון התנצלות של המלחים האמריקניים).

בכנסת: בהיעדר מועמדים אחרים, רה״מ נתניהו נבחר בפעם השביעית כיו״ר מפלגת הליכוד.

בפרלמנט זר: וולסטרום מכה שוב (סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי הודיעה כי שרת החוץ השבדית מרגוט וולסטרום לא תתקבל בישראל לאחר אמירותיה נגד ישראל בטענתה ׳כי יש צורך לחקור הרג בלתי חוקי של פלסטינים׳. רה״מ גינה את דבריה, וכינה את מה שאמרה; ״שערורייתי, בלתי מוסרי, בלתי צודק, מוטעה, וטיפש״). *תזכורת: זו לא הפעם הראשונה שוולסטרום משמיעה ביקורת אבסורדית נגד ישראל. בנובמבר – ייחסה וולסטרום את מתקפת הטרור בפריז לסכסוך הישראלי פלסטיני.

בארה״ב: ״יותר משזה היה מצב האומה, זה היה מצב של הכחשה״ – טד קרוז (אובאמה נשא את ׳נאום מצב האומה׳ האחרון שלו. הסנאטורית הרפובליקנית ניקי היילי נבחרה למסור את נאום התגובה לנאומו של הנשיא, והשמיעה ביקורת שכוונה לטראמפ: ׳אל לנו להשמע לקולות הכועסים הקיצוניים׳).

מדוע ארה״ב מפחדת מחוק העמותות? / נ. הכט

תוכנית זדונית, הילרי קלינטון (צילום: AP)

תוכנית זדונית, הילרי קלינטון (צילום: AP)

חוק העמותות שיזמה השרה איילת שקד זכה לביקורת לא מבוטלת בקרב האופוזיציה ובציבור הישראלי הכללי. אך מסתבר, שלא הכל נשאר במשפחה.

דובר מחלקת המדינה בארה״ב, ג׳ון קירבי, התייחס בתדרוך עיתונאים בשבוע שעבר לחששותיה של הממשל האמריקני מחוק העמותות, והדגיש ׳שעל ממשלות לייצר סביבה בה כל הקולות יוכלו להישמע׳ אך הרגיע את השואל באמרו שעל הצעת החוק לעבור שלבים נוספים עד להעברתה הסופית בכנסת. שגריר ארה״ב בישראל דן שפירו נפגש השבוע עם השרה שקד והבהיר לה שארה״ב מודאגת מאוד מחוק העמותות ומהשפעתו על הדמוקרטיה הישראלית. בדבריו אמר כי ׳קיים חשש של פגיעה בחופש הביטוי׳.

כשרה״מ בנימין נתניהו נאם בפני הקונגרס על הסכנות הקיומיות שבהסכם הגרעין עם איראן האשימו אותו בהתערבות בוטה בענייניה הפנימיים של ארה״ב. אז היה מדובר בחוק בינלאומי שהציב את ישראל יותר מכל מדינה אחרת בסכנה קיומית ממשית. למרבה האירוניה, אותם אנשים שקראו אז תיגר על ישראל, מתערבים היום באופן אבסורדי ומתוך לחץ תהומי בענייניה הפנים-חקיקתיים של ישראל.

אז ממה ארה״ב מפחדת?

ההסבר להתערבות הגסה והמופרכת הזו טמון באימיילים האישיים של מקורבותו של הנשיא אובאמה – הילארי קלינטון.

בכתבתו של העיתונאי אדם קרדו שפורסמה בעיתון – Washington Free Beacon נגלות עובדות מטלטלות מתוך התכתבות אישית בין שגריר ארה״ב לשעבר בישראל, תום פיקרינג להילרי קלינטון. במטרה להפעיל לחץ על ישראל ולהחזירה לשולחן המו״מ, פיקרינג מציע לקלינטון תוכנית בה ארה״ב תעודד הפגנות והתקוממות פלסטינית בישראל באמצעות — שמעו טוב — ארגונים לא ממשלתיים, שישמשו לה זרועות לביצוע התוכנית השטנית. כפי שכתב פיקרינג ״אני מאמין שנוכל להיעזר בצד שלישי ובמספר ארגונים לא ממשלתיים״, והוסיף ״מעל הכל, אסור שארה״ב תיתפס כמי שעומדת מאחורי הדברים, וכמי שעודדה והמריצה פעילות כזו״. אם לא די בהתנהלות הבלתי תקינה הזו, האישים הללו גם רצו להסוות את פעילותם בדמות ״ארגון לזכויות אדם״.

יחסי ישראל-ארה״ב נמצאים בשפל המדרגה, הודות ליחס המחפיר שהממשל בארה״ב מגלה פעם אחר פעם לישראל. כבר בעבר ספגנו ביקורת, והתערבות שלא במקומה, אך ערמומיות שכזו כדוגמת עסקים בשוק השחור היא חסרת תקדים. ולכן, הפנייה שלהם בימים אלו לשרה איילת שקד בעניין חוק העמותות איננה כשרה, ולמעשה, נועדה לקידום אג'נדה ברורה. הם אינם חוששים מפגיעה בדמוקרטיה הישראלית, כי בהתערבותם, הם אלו שפוגעים בה. הם כן חוששים שתוכניותיהם ייעצרו כתוצאה מסימון העמותות החותרות נגד ישראל. הם כן חוששים שמרחב הפעולה שלהם יקטן, ומטרותיהם הפסולות לא תושגנה. ארה״ב משתמשת בטיעון של ׳פגיעה בדמוקרטיה׳ כדי להוכיח את ׳התנגדותה הנחרצת׳ לחוק, בה בשעה שאותה דמוקרטיה משמשת לה ככלי ניגוח פוליטי בתוך שטחי ישראל.

בימים שבהם מתפרסמים תיעודים של פעילות אכזרית ובלתי חוקית של ארגוני השמאל כמו ״תעאיוש״ ו״בצלם״, נחשפים פרצופיהם האמיתיים של המממנים הזרים, ותוכניתם הזדונית ל״הצלת״ הדמוקרטיה הישראלית. אין עיתוי טוב מזה, ואין הזדמנות טובה יותר מעכשיו לאישורה של הצעת חוק העמותות בישראל.

דרכי צרפת אפלות / נ.הכט

לא הכל ורוד. נשיא צרפת פרנסואה הולנד (צילום: רויטרס)

לא הכל ורוד. נשיא צרפת פרנסואה הולנד (צילום: רויטרס)

מתקפת הטרור בפריז תפסה את הציבור הצרפתי כרעם ביום גשום. אין איש שיודע היכן ישן נשיא צרפת פרנסואה הולנד בימים שלפני הטבח, אך דבר אחד ניתן להסיק; מישהו נרדם בשמירה. המחדל האבטחתי החמור גורם לנו לנבור עמוק יותר ביחסי צרפת עם ישראל, ובמדיניות שלה כלפינו.

יש בה בצרפת כמין התנשאות אליטיסטית כלפי ישראל, הגורמת להכחשה מול אזרחיה, ולעיוורון מול אויביה. צרפת הייתה אחת מן המעצמות שחתמה על ההסכם עם איראן, הסכם שהעביר את המושכות לידי מי שביקש להשמיד, לא רק את ישראל אלא את המעצמות כולן. רק בשבוע שעבר החליט האיחוד האירופי – בו חברה צרפת לסמן את מוצרי ההתנחלויות שלנו. עם כל הכאב על הטרור שחווה פריז, עולה וצף בקרב ישראלים רבים גיחוך מה על עצם העובדה שבזמן שאירופה סימנה אותנו, היא פיספסה לסמן את עקבותיהם של המרצחים מדעא״ש.

נשיא צרפת לא ידוע במיוחד כחובב ישראל. הוא מקבל את ראש הרשות הפלסטינית לצעדת השלום בזרועות פתוחות, ומראש ממשלתנו הוא מעדיף לשמור דיסטנס. אותה הקרירות מדרדרת את צרפת למחוזות מסוכנים. אותה שאננות מובילה לטרור המכרסם בבתי אזרחיה. השלדים יצאו מן הארון וחמקו מבלי שאיש ניסה לעצרם.

וממערכת האש, העולם עבר למרחב הגינויים. הקירות נצבעו בצבעי הדגל, ומסע השתיקה התחלף בדקת דומייה. נשיא ארה״ב אובאמה הצהיר כי ״זהו טרור נגד האנושות כולה״. אך לפני כחודש הוא הזהיר משימוש בכח מופרז כלפי אותם גורמים רדיקליים בדיוק. כן, הוא מבדיל בין דם לדם בצורה מובהקת. אילו היו נהרגים יהודים בפיגועים בצרפת, ספק אם ההצהרות שלו היו זורמות וחלקות כל כך. עבודה ניתוחית לא פשוטה בהחלט הייתה מחכה לו. רק בינואר האחרון כינה אובאמה את הפיגוע ב׳היפר כשר׳ בצרפת – ״רנדומלי״. הוא טען שהתקשורת מוציאה את הדברים מפרופורציות. הנימה שלו משתנה בעקביות, לא רק כשמדובר בישראלים — אלא ביהודים בכל מקום שהם.

צרפת כמו גם ארה״ב ומעצמות עולם נוספות בקהילה הבינלאומית מגנים תמידית את ״הפסימיות הישראלית״. הם אינם מבינים שההכחשה איננה אופטימיות, ושגם במשקפיים ורודות לא הכל תמים. גישת ה״שב ואל תעשה״ שלהם היא גישה פסיבית-אגרסיבית שמזינה את הטרור ומניפה אותו אל על.

החברה הישראלית בכתה כפי שלא בכתה מעולם. דגלי צרפת הונפו בספונטניות לאות הזדהות. רק הכחול-לבן מוסתר תמידית, מבוייש, מגונה, מושפל עד עפר. זאת לא השעה לאלטרואיזם מדומה אלא הזמן להצהיר; אני ישראלי בדיוק כפי שאתה צרפתי, הטרור לא מבדיל.

הגיע הרגע שהעולם ידע שאין זה מזכותו של שום מנהיג ואף אדם להשתמש בחופש הגינוי ככלי מפלה בין עמים. כל זמן שהם דוגלים במדיניות הסדנדרט הכפול, אין ולא תהיה כל משקל אמת לדבריהם.

השלדים בארונותיהם של מעצמות העל / נ. הכט

חיוכים גדולים. זריף ומוגריני (צילום: רויטרס)

חיוכים גדולים. זריף ומוגריני (צילום: רויטרס)

וינה, הארבע עשר ביולי, 2015 – נחתם הסכם המעצמות עם איראן. שבוע בלבד לאחר מכן מתעוררות המעצמות לבוקרו של יום חדש בעולם חדש, נכונות למשימה נוספת המונחת על שולחנם – הסדר בין ישראל לפלסטינים.

היצרים מתלהטים כשמדובר על ישראל. שרת החוץ האירופית מוגריני שופעת חיוכים, עוד מרגע חתימת ההסכם עם איראן. היא מצהירה על אמונתה ביעילות ההסכם בכל הקשור לביטחון ישראל. שר החוץ האיראני זריף איננו מסתיר את חיוכו אף הוא, זהו עידן חדש. עידן שבו איראן אינה נושא לויכוח, היא כבר איננה מדינה במבחן. נשיא ארה״ב אובאמה משדל ומשכנע, אך גם מאיים. זהו עוד הישג לפני סיום כהונתו. חצי עולם צוהל, הכיכרות מלאים.

התנהגות המעצמות בשבוע שחלף הייתה שקופה מדי, מלאה אותות אזהרה. מומחי שפת גוף בוודאי הבחינו בסימני לחץ לא מוסברים, ובהתרגשות יתר, ואחרי החתימה – בהקלה ובאנחת רווחה. זה היה נראה כמו עסק בשוק השחור – במהירות לפני שיהיה מאוחר מידי, לפני שיימצא העוול, ויתגלו החורים. ההתנהלות הייתה פזיזה, ובלתי מתוקנת. מה גם שהמושפעת העיקרית מן ההסכם הזה – לא נכחה שם, כמו שרבים וטובים כבר הדגישו.

הפסיכולוגיה מאחורי הדברים היא פשוטה. המעצמות דואגות לעצמן, הן מחתימות מדינות על דברים שהן מעולם לא היו חותמות בעצמן. הן מדליפות את הגז לא לפני שהן עוטות על פניהן מסכות מגן. האיחוד האירופי מחליט לטובתו בלבד, הוא פועל מתוך האינטרסים האישיים שלו, ופעולותיו האנטי-ישראליות שנקט לאורך השנים מוכרות לנו היטב. התערבותו המתמדת בענייני החוץ והפנים של מדינת ישראל הוכחה כבלתי יעילה ואף מזיקה.

בכל הנוגע לארה"ב – חה"כ מיכאל אורן ניתח זאת נכונה: "האמריקאים מנסים להשליך על המזרח התיכון את התרבות שלהם. הם מסתכלים על המזרח התיכון – ורואים את עצמם." לדבריו אוסיף שלא זו בלבד שהסתכלותם מוטעית, אלא שהם מתעלמים מהתוצאות ההרסניות הנגרמות כתוצאה ממנה, ולו בכדי להשיג רווח לעצמם.

והשאלה עדיין נשארת – מדוע ברק חוסיין אובאמה מיהר? מדוע הוא רואה באיראן פרטנר לשלום גלובלי, בשעה שכל מדינות ערב כבר נוכחו לראות בה טרור?

העולם המערבי טוען שהוא שוחר שלום, אך זהו שלום מדומה. כי זהו שלום המבוסס על יסודות מעוותים, שלום המושתת על מניעים נסתרים.

״חברים – אויבים״ וזכויותיהם בבית שלנו / נ. הכט

לא בבית שלי! הנשיא אובאמה. (צילום: AP/Evan Vucci)

לא בבית שלי! הנשיא אובאמה. (צילום: AP/Evan Vucci)

בסרטון מאירוע שהתקיים בבית הלבן השבוע – נראה הנשיא אובאמה הודף פעילה שקוטעת את נאומו. ״את נמצאת בבית שלי!…תתביישי לך״ צעק הנשיא בתקיפות בשעה שהוציאו אותה מן האולם.

ייתכן שזה עשה כותרות רק משום שההתרחשות המקרית איננה ״דבר יום ביומו״ בסביבתו של נשיא ארה״ב.

בשבוע שחלף ראש ממשלתנו בנימין נתניהו נאלץ להדוף כמה אויבים מביתו שלו – לא הפרטי אלא הלאומי. האויב במקרה זה לא היה אורח אלא חבר כנסת. ״על הזכויות אנחנו מגנים, את הצביעות אנחנו תוקפים״ אמר רה״מ לחברי הכנסת הערבים – ״חברים״ בבית שלו, בקונגרס שלו, הפועלים בניגוד למדיניותו. ״חברים״ הרואים את מוסריות צבאנו כרצח, ואת רציחתנו כמוסריות. ״חברים״ שהם בעצם ״מרגלים״ מבית.

הדוגמה הזו אולי משליכה על האירוניה בדברי הביקורת התמידיים של נשיא ארה״ב על ישראל. את האבסורד בניתוחו את הרטוריקה הפנים מדינית של ממשלתנו. זה לגיטימי כשלא נח לו שמטרידים אותו בביתו, אך הרבה פחות לגיטימי לדעתו כשזה קורה בבית של בעלת בריתו.

***

עיתונאים ישראליים מרבים לראיין את הנשיא האמריקני בכדי לשמוע את חוות דעתו על מדיניותו של נתניהו – הם שואלים אותו שאלות נוקבות ומרבים גם להביע הסכמה לדבריו הבעייתיים. הם כביכול מבקשים ממנו אישור לפעילות הישראלית.

ובכן, זוהי השעה להפנות שאלות נוקבות לממשל בארה״ב על הרטוריקה שלהם כלפינו – בעלת ברית נאמנה ומוסרית מאין כמותה. האם גם אובאמה נאלץ להתמודד עם אויבים מתחת לכיסאו? האם גם נדרש ממנו ללבוש ״שכפ״ץ״ בקונגרס שלו – בביתו? האם גם הוא חייב להביט ימינה ושמאלה (תרתי משמע) לפני שהוא פוצה את פיו, שמא יחרימו אותו ואת עמו מבית ומחוץ?

על משט טרור. חה״כ באסל גטאס (צילום: ארכיון וואלה)

על משט טרור. חה״כ באסל גטאס (צילום: ארכיון וואלה)

בעידן שבו השיח המתנהל הוא סביב נושא זכויות האדם וחירויות המיעוט, יש צורך להשמיע קול שפוי ומוסרי. הקול הזה בוקע מתוכנו. קול ללא מתק שפתיים – שמגנה את המושג הפרדוקסלי ״טרור הומינטרי״. שמשמיע את מה שאחרים מפחדים להשמיע – שמועצה המדברת על צבא מוסרי וארגון טרור בנשימה אחת איננה ראויה להיקרא ״מועצה לזכויות האדם״. קול שאיננו מתחסד אלא מגנה כל ניסיון פגיעה בזכות שלנו על הארץ הזאת, ששואל כעניין ואינו נבהל להשיב לאי אילו גורמים שלכאורה פועלים ״לטובתנו״.

טוב עשו חברי הכנסת השונים – שלא חזרו בם מדבריהם השבוע נגד הטרור ההולך ומתפתח בקונגרס שלנו. זהו הזמן להוצאת כל ״חבר״ אנטי ישראלי מן החברה הממשלתית בישראל. להוקעתו של כל אדם המשתמש בתעודת הזהות שלו כקרדום לחפור בו, ככלי משחית. להדחת כל מי שרואה באזרחות שלו מתן לגיטימציה לפעילות חופשית נגד מדינת ישראל וחוקיה. זה מה שמרגלים עושים בארץ עוינת, לא בארץ מגוריהם. בוודאי ובוודאי אם הם היושבים בבית המחוקקים.

הבה נרגיע את הרוחות הסובבות אותנו, לא בקבלתן אלא בהדפתן. הבה נלמד לתקוף את האויב שבביתנו ולהוציאו בכוח – אובאמה ידע לעשות זאת בביתו שלו. בעקירת גורמי השנאה נעקור את השלכותיו הרעות הצפות ועולות במדינות העולם החופשי. בכך נצהיר שאין מקום לכל טרור בבית שלנו.