"לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: זָרוּת ועוינות

imageביום שני ארדואן גינה בחריפות את התקיפה הישראלית בעזה. שר החוץ הטורקי מסר כי ״ההתקפה, שגרמה לנפגעים רבים חפים מפשע, איננה מקובלת, נרמול היחסים עם ישראל לא אומר שנשב בשקט כאשר העם הפלסטיני מותקף. המעשים הללו מנוגדים לחוק ולמצפון האנושי״. ביום רביעי כשטורקיה תקפה את דאע״ש בגבול טורקיה-סוריה, ארדואן הודיע; ״הצבא שלנו יצא למבצע נגד ארגוני טרור כמו דאע״ש, שאיימו על המדינה שלנו ועל שירותי הביטחון שלנו״. אז תכירו את המוסריות הטורקית; ׳נרמול היחסים עם ישראל אומר שנשב בשקט כאשר העם הישראלי מותקף. ירי טילים, שנוחתים בין שני בתים ומפספסים את ראשו של הילד ההולך ברחוב – הוא חוקי ובהתאם למצפון האנושי׳. כשדאע״ש תוקף את טורקיה זה ״איום על המדינה שלנו״, אך כשהחמאס תוקף את ישראל זה ״העם הפלסטיני מותקף״.

שר החוץ הוסיף כי ״טורקיה תמשיך לשמר את הסולידריות עם העם הפלסטיני, למרות נרמול היחסים עם ישראל״. ארדואן מכנה את החמאס – ״העם הפלסטיני״ כשבפועל, חמאס משתמש ב״עם הפלסטיני״ כמגן אנושי, ומזניח את ״העם הפלסטיני״ בעזה בשימוש בכספי הסיוע ההומניטרי מהאו״ם לבניית מנהרות טרור. החמאס הוא לא התקווה לחיים בעזה. הגינוי של ארדואן הוא מהגינויים האבסורדיים שנשמעו בעת האחרונה, ומשקף את רוחם של ארגוני החרם. שלא כמו ארגוני טרור שיורים מאזור מאוכלס לעבר אזור מאוכלס במטרה להרוג אזרחים, ישראל מחוייבת לביטחון אזרחיה ונזהרת לתקוף את האויב עצמו המערער ביטחון זה, בזהירות מוגזמת שלעיתים עולה לנו בחיי אדם.

דו-הפרצופיות של ארדואן מוכרת היטב, אך יש מי שעדיין תומך בהתבטאויותיו כל עוד הן נוגעות ל״עם הפלסטיני״ ותוקפות את זכותנו להגן על עצמנו כעם ריבון. כזה הוא העיתונאי ארד ניר. כשהתראיין השבוע לערוץ טורקי, הציע להם ״לא להתרגש״ משר הביטחון אביגדור ליברמן. כלומר; מהתגובה הישראלית החריפה בעזה בעקבות ירי הרקטה לשטחנו. אלף עיתונאים זרים לא יצליחו להשיג את העיתונאים הישראלים הללו שמשתחווים לדיקטטור ארדואן, מתחנפים לאובאמה שעושה שלום עם דיקטטורים, או מעדכנים את הבית הלבן על בנייה בהתנחלויות. הגיע הזמן לשנות את עיתון ׳הארץ׳ לעיתון ׳הגולה׳, ולפתוח סניף של חדשות 2 בטורקיה.

מדינת ישראל תמשיך לשמר את הסולידריות עם העם הישראלי, למרות נרמול היחסים עם טורקיה, ואם יש כמה יפי נפש שהחלו לעקם את האף, שיהיה להם אף עקום.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: התנצלות 

imageמשרד הביטחון הוציא הודעה בסוף השבוע שעבר בו השווה בין הסכם הגרעין עם איראן להסכם מינכן. הדברים באו בתגובה לדבריו של אובאמה לפיהם ישראל מאמינה ביעילות ההסכם עם איראן ובאי יכולתה לפתח נשק גרעיני. (החלק הראשון – לא נכון, והחלק השני – לא היה).

הקריאות על ׳הריסת היחסים עם ארה״ב׳ לא איחרו לבוא, כמו גם הדרישות להתנצלות מיידית. למי להתנצל, אתם שואלים? גם אני. כי אם נשכח מן העובדות לפיהן – איראן הפרה את החלטות מועצת הביטחון של האו״ם, ולא בדיוק טמנה את תוכניות הגרעין שלה בספר ההיסטוריה. אם נתעלם מכך שאובאמה העביר תשלום כופר של 400 מיליון דולר לטהרן, ושאיראן ביצעה ניסויים בטילים בליסטיים עליהם נחרט הכיתוב ״מוות לישראל״. אם רק נאמין בעיוורון, שההסכם לא מזיק, הוא רק לא מבריק. אז נישאר עם ארה״ב שהיא בריטניה שעשתה הסכם עם גרמניה שהיא איראן, ועכשיו צ׳כוסלובקיה שהיא ישראל (שאגב, לא נכחה בועידת מינכן שהיא ועידת ז׳נבה לוזאן ווינה) נמצאת בסכנה, כי לגרמניה הנאצית שהיא איראן ממש לא אכפת מהסכמי שלום. אז למי נתנצל? לאובאמה שהוא בסך הכל צ׳מברליין מלא תקווה, שפשוט רצה לעשות ״היסטוריה״? ומה עם שאר המעצמות שהיו צריכות להיעלב – צרפת וגרמניה?

דווקא רוחאני הוא ההיטלר בכל הסיפור הזה. אז אולי משרד הביטחון בכלל צריך להתנצל לאיראן, שמהווה חלק אינטגרלי מ״ההסכם עם איראן״ שהוכפש קשות עד כדי השוואה להסכם מינכן. העיתונאי אטילה שומפלבי מסכם את האבסורד במשפט אחד: ״‏עדיין לא הבנתי למה השוואת מדינה שקוראת בגלוי להשמדת ישראל ורוצה פצצת אטום לשם כך לגרמניה הנאצית היא חילול הקודש. מי בדיוק נעלב מזה?״

אז במשרד הביטחון התקפלו, ולאחר לחצים מרובים הם הודיעו שהם ממש לא התכוונו להשוות בין איראן לגרמניה הנאצית, והם באמת, אבל באמת מצטערים אם ארה״ב חשבה שהיא איראן. כי ארה״ב היא לא איראן, לא, היא לא איראן!

דקות לאחר מכן, כשהרוחות נרגעו, והשמאל היה מבסוט. כשהתברר כי נזק משמעותי לא נגרם ליחסינו וחמת אובאמה שככה, ציפי לבני מיהרה לסכם את דקות המתח והחרדה מבידוד מדיני בינלאומי, כך: 1. ״ההתנצלות של ליברמן צריכה להיות לא רק לארה״ב אלא לציבור בישראל שאותו הוא ונתניהו מאכילים בפחד שואתי כבר הרבה זמן״ 2. ״ההתנצלות מבהירה שההשוואה לשואה ולהיטלר אינה תפיסת מציאות ביטחונית, אלא התלהמות פוליטית בשביל גריפת קולות בקלפי ויש לזה מחיר ביטחוני״. הנה כמה תיקונים שנפלו בעריכה: 1. ההתנצלות של ליברמן צריכה להיות לא רק לארה״ב אלא לציבור באיראן שאותו הוא ונתניהו מאכילים בפחד נאציסטי כבר הרבה זמן ובכך מבודדים בגטו את העם היושב בציון. 2. ההתנצלות מבהירה שההשוואה בין הסכם הגרעין עם איראן להסכם מינכן היא בעצם השוואה בין ארה״ב לשואה ולהיטלר, במטרה לבודדנו עוד ולנעול סופית את שערי הגטו.

לגופו של עניין; ההתנצלות של שר הביטחון אביגדור ליברמן משקפת בדיוק מערכת יחסים של תלות שיתופית. זו ההתמסרות הכפייתית שגורמת לנו פעם אחר פעם להתנצל באופן מביך ואבסורדי על דברים לגיטימיים או על כאלו שלא נאמרו מעולם, כדי לספק את הצד השני ולהצדיק עבורנו את ההתקפלות והרפיסות בדברים חשובים באמת. העיוורון של השמאל מול המגמה המתמשכת הזו, היא שמזיקה ופוגעת בסיכויי הריפוי שלנו כעם ריבון בארצו.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: פרובוקציה 

imageמשרד החוץ האמריקאי גינה בחריפות את הבנייה המחודשת בירושלים, וכינה אותה: ״חתירה שיטתית ופרובוקטיבית תחת פתרון שתי המדינות״.

הניסוח החריף הזה איננו חדש, הרי ממשל אובאמה הוציא גינויים בנוסח שכזה משחר כינונו. תוספת העיתוי כאן היא המשמעותית.  

הועידה הדמוקרטית בפילדלפיה זכתה לאחוזי רייטינג גבוהות מזו הרפובליקנית. הסיקור בתקשורת האמריקנית ובעיקר זו הישראלית היה אוהד מאוד. נאומי הסלבריטאים, אנשי הקונגרס הבכירים, ודברי ההשראה של הנשיא אובאמה ואשתו מישל הרימו את הקהל על רגליו. אך באותו הזמן, מחוץ לאולם הענק התגודדו קבוצת שונאים, תומכי הסנטור ברני סנדרס, ושרפו דגל ישראל בקריאות ״אינתיפאדה״. הם רמסו את סמלה ובעטו בערכיה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון (לא, זה לא דקלום), באותה השעה בה הפליגו הדמוקרטים בשבח ערכי מפלגתם.

את המעשה הזה דובר מחלקת המדינה האמריקאית לא גינה. לא, זו לא פרובוקציה לדעתו. בעיקר כשהלה מתרחשת במדינתו. הרי מה כבר עשתה קבוצת הפרובקטיביים הזו? היא פשוט מחתה על ״חתירתה השיטתית והפרובוקטיבית של ישראל תחת פתרון 2 המדינות״ באמצעות בנייה בבירתה ירושלים – בשכונת גילה היהודית וכפי שהדגיש ראש העיר ניר ברקת – גם בבית חנינא הערבי. זו בעצם מלחמת הדמוקרטים ב״פרובוקטיבים הישראלים״. זו מחאה על ״העוול״ שנגרם לערביי ירושלים, כי הרי בנייה ליהודים ולא לערבים בלבד היא כדקירת סכין בגבם.

אז בואו נאמר את האמת. משרד החוץ האמריקאי מפלה בדבריו בין יהודים לערבים. הוא מאמין כי שוויון מלא לערבים מתקיים רק כאשר גורעים מהיהודים. כמו האדם הקנאי שלא יסתפק בתכולת שקו עד שלחברו תהיה תכולה קטנה משלו.

העיתוי — אין מושלם ממנו. הרי כשאנטישמים תומכי מפלגתך שורפים את דגלה של ישראל בפרובוקטיביות, אין זמן מתאים יותר מעכשיו להסיט את הדיון ולהאשים את ישראל בפרובוקציה. הרי כשאתה זה שחותר בשיטתיות ובפרובוקטיביות תחת הדמוקרטיה הישראלית, במטרה להפיל את השלטון, אין הזדמנות טובה יותר מעכשיו להסיט את הדיון ולחפות על התערבות גסה ומסוכנת, בהאשמת ישראל בפרובוקציה. 

היי, אתם שם בבית הלבן – אם עדיין לא הבנתם; אנחנו בונים בתים. וכשאצלכם שורפים דגלים, אנחנו בונים ונבנה עוד יותר.

אכן, ׳כשהם יורדים נמוך, אנחנו עולים גבוה׳.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: צביעות

imageמי שעקב אחר עיתונאים בשמאל ברשתות החברתיות בשבוע האחרון, היה מבחין בה. בצביעות המדבקת הזו. היא נושמת, חיה, ובועטת. אך כדי להבחין בה, מוכרחים לחזור חודשים אחורה. הרי לכל צביעות יש תאריך ייצור.

אז לפני כשלושה חודשים, אובאמה נסע לביקור היסטורי בקובה, שם נפגש עם הדיקטטור ראול קסטרו. הם קיימו מסיבת עיתונאים בה הכחיש קסטרו את הפרות זכויות האדם בארצו, וכן  את העובדות לפיהן הוא מחזיק באסירים פוליטיים. ארה״ב הסירה את הסנקציות על קובה, והושיטה יד לשלום למשטר שלא תיקן את עולותיו או היטיב עם תושביו. קובה קיבלה הכל, ולא דרשו ממנה מאומה.

השמאל בישראל כמו בארה״ב עשה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב — להלל ולשבח את אובאמה על ביקורו ״ההיסטורי״ ועל חידוש היחסים הדיפלומטיים עם… דיקטטור כמובן. שלושה חודשים עברו, וראש ממשלת ישראל עורך ביקור היסטורי באפריקה. על השתתפותו בטקס לזכרו של יוני נתניהו ולציון 40 שנה למבצע אנטבה, הם לעגו. הם קראו לזה ״מגלומניות״ (שיגעון גדלות) כי משום מה, כשהשכול הוא מנת חלקו של נתניהו, הוא לא שכול אמיתי. הדם – הוא קוקה קולה. על הפגישה עם 7 מנהיגים מרחבי מדינות אפריקה הם ממש הזדעזעו, ובכלל – כל ״הבידוד המדיני״ הזה לא מצא חן בעיניהם. כן, העיתונאים בשמאל שתקפו את נתניהו על פגישתו המדינית עם מנהיגים שרואים בשיתוף הפעולה עם ישראל הישג מבורך, (ולהזכירכם, בנו של שליט אוגנדה הדיקטטורי, אידי אמין, ביקש סליחה מישראל על מעשי אביו), עמדו לא מזמן על ראש הצוק והריעו לאובאמה בפגישתו עם דיקטטור עלוב מהזן הישן.

יש עיתונאים ישראליים, שמשום מה תמיד נשמעים כמו עיתונאים זרים. התייחסותם לכל הקשור למדיניותו של אובאמה היא תמיד תומכת ומכילה. אמרת אובאמה, והם מיד נדלקים. זה כמו ילד ששומע ״סוכריה״!, כמו ישראלי ששומע ״מבצע״! לרוב, התוכן הוא לא מה שמשנה, זה יכול להיות משהו מסעיר כמו; ״נתניהו הורה על פינוי תל אביב והעברתה לידי הרשות הפלסטינית״, והם במקום, ישדרו לייב את חיוכו הגדול של אובאמה.

אותם עיתונאים גם מספרים בשבחה של המועמדת הדמוקרטית לנשיאות ארה״ב, הילרי קלינטון, ובכשירותה להיות נשיאה. הם מתעלמים כמעט לחלוטין מחומרת מעשיה בפרשות המיילים ובנגאזי, (הרי אישה נשיאה זו היסטוריה, כמו ביקורו ההיסטורי של אובאמה בקובה. יהי מה, זו היסטוריה!) בשעה שהם צועקים בשם היושרה ונקיון הכפיים שנתניהו חייב להתפטר – לאור פרשיות שאינן מתקרבות בתחומן ובאופיין לאלו של פרשיות קלינטון. אני רק שאלה; האם הייתם מהללים את נתניהו ואת כשירותו כרה״מ, אם הוא היה פועל ברשלנות קיצונית בחומרים מסווגים ומפקיר בכך את ביטחון המדינה?

אם אתם תוקפים את המוסרי בשעה שאתם מהללים את הבלתי מוסרי, איבדתם כל לגיטימיות. ביקורתכם את הדרוש תיקון בבית באותה העת בה אתם מכשירים שחיתות בצד השני של האוקיינוס, היא פסולה מיסודה, ומטילה את אמינותכם בספק. זוהי צביעות בטהרתה.

תהיו גאים, עשיתם היסטוריה.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: ״ערכים״ מתנגשים

 

imageהמקום: מועדון הפולס באורלנדו, פלורידה

הקורבנות: חברי קהילת הלהט״ב באורלנדו

הרוצח: עומאר מאטין, מוסלמי שנשבע אמונים לדעא״ש


אחרי הטבח באורלנדו בסוף השבוע שעבר, אובאמה נשא נאום תגובה לאומה. היו דיבורים על פיקוח הנשק, גם ניחומים לקהילה הלהט״בית. אך הרוצח, וזהותו הלאומית הרדיקלית לא קיבלו בכלל זמן אוויר. אובאמה הסביר שלקרוא לילד בשמו זו הסחת דעת פוליטית. לדבריו, חייבים ״להשמיד את ISIL״ שאלו בדיוק ראשי התיבות של; המדינה האיסלאמית של עיראק והלבנט. אך צריך לעשות את זה בשקט, ללכת על על קצות האצבעות כמו שאומרים, כדי שחלילה, בשום פנים ואופן לא תושמע המילה — א**** רדיקלי, כדי שחלילה, לא נעליב ציבור אסלאמי שלם. רדיקלי כבר אמרנו?

עכשיו, נסו לתאר; הנשיא אובאמה, הדמוקרט, הליברל, התומך הגדול של הקהילה הלהט״בית, עומד מול האומה ולא מסוגל להישיר מבט ולנקוב בשמו של האויב שלפני רגע טבח באנשי הקהילה עבורה תמיד נלחם. באדישות ובקור רוח, הוא עומד מולה ומסרב להכיר ברוצח, ובכך — מסרב להגן על הקהילה. כך, מתוך עקשנות בלתי מוסברת, הוא בוחר לזנוח את ערכי מפלגתו, ואת השקפתו הליברלית.

המפלגה הדמוקרטית אותתה השבוע לציבור הכללי ולבוחריה שאין ביכולתה להגן על ערכיה, כי מה לעשות, לפעמים הם סותרים את מדיניות ההכחשה שלה בענייני א**** רדיקלי.

שדרן הרדיו והפובליציסט ראש לימבו מסכם את האבסורד הגדול בשאלה אחת לליברלים; ״מדוע אתם מקבלים גברים המעדיפים לזהות עצמם כנשים בזמן שאתם מסרבים לקבל טרוריסטים המגדירים את מעשיהם לפי הזהות המוסלמית?״ הקטע המלא כאן.

הנה לכם נקודה למחשבה בסוף שבוע רבוי סתירות.

המוסר הכפול של הסנאטור האמריקני / נ. הכט

<> on March 13, 2014 in Washington, DC.

הסנאטור ליהי פטריק מימין עם מזכיר המדינה ג׳ון קרי.

הסנאטור הדמוקרטי פטריק ליהי שלח מכתב למזכיר המדינה ג׳ון קרי בו הוא מבקש לחקור הרג בלתי חוקי של פלסטינים בידי הצבא הישראלי. קריאתו בעיתוי זה מעוררת תהיות לגבי צורת הטיפול בעניין החייל מחברון, והדרך בה בחרו פוליטיקאים ואנשי תקשורת לערוך משפט שדה לחייל עוד לפני שנעשתה כל חקירה עמוקה. המוסריות המדומה הזו משפיעה, אם כי לא בדרך ישירה, על יחסם של פוליטיקאים ומדינאים זרים, ונותנת להם תחושת ליגיטימציה בבביקורתם את ישראל – כדוגמת הסנאטור ליהי. אם לא די בקריאתו המקוממת והבלתי מוצדקת, דבריו מוטים וטענותיו מסתמנים כהתחמקות גלויה מהפרות זכויות האדם של הרשות הפלסטינית, ואת זאת ניתן לראות מתוך ניתוח מכתבו.

במכתב התגובה הקצר לליהי כותב נתניהו על מוסריות צה״ל ורשויות החוק ומפריך מכל וכל את הטענה על הרג בלתי חוקי, ומוסיף: ״היכן הדאגה לזכויות האדם של רבבות ישראלים שנרצחו בידי טרוריסטים אכזריים? המכתב הזה היה צריך להישלח לאלו אשר מסיתים צעירים לבצע מעשי טרור אכזריים.״

ליהי בתגובה מסר: ״ראש ממשלת ישראל יודע שארה״ב אינה מספקת כלי נשק או סיוע אחר לחמאס או כל ארגון טרור אחר, ואין עם שמגנה טרור בצורה חזקה יותר ופועל למגרו בעולם יותר מארה״ב.״

התשובה הזו נועדה כביכול לענות על דברי נתניהו באשר לאנשים המסיתים לרצח ישראלים. זה די ברור שנתניהו מתייחס בתגובתו להסתה מבית הרשות הפלסטינית, מפלגת פת״ח והעומד בראשה אבו מאזן. אך סנאטור ליהי העדיף להתייחס לחמאס – ארגון טרור מובהק אשר שולח את אנשיו לרצוח בערי ישראל, שאותו ארה״ב כבר גינתה בעבר וחוקקה חוקים המכירים בה כארגון טרור. ליהי בחר להתחמק מן הבעיה שהעלה נתניהו בנוגע לפת״ח אשר משתפת פעולה עם החמאס, אשר סמלו ותמונתו של העומד בראשה מופיעים על כרזות המהללות את המחבלים הפלסטינים. אז כן, גם אם ארה״ב אינה מספקת סיוע לחמאס באופן רשמי, היא מספקת לה אותו בעקיפין דרך הסיוע שלה לאבו מאזן. אך ארה״ב גם מעבירה כספים ומספקת סיוע באופן ישיר לארגונים המסיתים לטרור – לרשות הפלסטינית. מה גם שאף אחד באמת אינו יודע לאן הסיוע הזה הולך וכיצד ישתמשו בו, כך שאבו מאזן יכול לעשות בו ככל העולה על רוחו. וכפי שפורסם באתר הניו יורק טיימס ב-2010 (כשאובאמה חתם על הסכם סיוע של 400 מיליון דולר לאבו מאזן עבור שיקום עזה): ״הפרטים בנוגע לדרכי ואופני השימוש בסיוע אינם ברורים, כמו כן לא היה ברור כיצד יוכל אבו מאזן – שיש לו סמכות בגדה המערבית אך לא בעזה, לחלק את הסיוע.״

בהמשך דבריו מוסיף ליהי: ״חוק ליהי, הקיים כמעט 20 שנה, חל בצורה אחידה בעולם – אין מדינה אשר פטורה ממנו – כשמדובר ביחידות צבאיות מסויימות הנהנות מסיוע אמריקני. החוק איפשר את עצירת הסיוע האמריקני לאלו אשר השתמשו בו לרעה וניצלו אותו, במדינות רבות בהן הממשלות נכשלו בהענשת האחראיים לכך, ורק כשהממשלות בעצמן לא פעלו.״

כבר שבוע שלם שהמדינה סוערת בעקבות מקרה החייל מחברון. החייל נלקח באזיקים לאחר שירה במחבל כשהוא כבר שכב על הקרקע. החייל עדיין במעצר, הוא נחקר לעומק, ושר הביטחון ובכירים נוספים הוקיעו את מעשיו, לפני שנעשתה כל חקירה. המוסריות הצבאית היא כה גבוהה עד כי היא כבר איננה מוסרית. אך פטריק ליהי עדיין חושב שממשלת ישראל לא פועלת, לא מענישה, ומטאטאת את המקרים הללו מתחת לשטיח. אתם יודעים במה הממשלה נכשלה ונכשלת? באי הענשת המחבלים, באי החזקתם במאסר עולם. במקום זאת היא משחררת אותם בעסקאות מעסקאות שונות. אולי על זה ישראל צריכה להיחקר. דווקא עם זה לליהי אין בעיה. ליהי מתפאר בכך שהחוק שלו מגן על זכויות האדם ומונע סיוע מגורמים אשר מנצלים אותו, אך מה עם ההסתה הנמשכת של הרשות הפלסטינית, של אבו מאזן, הקוראת לנוער הפלסטיני להרוג ביהודים? ההסתה הזו ממומנת בכספים אמריקאיים. כספים שנועדו לדברים אחרים כמו שיקום כלכלי עכשיו מנוצלים לתעמולה אנטי ישראלית, לעוד כרזה שמהללת מחבל, לחגיגת הסוכריות ברחובותיה של עזה. אבו מאזן לא התבקש ולו פעם אחת לקחת אחריות על ההסתה שלו ותמיכתו בטרור הפלסטיני, וארה״ב לא דרשה ממנו לתת דין וחשבון על השימוש שנעשה בכספי הסיוע שלה. אכן פטריק ליהי, למשלמי המיסים בארה״ב מגיע לדעת מה נעשה בכספם.

דבריו של הסנאטור פטריק ליהי אבסורדיים ומגוכחים, ומעניקים ליגיטימציה נוספת להסתה הפלסטינית על כל טענותיה הכוזבות. בדבריו מסתמנת התגוננות מפתיעה, המצביעה, יותר מכל על הכישלון האמריקני בהכרה בטרור ובהסתה מכל סוג שהיא וכן על אי נכונותה לפעול ולבקר את הגורמים התוקפניים והבלתי חוקיים באמת.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע השלישי במרץ

בארץ: ראש המוסד לשעבר מאיר דגן הלך לעולמו.

נכנעים לאיומים – עיתון הארץ גילה שישראל מנהלת מו״מ חשאי להחזרת ערים בגדה לשליטה פלסטינית – רמאללה ויריחו. לא, זה לא הסדר מדיני, אלא הסכם ביטחוני אפשרי שהגיע למבוי סתום, לאחר שהצדדים נתקלו בקשיים. היוזמה הוצעה ע״י אלוף פיקוד מרכז יואב מרדכי ומתאם הפעולות בשטחים רוני נומה, לאחר שגורמים ברשות הפלסטינית איימו להפסיק את התיאום הביטחוני אם פעולות ישראל בשטחים לא תיפסקנה.

בעולם: טרור – *מכונית תופת התפוצצה באנקרה, טורקיה וגרמה להרוגים ופצועים רבים. ארגון ה-PKK הכורדי לקח אחריות. *מחבלים פתחו באש בחוף ים תיירותי – בחוף השנהב, אל קאידה לקח אחריות.

השיגה תוצאות? – רוסיה הוציאה את כוחותיה מסוריה השבוע לאחר שהחליטה כי מטרותיה הושגו. אך את דעא״ש היא לא חיסלה.

בכנסת: החוק להגבלת שכר הבכירים (מנהלים בבנקים) אושר בועדת הכספים. החוק יגביל את שכרם של המנהלים בתאגידים פיננסיים עד תקרה של 2.5 מיליון שקלים.

בפרלמנט זר: נשיא המדינה רובי ריבלין ביקר במוסקבה ונפגש עם הנשיא פוטין. ריבלין הבהיר לפוטין שאסור שהסכם עתידי עם סוריה יחזק את איראן וחיזבאללה.

נשיאת ברזיל מינתה לשר בממשלתה את נשיא ברזיל לשעבר לולה – שהיה מעורב בפרשת שחיתות. המינוי נועד להעניק לו חסינות מפני חקירה, ולכן בית המשפט בברזיל הוציא צו מניעה למינוי כ-40 דק׳ לאחר מכן.

בארה״ב: הנשיא אובאמה בחר בשופט היהודי מריק גרלנד כמועמד להיות שופט בבית המשפט העליון – (למלא את מקומו של השופט אנטונין סקאלייה שהלך לעולמו). רוב הרפובליקנים בקונגרס מתנגדים למינוי ולא יאפשרו מינוי של שופט בקדנציה האחרונה של אובאמה – בגלל עמדותיו הליברליות, ורוצים לחכות לנשיא הבא – שהם מקווים שיהיה קונסרבטיבי. כמה מהם אמרו השבוע שהם מוכנים לבחון את מועמדותו של גרלנד.

המירוץ לנשיאות – ביום שלישי התקיימו בחירות ב-5 מדינות; פלורידה, אוהיו, מיזורי, אילינוי, וצפון קרוליינה. אצל הרפובליקנים: טראמפ ניצח בפלורידה, מיזורי, אילינוי, וצפון קרוליינה. קייסיק ניצח במדינת הבית שלו – אוהיו. קרוז לא ניצח באף מדינה, ורוביו הודיע על פרישה מן המירוץ לאחר שהפסיד במדינת הבית שלו – פלורידה. בנאומו הוא אמר: ״אנחנו אמנם בצד הנכון, אך לא בצד המנצח״ והפציר בתומכיו ובאזרחי ארה״ב שלא להכנע לכעס ולחרדה, (כפי שטראמפ עושה) והזכיר גם מגדולת הבורא בציטוט מדברי דוד המלך. (ארה״ב הפסידה מנהיג אמיתי) לנאום המלא לחצו כאן. אצל הדמוקרטים: קלינטון ניצחה בכל 5 המדינות, סנדרס באף מדינה.

שלושה מתמודדים, וניצחון אחד נשכח; על הפריימריז בדרום קרוליינה / נ. הכט

image

שלושה במלחמה. מימין קרוז, טראמפ, ורוביו. (צילום: Chuck Burton AP)

דונאלד טראמפ שוב ניצח. תוצאות הפריימריז הראשוניות בדרום קרוליינה שהחלו לזרום לערוצי התקשורת שלשום הצביעו כבר על ניצחון מוחץ לטראמפ, בשעה שמרקו רוביו וטד קרוז נלחמו על המקום השני. מי שבילה ברשת החברתית היה מתפלא לראות ידיעה מוקדמת על ניצחונו של טראמפ מסוכנות הידיעות AP, שגררה אחריה את שאר הרשתות להודיע אף הם על המועמד המנצח, בזמן שרק 3% מן הקולות נספרו. וכפי שעיתונאית אחת תיארה; ׳אנשים במטה הבחירות של  קרוז מסתובבים כאן ולא מבינים איך זה יכול להיות׳.

הניצחון של טראמפ מבטא את אי תלותו בממסד, משום היותו מהסקטור הפרטי וללא שום עבר פוליטי. אם מישהו חשב שטראמפ ניצח בגלל כישורים או ניסיון, אז שלא, כי הנתונים מצביעים על כך ש-60% מהאנשים המחפשים מועמד חיצוני (אאוטסיידר) דווקא, בחרו בו. הנתון הזה הוא אינטגרלי ומצביע בעיקר על הלך הרוח בארה״ב; ׳הכל, רק לא ממסד׳. הציבור הקונסרבטיבי בארה״ב מרגיש כי הממסד הרפובליקני מעל בהם, ולא מילא את הבטחותיו. הם רוצים משהו חדש ומרענן, עד כי הם מוכנים להקריב את ערכיהם בעבור אדם ללא ערכים. אך יש מי שאומר שזהו קריאת השכמה, כמין מחאה של הציבור האמריקני שנועדה רק לעורר ולנער את המפלגה הרפובליקנית השורשית, ולכשיגיע יום הבוחר הוא יתפכח ויבחר במועמד המסורתי.

רבים מקווים להתפכחות הזו בקרב הציבור האמריקני, לחשיבה ערכית שתחליף את הסנסציה הקולנית. התקווה הזו היא לא פיקטיבית, אלא מתבססת על נתונים אמיתיים המצביעים על כך ש-36% מהאנשים המחפשים מועמד עם ניסיון בוחרים במרקו רוביו כמוביל. טראמפ לעומת זאת, לא נמצא על הגרף בתחום הזה. הנתון הזה עוד יותר מעניין לאור העובדה שחלק מן המתמודדים ובראשם המושל כריס כריסטי שפרש מן המירוץ לא בוחלים באמצעים לצייר את רוביו כמועמד חסר כל ניסיון, דמוי אובאמה ב-2008. השבוע, בראיון ל-NBC נשאל טראמפ על התבטאויותיו ב-2002 בנוגע למלחמה בעיראק בה תמך בזמנו ולה הוא מתנגד היום, וענה: ״אני באמת לא יודע למה אני מתכוון…מי יודע מה היה אז בראש שלי״. בימים האחרונים רוביו לחץ על נקודת החולשה הזו של טראמפ ותקף אותו על חוסר ניסיון במדיניות חוץ, מה שהוא כנראה ימשיך לעשות בשבוע הקרוב. רוביו זכה במקום השני בדרום קרוליינה, ועכשיו עם פרישתו של ג׳ב בוש מן המרוץ, הוא צפוי לזכות בקולות נוספים, מה שיעזור לו לצבור תאוצה לקראת הבחירות הקרובות בנבדה.

הסנטור טד קרוז, אמנם הגיע למקום השלישי בדרום קרוליינה בצמידות לרוביו, אך למעשה, הפסיד במדינה בה תלו בו כולם את תקוותם. דרום קרוליינה היא בירת האוונגליסטים, וקרוז – שמצטייר כמועמד הנוצרי המובהק נחל בה תבוסה. מחצית מהבוחרים האוונגליסטים הפוטנציאליים של קרוז העדיפו לבחור בטראמפ. עכשיו השאלה היא; אם הוא לא ניצח בדרום קרוליינה, היכן יוכל לנצח?

השדה הרפובליקני הולך ומצטמצם, ומנהיגים במפלגה השמרנית מתכוננים להתאחד סביב מועמד אידאלי אחד. כרגע הקלפים כולם הולכים למרקו רוביו, שזכה בתמיכתו של איש הקונגרס טריי גאודי, ושל הסנטור האפרו-אמריקאי היחיד במפלגה – טים סקוט, ובתמיכתה של מושלת דרום קרוליינה ניקי היילי – בת למהגרים אינדיאניים. בכך, רוביו מציג את המפלגה הרפובליקנית הממוסדת באור חדש ומגוון. ובינתיים, התצפיות עבור דונאלד טראמפ אינן כולן אופטימיות. הסקרים מראים על ירידה הדרגתית משמעותית מאז תחילת המירוץ ועד עכשיו. אמנם הוא עדיין מוביל, אך כשהשבועות יחלפו בחודשים ויום הבוחר יקרב, המגמה הזו תלך ותצבור תאוצה — לאט אבל בטוח.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע השני בפברואר

בארץ: רה״מ נתניהו הודיע כי סגן ראש השב״כ נדב ארגמן ימונה לראש השב״כ ויחליף את יורם כהן.

נתניהו סייר השבוע במקום בו מוקמת גדר ביטחון ליד גבול ירדן, ואמר כי ׳תהיה גדר שתקיף את כל ישראל׳ – ״אנחנו רוצים להגן הווילה. בסביבה שבה שאנחנו גרים אנחנו צריכים להגן על עצמנו מפני חיות הטרף״.

בעולם: מי יכול לקים ג׳ונג און? *צפון קוריאה שיגרה טיל בליסטי השבוע, למרות האזהרות של מועצת הבטחון של האו״ם, המדינות השכנות, וארה״ב. צ. קוריאה טענה שהיא שלחה לווין לחלל, אך המומחים אומרים שהיה זה ניסיון בשיגור טילים ארוכי טווח. בקונגרס האמריקני הצביעו על הטלת סנקציות נוספות וקשות על צפון קוריאה. (המתמודדים הרפובליקנים לנשיאות – קרוז ורוביו עזבו את הקמפיין לרגע, כדי להיות שם).  *קים ג׳ונג און הוציא להורג את רמטכ״ל צבא צ. קוריאה בטענה שהיה מעורב בשחיתות.

בכנסת: ׳בוז׳י, ברוך הבא למזרח התיכון!׳ השבוע התקיים דיון במליאה בנושא פתרון 2 המדינות. רה״מ נתניהו עלה לנאום ו״שיבח״ את הרצוג על התפכחותו לגבי פתרון 2 המדינות (הרצוג אמר השבוע ׳שבמצב הנוכחי, פתרון 2 המדינות אינו ישים׳). ״איך אפשר לסמוך על שיקול הדעת שלכם להתמודד עם האיומים סביבנו, כשאתם מבינים מה קורה פה רק באיחור של שנים״ כך נתניהו למפלגת העבודה.

הצעת חוק השקיפות/העמותות (של השרה איילת שקד) – המחייבת את העמותות במימון זר לחשוף את מקורות המימון שלהם, אושרה בקריאה ראשונה.

הנהלת הקואליציה אישרה את הצעת חוק ההשעיה – החוק שמקדם רה״מ נתניהו, בו תנתן סמכות לחברי הכנסת להשעות חבר כנסת אחר בעקבות התנהגות שאינה הולמת. חברי מפלגת הבית היהודי כמו גם המפלגות החרדיות התנגדו לחוק ולנוסח. הנוסח שונה להשעיה ב-3 מקרים בלבד: תמיכה בטרור, ביקור במדינת אויב ושלילת ישראל כיהודית ודמוקרטית. אך מפלגת הבית היהודי עדיין מתנגדת לחוק, וטוענת שהשעיה או פיטורין של חבר כנסת ייעשה ע״י מערכת אכיפת החוק. הרקע לחוק: ביקורם של חברי מפלגת בל״ד עם משפחות המחבלים הפלסטינים מגל הטרור.

בפרלמנט זר: התייאש מתהליך השלום או קיבל הצעת עבודה אטרקטיבית בארגון ״זכויות אדם״? שר החוץ הצרפתי לורן פביוס התפטר השבוע מתפקידו בפרלמנט, רק כשבועיים לאחר הצעתו לקיים פגישה בין רה״מ נתניהו לאבו מאזן בועידת ביטחון בצרפת.

הם מפחדים: הפרלמנט האירופי שלח מכתב לחברי הכנסת מהקואליציה שבו הם מפצירים בהם לא לתמוך בהצעת חוק השקיפות של השרה איילת שקד, בטענה שהחוק מהווה סכנה לדמוקרטיה הישראלית. (ההגיון של אירופה: *חוק סימון מוצרים מיהודה ושומרון תשמור על הדמוקרטיה אך-*חוק שדורש שקיפות במידע היא היא סכנה לדמוקרטיה. ועוד יותר מכך; *ההתערבות בחקיקה הפנימית בישראל שומרת על הדמוקרטיה הישראלית. נשמע לכם הגיוני?)

בארה״ב: אובאמה ידע או לא ידע? פריימריז בניו המפשיר: במוצ״ש התקיים העימות הרפובליקני ה-8, בניו המפשיר. במהלך העימות המתמודד כריס כריסטי – מושל ניו ג׳רסי תקף את הסנאטור מרקו רוביו על כך שאין לו נסיון מוכח, ושאסור לארה״ב לעשות את אותה הטעות שעשו בבחירת אובאמה הצעיר חסר הניסיון. רוביו שלא ציפה להתקפה מצד כריסטי, נבעת, ומחוסר מוכנות חזר על אותו משפט 3 פעמים ״צריך להפריך את הרעיון הזה שאובאמה לא יודע מה הוא עושה, הוא יודע בדיוק מה הוא עושה, הוא רוצה לשנות את אמריקה לרעה!״ כריסטי הביך את רוביו עוד יותר כשהדגיש את העובדה שרוביו חוזר על משפטים מצוטטים ומשוננים מראש. לאחר המעשה והפריימריז; בצד הרפובליקני- טראמפ ניצח, קייסיק הגיע שני, בוש וקרוז הגיעו שלישי ורביעי, רוביו הגיע חמישי (העימות הבעייתי עלה לו ב״מחליטי הרגע האחרון״ והוא קיבל רק 14% מהם). כריסטי פרש מן המרוץ, כמו גם המתמודדת הרפובליקנית היחידה קרלי פיורינה. בצד הדמוקרטי- סנדרס ניצח בפער גדול, קלינטון הגיעה שנייה. המתמודדים עברו השבוע לדרום קרוליינה שם יתקיימו הפריימריז ב-20 לפברואר.

״הלחם היומי״ (פוליטיקה לנבוכים) – השבוע הרביעי בינואר

בארץ: טרור: 2 מחבלים דקרו שתי נשים ליד סופר בבית חורון. שלומית קריגמן בת 24 נפטרה מפצעיה.

״אל תרצו״: ארגון הימין ״אם תרצו״ פרסם פלייר בו הם מסמנים אמנים שמאלניים כבוגדים. (זאת לאחר שאמנים שונים תקפו את שרת התרבות מירי רגב, עקב החלטתה למנוע תקצוב ממוסדות תרבות הפועלים נגד המדינה). אישים משמאל ומימין גינו את הקמפיין של ״אם תרצו״, ואנשי ציבור החברים בארגון הודיעו על התנתקותם.

בעולם: ההסתה מתחילה בספסלי האו״ם: מזכ״ל האו״ם באן קי-מון העביר ביקורת השבוע על ישראל והצדיק את הטרור הפלסטיני כשאמר; ״הטרור הוא תגובה טבעית לכיבוש״. רה״מ נתניהו הגיב בתקיפות; ״הוא נותן רוח גבית לטרור״. באן קי-מון הודיע שהוא אינו חוזר בו מדבריו. הצעה לבאן: ישראל תשלח את המחבלים הפלסטינים לייעוץ פסיכולוגי אצלך. (הרי לדעתך הם עצובים, לכן הם רוצחים אמהות לעיני ילדיהן בטבעיות.)

מנהיג הטרור בחסות מנהיגי העולם החופשי: נשיא איראן חסן רוחאני נפגש עם מנהיגים ברומא ובפריז כחלק ממסעו לאירופה למטרת הסכמים וכינון יחסים דיפלומטיים. בין הכחשה להסתה (״מוות לאמריקה, מוות לישראל״ זכור לכם?), רוחאני קרא להיאבק בקיצוניות ובאלימות.

מטרות המימון נחשפו: 7 פעילי חמאס נהרגו בקריסת מנהרה בצפון עזה עקב הגשמים העזים. מבוכה לאו״ם, ולאיחוד האירופי – שבמימונם נבנים מנהרות טרור.

בכנסת: קרעים באופוזיציה: חבר הכנסת חיליק בר (המחנ״צ) כמו גם חברות הכנסת שלי יחימוביץ׳ (המחנ״צ) וזהבה גלאון (מר״צ) תקפו את ראש האופוזיציה בוז׳י הרצוג בעקבות הדברים שאמר בפגישתו עם נשיא צרפת פרנסואה הולנד; ״חזון שתי המדינות לא יכול להתממש עכשיו״. חיליק בר תקף אותו בחריפות. יחימוביץ׳ אמרה שדבריו פורשו כ׳פזילה לימין׳. גלאון טענה שבוז׳י הוא ׳קריקטורה של אופוזיציה׳ (זהבה, פיגורטיבית או מילולית?)

החוק הנורבגי בפעולה: יגאל גואטה הושבע לחבר כנסת במפלגת ש״ס במקומו של חה״כ משולם נהרי, ואכרם חסון הושבע לחבר כנסת במפלגת כולנו במקומו של חה״כ משה כחלון. הח״כים החדשים פרסמו את מספרי הטלפון שלהם לשרות הציבור. *חשוב לציין: במסגרת החוק הנורבגי; חבר כנסת המשמש גם בתפקיד שר או סגן שר יכול להתפטר לטובת כניסתו של חבר כנסת חדש למפלגה. לכן במקרה הזה: משולם נהרי נשאר בתפקיד סגן שר הפנים, ומשה כחלון נשאר בתפקיד שר הכלכלה.

בפרלמנט זר: פולטים את הפליטים: *דנמרק – הפרלמנט הדני אישר את ״חוק התכשיטים״ – לפיו יוחרמו כספים ורכוש בעל ערך מן הפליטים הבאים בשערי דנמרק – כדי לממנם. *שבדיה – שר הפנים השבדי הודיע כי שבדיה עומדת לגרש עד 80,000 פליטים שבאו בשעריה בשנה האחרונה. ההחלטה התקבלה לאחר שנער פליט רצח אישה שעבדה במרכז לפליטים. (מעניין, מרגוט וולסטרום עסוקה בהאשמת ישראל באפרטהייד, בשעה שהיא מגרשת פליטים ממדינתה.)

״בידוד מדיני״ גרסת 2016: רה״מ נתניהו, ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס, ונשיא קפריסין ניקוס אנסטסיאדס, התכנסו למפגש פסגה היסטורי בקפריסין – בו הסכימו על שיתוף פעולה משולש בתחומי התיירות, האנרגיה, המדע והלוחמה בטרור. הפגישה התקיימה כיממה לאחר ביקור ציפראס בירושלים.

בארה״ב: יום השואה הבינלאומי: הנשיא אובאמה השתתף ונאם בטקס לכבוד יום השואה בשגרירות ישראל בוושינגטון. נכחו; שגריר ישראל בארה״ב רון דרמר, הרב ישראל מאיר לאו, ועוד. כובדו: 4 חסידי אומות העולם, שהצילו יהודים במלחמת העולם השנייה. אובאמה קרא להלחם באנטישמיות הגואה כנגד יהודים בפרט, ״כולנו יהודים״ אמר (אם כי בהיסוס).

ממלחמה באנטישמיות לסימון מוצרים מישראל: המכס האמריקני הודיע ליבואנים בארה״ב בצעד חסר תקדים על סימון מוצרים מיהודה ושומרון. ״מוצרים שיוצרו בגדה המערבית יסומנו בכיתוב ׳הגדה המערבית׳ ׳עזה׳ או ׳רצועת עזה׳ ולא יכללו את הכיתוב ׳ישראל׳ ׳מיוצר בישראל׳ וכו׳״. (זה רק נדמה או שרק אתמול הם זעקו ״לא עוד״!?). 

המרוץ לנשיאות: דונאלד טראמפ הודיע שלא ישתתף בעימות הרפובליקני האחרון לפני הבחירות המקדימות באוויה, בחסות פוקס ניוז, בטענה שהעיתונאית המנחה מייגן קלי היא מוטה נגדו. טראמפ החל בקמפיין דה לגיטימציה נגדה. בין הדברים שהעלה; ציוץ תמונה מפוברקת של קלי עם הנסיך הסעודי (כביכול מבעלי רשת החדשות פוקס ניוז).