חופש המניפולציה: על התנגדות השמאל לקוד האתי של פרופסור אסא כשר

image

(צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

למבקר ממדינה זרה, הביקורת על הקוד האתי של פרופסור אסא כשר השבוע היתה נשמעת מוצדקת ונחוצה. הרי מי לא היה נחרד לשמע הידיעה על ממשל האוסר קיום דיאלוג בין אזרחים. לו רק היה יודע שזה עיוות מניפולטיבי של המציאות, שזו בעצם טקטיקת ההפחדה של השמאל לכל נושא שאותו מקדם שר החינוך נפתלי בנט וחברי מפלגתו, שהכיפה מפריעה לעיניהם של אבירי חופש הביטוי עד שניהול דיון ענייני אינו מתאפשר וכנות הופכת למילה גסה, סביר להניח שהיה משנה את דעתו בעניין צדקת המחאה.

הטענות של השמאל כנגד הקוד האתי של פרופסור אסא כשר המבקש להוציא את הפוליטיקה המזיקה מהאוניברסיטאות, מגוונות. כשהשר נפתלי בנט ציטט את הסעיף השני בקוד האתי האמריקאי של ה-AAUP (האגודה האמריקאית של פרופסורים באוניברסיטאות) המדגיש כי על מרצים להיזהר לא לערב נושאים שנויים במחלוקת בשיעוריהם, עטו עליו המבקרים והאשימו אותו במניפולציה. אחד מהם, צייצן בשם ״מר בחור״ שזכה לתגובות נלהבות בטוויטר מפרשנים ומובילי דעה, טען כי בנט הסתיר את סוף הסעיף בהצהרה האמריקאית – וכך פירש אותו צייצן את הכתוב שם: ״מוסד או מרצה הבוחר בכל זאת לכלול תכנים שנויים במחלוקת (והרי זוהי זכותו) מטעמים דתיים או אחרים, ראוי רק שיציין זאת בסילבוס. זה הכל״. משום מה, העיתונאים והאישים שתמכו בציוץ המניפולטיבי הזה לא טרחו לבדוק את אמינות הדברים. ובכן, זהו התרגום המדויק של סוף הסעיף המדובר: ״הגבלות על החופש האקדמי בגלל מטרות דתיות או אחרות של המוסד צריכות להיות מוצהרות בבירור בכתב בעת מינוי המרצה״, כלומר; סעיף זה מתיר למוסד להחיל מגבלות על החופש האקדמי ובתנאי שהן תוצהרנה בבירור בכתב בעת מינוי המרצה. הפוך לגמרי ממה שנטען בציוץ האמור.

הטענה לפיה הקוד האתי של פרופסור כשר אוסר על מרצים להציג סוגיות פוליטיות שנויות במחלוקת במסגרת השיעור פשוט שגויה, וסביר להניח שמי שטוען זאת אפילו לא טרח לקרוא אותו, שכן במסמך נכתב במפורש: ״דיון אקדמי במסגרת קורס בהתאם לסילבוס של הקורס, במסגרת דיסציפלינה מסוימת, בסוגיה שיש לה נגיעה לנושאים שיש בהם פעילות פוליטית, תוך הצגה מקצועית ומכובדת של הטיעונים לכאן ולכאן, אינה בגדר פגיעה בסטודנטים, הטעונה הגנה של המוסד״.

אולי מה שמפריע לפרופסורים שמתנגדים לקוד היא העובדה שאומרים להם ׳לא, זה לא ראוי׳. אולי עד היום הדיון במסגרת הקורס היה פוליטי במקום להיות אקדמי. אולי עד היום ׳הטיעונים לכאן ולכאן׳ לא הוצגו בצורה מקצועית ומכובדת, אם הוצגו בכלל טיעונים לכאן ולכאן. עכשיו ״פוגעים״ להם ביקר מכל – בחופש לקדם אג'נדה פוליטית במסווה של אקדמיה. בחופש להכפיש את ישראל ולהחרים אותה. בחופש לסלף ולעוות מציאות.

עוד טענה שהושמעה היא שהקוד האתי של פרופסור כשר מהווה מסמך מטעם השלטון לעומת הצהרת ה-AAUP המשמש כגוף עצמאי. מעבר לעובדה שכשר מבהיר בהקדמתו כי ״קוד אתי הראוי לשמו הוא במהותו מסמך חינוכי ואינו בעל מעמד משפטי או משמעתי״ הרי שטענה זו בכללותה אינה מחזיקה מים. על אף שאין קוד אתי מטעם הממשל הפדרלי בארה״ב, הרי שחוקי אתיקה נחקקים מטעם הממשל המדיני המקומי, כדוגמת מדינת אילינוי. האוניברסיטאות באילינוי למשל פועלות על פי ׳חוק האתיקה לעובדים ופקידי ממשל׳ הקובע מהי פעילות פוליטית אסורה. ההגדרה לפעילות פוליטית אסורה באוניברסיטאות שם זהה לזו שבקוד האתי של פרופסור כשר.

אך מה שאולי הכי אירוני בכל הסיפור הזה היא העובדה שמרצים מאוניברסיטת בן גוריון מחאו כנגד הקוד האתי, החרימו את אסא כשר והזדעקו על האיסור להביע דעה פוליטית בשעה שהקוד האתי באוניברסיטה בה הם מלמדים אוסרת עליהם לעשות זאת ממילא; ״הבעת דעה מפלגתית או דתית במסגרת שיעור אקדמי היא מעשה פסול, שכן עלולה להיות בו השפעה לא-הוגנת, ואף איום סמוי, על תלמידים המשתתפים באותו שיעור״. (פרק ג, סעיף 4 בקוד האתי של אוניברסיטת בן גוריון)

ובכן, כפי שאמר אברהם לינקולן: ״אפשר לרמות את כל האנשים חלק מהזמן, אפשר לרמות חלק מהאנשים כל הזמן, אך אי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן״. המניפולציה של השמאל בשבוע האחרון רק מוכיחה עד כמה נחוץ כאן קוד אתי.

סנקציות ועצמאות / נ.הכט

IMG_2903במגילת העצמאות נאמר בנוגע להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל;

״זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.״, כך חברי מועצת העם. אכן זכותנו למדינה עצמאית היא טבעית ובלתי מעורערת, חלום בן אלפי שנים שהתגשם.
צפינו בנאום ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס האמריקאי לפני מספר שבועות, בו הצהיר;
גם אם ישראל תצטרך לעמוד לבד, היא תעמוד. אך אני יודע שישראל לא עומדת לבד, אני יודע שאמריקה עומדת לצד ישראל.״
אני קוראת את שני חלקי ההסטוריה הללו, ופתאום הגדרות העצמאות מתערפלות ואינני מצליחה להבין; האם לא שמנו לב לקו המבדיל בין עצמאות לתלות? האם אנו באמת עצמאיים, או שמא העצמאות איננה עקרון אלא רק סיסמא ישנה. ושאלת השאלות – מהי חירות אמיתית? 
 
אברהם לינקולן אמר פעם; ״אלה הכופרים בזכותם של אחרים לחירות אינם ראויים לה בעצמם.״ והשאלה היא מה קורה כשיש כאלו הכופרים בזכות שלהם לחירות, למה הם יהיו ראויים? שמעתם על מדינה שמטילה סנקציות על עצמה? 
ההסטוריה הוכיחה כמה כח השפעה יש לעצמאות ועמידה איתנה; כפי שניתן לראות בחומש שמות לאחר שמשה מתרה בפרעה לשלוח את העם, וגם לאחר שמביא עליו מכות, נאמר: ״כי גדול משה בעיני פרעה״. כלומר, הכח והיציבות הם אלה שגידלו את המנהיג היהודי בעיני מנהיג עולם.
 
אין ספק שיחסים אסטרטגיים הנם הכרחיים למדינתנו כמו לכל מדינה. אין ספק שייצוא ויבוא ואספקת נשק הנם חיוניים לקיומה של מדינה בעולם. אך כשחברות הופכת לתלות נוצרת בעיה עמוקה ושורשית, נגרם נזק לאינטרס הלאומי, ועצם קיומו של העם נמצא בסכנה.
 
עם ישראל הוא עם רווי מסעות, עם למוד רדיפות, ועם כל זה נדמה שמנהיגינו תמיד נופלים לאותה ״רשת הצלה״ – תמיד מתקפלים בפני מדינות העולם.  ה״רשת״ הזו רק הולכת ומסבכת, ובסופו של יום, אנו במו ידינו כולאים את עצמינו, מטילים סנקציות על מדינתנו. אנו מוסרים את גורל ארצנו לידי האומות. 
אז כן, עם כל האירוניה שבדבר – בעידן המודרני בו אנו נמצאים בהחלט מטרידה אותנו המחשבה על עצמאות. 
 
בקהילה הבינלאומית נדרשת עמדה יציבה ובטוחה, ובאינטרס הישראלי הבינלאומי מוכרחים להיות שזורים גם לאומיות וחלוציות, כי אחרי הכל, אנו נשארים אך ורק עם החזון הלאומי רב השנים. רק באמצעות התמדה בדרך הנכונה והמתאימה להשגת היעדים, יובטח ויורגש חירותו של העם, כיון שחירות היא דרך ולא תכלית ומטרה. 
חשוב גם כן לציין כי אין פריבילגיה לבעלת ברית להטיל סנקציות על בת בריתה, הדבר רק גורם לשחיקת הדמוקרטיה, ולעוינות עולמית כלפי שתי המדינות.

 

ולסיום, בפעם הבאה כדאי שנבהיר; אם ישראל תצטרך היא תעמוד לבד. אך אפילו אם אמריקה לא תעמוד לצידה, ישראל אינה לבד אלא יחד איתה עומדים האבות והאימהות וחזוננו לפרוח ולצמוח על אדמתם.