חופש המניפולציה: על התנגדות השמאל לקוד האתי של פרופסור אסא כשר

image

(צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

למבקר ממדינה זרה, הביקורת על הקוד האתי של פרופסור אסא כשר השבוע היתה נשמעת מוצדקת ונחוצה. הרי מי לא היה נחרד לשמע הידיעה על ממשל האוסר קיום דיאלוג בין אזרחים. לו רק היה יודע שזה עיוות מניפולטיבי של המציאות, שזו בעצם טקטיקת ההפחדה של השמאל לכל נושא שאותו מקדם שר החינוך נפתלי בנט וחברי מפלגתו, שהכיפה מפריעה לעיניהם של אבירי חופש הביטוי עד שניהול דיון ענייני אינו מתאפשר וכנות הופכת למילה גסה, סביר להניח שהיה משנה את דעתו בעניין צדקת המחאה.

הטענות של השמאל כנגד הקוד האתי של פרופסור אסא כשר המבקש להוציא את הפוליטיקה המזיקה מהאוניברסיטאות, מגוונות. כשהשר נפתלי בנט ציטט את הסעיף השני בקוד האתי האמריקאי של ה-AAUP (האגודה האמריקאית של פרופסורים באוניברסיטאות) המדגיש כי על מרצים להיזהר לא לערב נושאים שנויים במחלוקת בשיעוריהם, עטו עליו המבקרים והאשימו אותו במניפולציה. אחד מהם, צייצן בשם ״מר בחור״ שזכה לתגובות נלהבות בטוויטר מפרשנים ומובילי דעה, טען כי בנט הסתיר את סוף הסעיף בהצהרה האמריקאית – וכך פירש אותו צייצן את הכתוב שם: ״מוסד או מרצה הבוחר בכל זאת לכלול תכנים שנויים במחלוקת (והרי זוהי זכותו) מטעמים דתיים או אחרים, ראוי רק שיציין זאת בסילבוס. זה הכל״. משום מה, העיתונאים והאישים שתמכו בציוץ המניפולטיבי הזה לא טרחו לבדוק את אמינות הדברים. ובכן, זהו התרגום המדויק של סוף הסעיף המדובר: ״הגבלות על החופש האקדמי בגלל מטרות דתיות או אחרות של המוסד צריכות להיות מוצהרות בבירור בכתב בעת מינוי המרצה״, כלומר; סעיף זה מתיר למוסד להחיל מגבלות על החופש האקדמי ובתנאי שהן תוצהרנה בבירור בכתב בעת מינוי המרצה. הפוך לגמרי ממה שנטען בציוץ האמור.

הטענה לפיה הקוד האתי של פרופסור כשר אוסר על מרצים להציג סוגיות פוליטיות שנויות במחלוקת במסגרת השיעור פשוט שגויה, וסביר להניח שמי שטוען זאת אפילו לא טרח לקרוא אותו, שכן במסמך נכתב במפורש: ״דיון אקדמי במסגרת קורס בהתאם לסילבוס של הקורס, במסגרת דיסציפלינה מסוימת, בסוגיה שיש לה נגיעה לנושאים שיש בהם פעילות פוליטית, תוך הצגה מקצועית ומכובדת של הטיעונים לכאן ולכאן, אינה בגדר פגיעה בסטודנטים, הטעונה הגנה של המוסד״.

אולי מה שמפריע לפרופסורים שמתנגדים לקוד היא העובדה שאומרים להם ׳לא, זה לא ראוי׳. אולי עד היום הדיון במסגרת הקורס היה פוליטי במקום להיות אקדמי. אולי עד היום ׳הטיעונים לכאן ולכאן׳ לא הוצגו בצורה מקצועית ומכובדת, אם הוצגו בכלל טיעונים לכאן ולכאן. עכשיו ״פוגעים״ להם ביקר מכל – בחופש לקדם אג'נדה פוליטית במסווה של אקדמיה. בחופש להכפיש את ישראל ולהחרים אותה. בחופש לסלף ולעוות מציאות.

עוד טענה שהושמעה היא שהקוד האתי של פרופסור כשר מהווה מסמך מטעם השלטון לעומת הצהרת ה-AAUP המשמש כגוף עצמאי. מעבר לעובדה שכשר מבהיר בהקדמתו כי ״קוד אתי הראוי לשמו הוא במהותו מסמך חינוכי ואינו בעל מעמד משפטי או משמעתי״ הרי שטענה זו בכללותה אינה מחזיקה מים. על אף שאין קוד אתי מטעם הממשל הפדרלי בארה״ב, הרי שחוקי אתיקה נחקקים מטעם הממשל המדיני המקומי, כדוגמת מדינת אילינוי. האוניברסיטאות באילינוי למשל פועלות על פי ׳חוק האתיקה לעובדים ופקידי ממשל׳ הקובע מהי פעילות פוליטית אסורה. ההגדרה לפעילות פוליטית אסורה באוניברסיטאות שם זהה לזו שבקוד האתי של פרופסור כשר.

אך מה שאולי הכי אירוני בכל הסיפור הזה היא העובדה שמרצים מאוניברסיטת בן גוריון מחאו כנגד הקוד האתי, החרימו את אסא כשר והזדעקו על האיסור להביע דעה פוליטית בשעה שהקוד האתי באוניברסיטה בה הם מלמדים אוסרת עליהם לעשות זאת ממילא; ״הבעת דעה מפלגתית או דתית במסגרת שיעור אקדמי היא מעשה פסול, שכן עלולה להיות בו השפעה לא-הוגנת, ואף איום סמוי, על תלמידים המשתתפים באותו שיעור״. (פרק ג, סעיף 4 בקוד האתי של אוניברסיטת בן גוריון)

ובכן, כפי שאמר אברהם לינקולן: ״אפשר לרמות את כל האנשים חלק מהזמן, אפשר לרמות חלק מהאנשים כל הזמן, אך אי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן״. המניפולציה של השמאל בשבוע האחרון רק מוכיחה עד כמה נחוץ כאן קוד אתי.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע השלישי במרץ

בארץ: ראש המוסד לשעבר מאיר דגן הלך לעולמו.

נכנעים לאיומים – עיתון הארץ גילה שישראל מנהלת מו״מ חשאי להחזרת ערים בגדה לשליטה פלסטינית – רמאללה ויריחו. לא, זה לא הסדר מדיני, אלא הסכם ביטחוני אפשרי שהגיע למבוי סתום, לאחר שהצדדים נתקלו בקשיים. היוזמה הוצעה ע״י אלוף פיקוד מרכז יואב מרדכי ומתאם הפעולות בשטחים רוני נומה, לאחר שגורמים ברשות הפלסטינית איימו להפסיק את התיאום הביטחוני אם פעולות ישראל בשטחים לא תיפסקנה.

בעולם: טרור – *מכונית תופת התפוצצה באנקרה, טורקיה וגרמה להרוגים ופצועים רבים. ארגון ה-PKK הכורדי לקח אחריות. *מחבלים פתחו באש בחוף ים תיירותי – בחוף השנהב, אל קאידה לקח אחריות.

השיגה תוצאות? – רוסיה הוציאה את כוחותיה מסוריה השבוע לאחר שהחליטה כי מטרותיה הושגו. אך את דעא״ש היא לא חיסלה.

בכנסת: החוק להגבלת שכר הבכירים (מנהלים בבנקים) אושר בועדת הכספים. החוק יגביל את שכרם של המנהלים בתאגידים פיננסיים עד תקרה של 2.5 מיליון שקלים.

בפרלמנט זר: נשיא המדינה רובי ריבלין ביקר במוסקבה ונפגש עם הנשיא פוטין. ריבלין הבהיר לפוטין שאסור שהסכם עתידי עם סוריה יחזק את איראן וחיזבאללה.

נשיאת ברזיל מינתה לשר בממשלתה את נשיא ברזיל לשעבר לולה – שהיה מעורב בפרשת שחיתות. המינוי נועד להעניק לו חסינות מפני חקירה, ולכן בית המשפט בברזיל הוציא צו מניעה למינוי כ-40 דק׳ לאחר מכן.

בארה״ב: הנשיא אובאמה בחר בשופט היהודי מריק גרלנד כמועמד להיות שופט בבית המשפט העליון – (למלא את מקומו של השופט אנטונין סקאלייה שהלך לעולמו). רוב הרפובליקנים בקונגרס מתנגדים למינוי ולא יאפשרו מינוי של שופט בקדנציה האחרונה של אובאמה – בגלל עמדותיו הליברליות, ורוצים לחכות לנשיא הבא – שהם מקווים שיהיה קונסרבטיבי. כמה מהם אמרו השבוע שהם מוכנים לבחון את מועמדותו של גרלנד.

המירוץ לנשיאות – ביום שלישי התקיימו בחירות ב-5 מדינות; פלורידה, אוהיו, מיזורי, אילינוי, וצפון קרוליינה. אצל הרפובליקנים: טראמפ ניצח בפלורידה, מיזורי, אילינוי, וצפון קרוליינה. קייסיק ניצח במדינת הבית שלו – אוהיו. קרוז לא ניצח באף מדינה, ורוביו הודיע על פרישה מן המירוץ לאחר שהפסיד במדינת הבית שלו – פלורידה. בנאומו הוא אמר: ״אנחנו אמנם בצד הנכון, אך לא בצד המנצח״ והפציר בתומכיו ובאזרחי ארה״ב שלא להכנע לכעס ולחרדה, (כפי שטראמפ עושה) והזכיר גם מגדולת הבורא בציטוט מדברי דוד המלך. (ארה״ב הפסידה מנהיג אמיתי) לנאום המלא לחצו כאן. אצל הדמוקרטים: קלינטון ניצחה בכל 5 המדינות, סנדרס באף מדינה.