״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: ״ערכים״ מתנגשים

 

imageהמקום: מועדון הפולס באורלנדו, פלורידה

הקורבנות: חברי קהילת הלהט״ב באורלנדו

הרוצח: עומאר מאטין, מוסלמי שנשבע אמונים לדעא״ש


אחרי הטבח באורלנדו בסוף השבוע שעבר, אובאמה נשא נאום תגובה לאומה. היו דיבורים על פיקוח הנשק, גם ניחומים לקהילה הלהט״בית. אך הרוצח, וזהותו הלאומית הרדיקלית לא קיבלו בכלל זמן אוויר. אובאמה הסביר שלקרוא לילד בשמו זו הסחת דעת פוליטית. לדבריו, חייבים ״להשמיד את ISIL״ שאלו בדיוק ראשי התיבות של; המדינה האיסלאמית של עיראק והלבנט. אך צריך לעשות את זה בשקט, ללכת על על קצות האצבעות כמו שאומרים, כדי שחלילה, בשום פנים ואופן לא תושמע המילה — א**** רדיקלי, כדי שחלילה, לא נעליב ציבור אסלאמי שלם. רדיקלי כבר אמרנו?

עכשיו, נסו לתאר; הנשיא אובאמה, הדמוקרט, הליברל, התומך הגדול של הקהילה הלהט״בית, עומד מול האומה ולא מסוגל להישיר מבט ולנקוב בשמו של האויב שלפני רגע טבח באנשי הקהילה עבורה תמיד נלחם. באדישות ובקור רוח, הוא עומד מולה ומסרב להכיר ברוצח, ובכך — מסרב להגן על הקהילה. כך, מתוך עקשנות בלתי מוסברת, הוא בוחר לזנוח את ערכי מפלגתו, ואת השקפתו הליברלית.

המפלגה הדמוקרטית אותתה השבוע לציבור הכללי ולבוחריה שאין ביכולתה להגן על ערכיה, כי מה לעשות, לפעמים הם סותרים את מדיניות ההכחשה שלה בענייני א**** רדיקלי.

שדרן הרדיו והפובליציסט ראש לימבו מסכם את האבסורד הגדול בשאלה אחת לליברלים; ״מדוע אתם מקבלים גברים המעדיפים לזהות עצמם כנשים בזמן שאתם מסרבים לקבל טרוריסטים המגדירים את מעשיהם לפי הזהות המוסלמית?״ הקטע המלא כאן.

הנה לכם נקודה למחשבה בסוף שבוע רבוי סתירות.

קמפיין סיום הקדנציה של ג׳ון קרי / נ.הכט

מבקר סדרתי. ג׳ון קרי (Reuters/Yuri Gripas)

מבקר סדרתי. ג׳ון קרי (Reuters/Yuri Gripas)

מזכיר המדינה ג׳ון קרי חזק רק בדיבורים, כך מסתבר. לאחר רקורד די בעייתי של אמירות ביקורתיות על ישראל, הוא החליט השבוע ש״ישראל אינה יודעת כיצד לפתור את הסכסוך״, וש״בנייה בהתנחלויות והריסת בתי מחבלים אינם פתרונות״.

מלבד האירוניה בביקורתו, האמירה שלו נובעת מאינטרסים פוליטיים אישיים, ומאג׳נדה ברורה. לג׳ון קרי אין מדיניות. לא מדיניות פנים ובטח ובטח שלא מדיניות חוץ. הטרור הדעא״שי בארה״ב רק גבר בשנות השלטון של האדמיניסטרציה בה הוא שותף. האיש בו הוא תומך לא מסוגל לומר ״אסלאם רדיקלי״, אפילו בשעה שבני עמו נטבחים. ממשיכת דרכו של אובאמה הילארי קלינטון צועדת בקמפיינים ומלגלגת שאין צורך לחזור שוב ושוב על שמו של האויב, יש צורך למגר אותו. אבל איך נלחמים באויב שאת שמו איננו יודעים? קרי למעשה אינו מסוגל להתייצב בכנות מול העם האמריקני ומול העולם בכלל, ולכן הוא מעדיף לדבר על ״סכסוכים״ אחרים. בחוצפתו הוא מבקר את ישראל פעם אחר פעם, והכל (לא תאמינו) כדי לחפות על חוסר המדיניות שלו בכל הנוגע לטרור האסלאמי הרדיקלי.

לפני כשבועיים כשקרי נאם בפורום סבן הוא ניבא; ״המצב הנוכחי מוביל למדינה דו לאומית…ישראל לא תוכל להיות יהודית ודמוקרטית״. שר הביטחון יעלון כינה אותו בעבר ״אובססיבי ומשיחי״ וספג על כך ביקורת. אך ללא ספק יש בהם בדבריו אובססיביות ומשיחיות שקרית, כאילו הוא מונה להיות המבקר והקטגור הבינלאומי.

וזה עוד לא הכל. נחזור חמישה חודשים אחורה כשקרי ניהל מגעים שהובילו להסכם הגרעין עם איראן. בשימוע בעניין שהתקיים בקונגרס האמריקני הוא נשאל שאלות נוקבות על ידי רפובליקנים ודמוקרטים כאחד. האיש נע על כסאו באי נוחות בכל זמן הדיון, כאשר תשובותיו אינן מספקות ומשכנעות אפילו את התומכים הכי נלהבים שלו. ישראל לא הייתה שותפה באותם מגעים שעמדו לחרוץ את גורלה. ההסכם שעתיד היה להשפיע על ישראל יותר מכל מדינה אחרת, התקבל בלעדיה וללא הסכמתה. אך קרי ׳הדמוקרט׳ בשלו, באותה טקטיקת הסוואה אמר אז: ״מי שמתנגד להסכם עם איראן לא מכיר את פרטיו״. הוא דיבר על פחדיה וחרדתה של ישראל, ועל כך שהוא איננו מאמין שאיראן רוצה בהשמדתנו. כך חשב לחפות על העוול וחוסר המקצועיות שניבטו מכל עבר.

נחזור יותר משנה אחורה לאפריל 2014 אז הכריז קרי בועידה סגורה ׳שישראל עלולה להיות מדינת אפרטהייד באם שיחות השלום ייכשלו׳. הצהרתו זו נאמרה ימים ספורים לאחר שדונלד סטרלינג מבעלי הלוס אנג׳לס קליפרס והחוואי האמריקני קליוון באנדי נשמעו אומרים הערות גזעניות כלפי ציבור השחורים בארה״ב. מסתבר שקרי לא היה מסוגל להתמודד עם הגזענות הגואה במדינתו, ומתוך רצון לכסות על היעדר הטיפול בנושא, בחר לדבר על ״גזענות״ בישראל.

ועכשיו הוא מדבר שוב. הוא מותח ביקורת על ישראל כדי לכסות את פניו. הוא משמיע טיעונים ומסתובב כאילו היה בקמפיין בחירות, רק שהוא לא רץ. זה לא במקרה שהוא מדבר בזמן האחרון בגלוי כל כך, ובעוצמה מוגברת. החיפזון לדחוף עוד הצהרה לפני שהוא יוצא מן המשרד, מניע אותו. המירוץ לנשיאות בעיצומו, וקרי כמו אובאמה כבר אחוז נוסטלגיה לימי השלטון. בינתיים, בזמן שהוא עסוק ״ביחסי חוץ וביטחון״, הטרור לא מרפה לדפוק על דלתו, שמא הפעם יפנים ויקשיב ללב הפועם של האסלאם הרדיקלי.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע השני בדצמבר

בארץ: עודה טראבין שנחשד בריגול למען ישראל שוחרר מכלא מצרים לאחר 15 שנה.

הכרזה על ראש המוסד הבא; יוסי כהן. המועמדים נ׳ (עובד במוסד) ורמי בן ברק לא התקבלו.

בעולם: טרור ברכבת התחתית בלונדון ״בשם סוריה״ (שלושה אנשים נדקרים ע״י מוסלמי רדיקלי) -תזכורת: בשבוע שעבר החליט הפרלמנט הבריטי לתקוף בסוריה.

בכנסת: האמת היא, זה כבר לא כל כך מעניין. (שימוע מתווה הגז – ביבי נוכח)

העליהום השפיע? טראמפ ביטל טיסה לישראל, ״אבוא כשאהיה נשיא״ (ח״כים נאורים חתמו על עצומה לביטול פגישת טראמפ-נתניהו בסוף החודש, עקב אמירותיו כלפי מוסלמים).  

הכלבה הפרלמנטרית קאיה לא מבינה בנימוסי דיפלומטיה. (הכלבה של נתניהו נושכת את חה״כ השכל ובעלה של חה״כ חוטובלי)

בפרלמנט זר: קשרי החוץ של ישראל מתחזקים. מאוריציו מאקרי הימני מושבע לנשיא ארגנטינה (מירי רגב נכחה) מאקרי ימנה את סרחיו ברגמן היהודי לשר לאיכות הסביבה בממשלתו.

בבית הלבן: *אובאמה ופרקליטת המדינה לורטה לינץ׳ מפחדים מ׳רטוריקה אנטי מוסלמית׳ (בהמשך למתקפת הטרור בסן ברנרדינו) ׳זה היה פיגוע טרור שהתבצע ע״י קיצוניים׳ (אובאמה לא מזכיר את צמד המילים ׳אסלאם רדיקלי״ בנאומו State of the Union).

*דונאלד טראמפ (המועמד הרפובליקני) מחליט לעזור להילרי קלינטון בקמפיין שלה נגד הרפובליקנים. (טראמפ קורא לאסור כניסת מוסלמים לתחומה של ארה״ב כהגנה מפני האסלאם הרדיקלי).

דרכי צרפת אפלות / נ.הכט

לא הכל ורוד. נשיא צרפת פרנסואה הולנד (צילום: רויטרס)

לא הכל ורוד. נשיא צרפת פרנסואה הולנד (צילום: רויטרס)

מתקפת הטרור בפריז תפסה את הציבור הצרפתי כרעם ביום גשום. אין איש שיודע היכן ישן נשיא צרפת פרנסואה הולנד בימים שלפני הטבח, אך דבר אחד ניתן להסיק; מישהו נרדם בשמירה. המחדל האבטחתי החמור גורם לנו לנבור עמוק יותר ביחסי צרפת עם ישראל, ובמדיניות שלה כלפינו.

יש בה בצרפת כמין התנשאות אליטיסטית כלפי ישראל, הגורמת להכחשה מול אזרחיה, ולעיוורון מול אויביה. צרפת הייתה אחת מן המעצמות שחתמה על ההסכם עם איראן, הסכם שהעביר את המושכות לידי מי שביקש להשמיד, לא רק את ישראל אלא את המעצמות כולן. רק בשבוע שעבר החליט האיחוד האירופי – בו חברה צרפת לסמן את מוצרי ההתנחלויות שלנו. עם כל הכאב על הטרור שחווה פריז, עולה וצף בקרב ישראלים רבים גיחוך מה על עצם העובדה שבזמן שאירופה סימנה אותנו, היא פיספסה לסמן את עקבותיהם של המרצחים מדעא״ש.

נשיא צרפת לא ידוע במיוחד כחובב ישראל. הוא מקבל את ראש הרשות הפלסטינית לצעדת השלום בזרועות פתוחות, ומראש ממשלתנו הוא מעדיף לשמור דיסטנס. אותה הקרירות מדרדרת את צרפת למחוזות מסוכנים. אותה שאננות מובילה לטרור המכרסם בבתי אזרחיה. השלדים יצאו מן הארון וחמקו מבלי שאיש ניסה לעצרם.

וממערכת האש, העולם עבר למרחב הגינויים. הקירות נצבעו בצבעי הדגל, ומסע השתיקה התחלף בדקת דומייה. נשיא ארה״ב אובאמה הצהיר כי ״זהו טרור נגד האנושות כולה״. אך לפני כחודש הוא הזהיר משימוש בכח מופרז כלפי אותם גורמים רדיקליים בדיוק. כן, הוא מבדיל בין דם לדם בצורה מובהקת. אילו היו נהרגים יהודים בפיגועים בצרפת, ספק אם ההצהרות שלו היו זורמות וחלקות כל כך. עבודה ניתוחית לא פשוטה בהחלט הייתה מחכה לו. רק בינואר האחרון כינה אובאמה את הפיגוע ב׳היפר כשר׳ בצרפת – ״רנדומלי״. הוא טען שהתקשורת מוציאה את הדברים מפרופורציות. הנימה שלו משתנה בעקביות, לא רק כשמדובר בישראלים — אלא ביהודים בכל מקום שהם.

צרפת כמו גם ארה״ב ומעצמות עולם נוספות בקהילה הבינלאומית מגנים תמידית את ״הפסימיות הישראלית״. הם אינם מבינים שההכחשה איננה אופטימיות, ושגם במשקפיים ורודות לא הכל תמים. גישת ה״שב ואל תעשה״ שלהם היא גישה פסיבית-אגרסיבית שמזינה את הטרור ומניפה אותו אל על.

החברה הישראלית בכתה כפי שלא בכתה מעולם. דגלי צרפת הונפו בספונטניות לאות הזדהות. רק הכחול-לבן מוסתר תמידית, מבוייש, מגונה, מושפל עד עפר. זאת לא השעה לאלטרואיזם מדומה אלא הזמן להצהיר; אני ישראלי בדיוק כפי שאתה צרפתי, הטרור לא מבדיל.

הגיע הרגע שהעולם ידע שאין זה מזכותו של שום מנהיג ואף אדם להשתמש בחופש הגינוי ככלי מפלה בין עמים. כל זמן שהם דוגלים במדיניות הסדנדרט הכפול, אין ולא תהיה כל משקל אמת לדבריהם.