"לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: זָרוּת ועוינות

imageביום שני ארדואן גינה בחריפות את התקיפה הישראלית בעזה. שר החוץ הטורקי מסר כי ״ההתקפה, שגרמה לנפגעים רבים חפים מפשע, איננה מקובלת, נרמול היחסים עם ישראל לא אומר שנשב בשקט כאשר העם הפלסטיני מותקף. המעשים הללו מנוגדים לחוק ולמצפון האנושי״. ביום רביעי כשטורקיה תקפה את דאע״ש בגבול טורקיה-סוריה, ארדואן הודיע; ״הצבא שלנו יצא למבצע נגד ארגוני טרור כמו דאע״ש, שאיימו על המדינה שלנו ועל שירותי הביטחון שלנו״. אז תכירו את המוסריות הטורקית; ׳נרמול היחסים עם ישראל אומר שנשב בשקט כאשר העם הישראלי מותקף. ירי טילים, שנוחתים בין שני בתים ומפספסים את ראשו של הילד ההולך ברחוב – הוא חוקי ובהתאם למצפון האנושי׳. כשדאע״ש תוקף את טורקיה זה ״איום על המדינה שלנו״, אך כשהחמאס תוקף את ישראל זה ״העם הפלסטיני מותקף״.

שר החוץ הוסיף כי ״טורקיה תמשיך לשמר את הסולידריות עם העם הפלסטיני, למרות נרמול היחסים עם ישראל״. ארדואן מכנה את החמאס – ״העם הפלסטיני״ כשבפועל, חמאס משתמש ב״עם הפלסטיני״ כמגן אנושי, ומזניח את ״העם הפלסטיני״ בעזה בשימוש בכספי הסיוע ההומניטרי מהאו״ם לבניית מנהרות טרור. החמאס הוא לא התקווה לחיים בעזה. הגינוי של ארדואן הוא מהגינויים האבסורדיים שנשמעו בעת האחרונה, ומשקף את רוחם של ארגוני החרם. שלא כמו ארגוני טרור שיורים מאזור מאוכלס לעבר אזור מאוכלס במטרה להרוג אזרחים, ישראל מחוייבת לביטחון אזרחיה ונזהרת לתקוף את האויב עצמו המערער ביטחון זה, בזהירות מוגזמת שלעיתים עולה לנו בחיי אדם.

דו-הפרצופיות של ארדואן מוכרת היטב, אך יש מי שעדיין תומך בהתבטאויותיו כל עוד הן נוגעות ל״עם הפלסטיני״ ותוקפות את זכותנו להגן על עצמנו כעם ריבון. כזה הוא העיתונאי ארד ניר. כשהתראיין השבוע לערוץ טורקי, הציע להם ״לא להתרגש״ משר הביטחון אביגדור ליברמן. כלומר; מהתגובה הישראלית החריפה בעזה בעקבות ירי הרקטה לשטחנו. אלף עיתונאים זרים לא יצליחו להשיג את העיתונאים הישראלים הללו שמשתחווים לדיקטטור ארדואן, מתחנפים לאובאמה שעושה שלום עם דיקטטורים, או מעדכנים את הבית הלבן על בנייה בהתנחלויות. הגיע הזמן לשנות את עיתון ׳הארץ׳ לעיתון ׳הגולה׳, ולפתוח סניף של חדשות 2 בטורקיה.

מדינת ישראל תמשיך לשמר את הסולידריות עם העם הישראלי, למרות נרמול היחסים עם טורקיה, ואם יש כמה יפי נפש שהחלו לעקם את האף, שיהיה להם אף עקום.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: התנצלות 

imageמשרד הביטחון הוציא הודעה בסוף השבוע שעבר בו השווה בין הסכם הגרעין עם איראן להסכם מינכן. הדברים באו בתגובה לדבריו של אובאמה לפיהם ישראל מאמינה ביעילות ההסכם עם איראן ובאי יכולתה לפתח נשק גרעיני. (החלק הראשון – לא נכון, והחלק השני – לא היה).

הקריאות על ׳הריסת היחסים עם ארה״ב׳ לא איחרו לבוא, כמו גם הדרישות להתנצלות מיידית. למי להתנצל, אתם שואלים? גם אני. כי אם נשכח מן העובדות לפיהן – איראן הפרה את החלטות מועצת הביטחון של האו״ם, ולא בדיוק טמנה את תוכניות הגרעין שלה בספר ההיסטוריה. אם נתעלם מכך שאובאמה העביר תשלום כופר של 400 מיליון דולר לטהרן, ושאיראן ביצעה ניסויים בטילים בליסטיים עליהם נחרט הכיתוב ״מוות לישראל״. אם רק נאמין בעיוורון, שההסכם לא מזיק, הוא רק לא מבריק. אז נישאר עם ארה״ב שהיא בריטניה שעשתה הסכם עם גרמניה שהיא איראן, ועכשיו צ׳כוסלובקיה שהיא ישראל (שאגב, לא נכחה בועידת מינכן שהיא ועידת ז׳נבה לוזאן ווינה) נמצאת בסכנה, כי לגרמניה הנאצית שהיא איראן ממש לא אכפת מהסכמי שלום. אז למי נתנצל? לאובאמה שהוא בסך הכל צ׳מברליין מלא תקווה, שפשוט רצה לעשות ״היסטוריה״? ומה עם שאר המעצמות שהיו צריכות להיעלב – צרפת וגרמניה?

דווקא רוחאני הוא ההיטלר בכל הסיפור הזה. אז אולי משרד הביטחון בכלל צריך להתנצל לאיראן, שמהווה חלק אינטגרלי מ״ההסכם עם איראן״ שהוכפש קשות עד כדי השוואה להסכם מינכן. העיתונאי אטילה שומפלבי מסכם את האבסורד במשפט אחד: ״‏עדיין לא הבנתי למה השוואת מדינה שקוראת בגלוי להשמדת ישראל ורוצה פצצת אטום לשם כך לגרמניה הנאצית היא חילול הקודש. מי בדיוק נעלב מזה?״

אז במשרד הביטחון התקפלו, ולאחר לחצים מרובים הם הודיעו שהם ממש לא התכוונו להשוות בין איראן לגרמניה הנאצית, והם באמת, אבל באמת מצטערים אם ארה״ב חשבה שהיא איראן. כי ארה״ב היא לא איראן, לא, היא לא איראן!

דקות לאחר מכן, כשהרוחות נרגעו, והשמאל היה מבסוט. כשהתברר כי נזק משמעותי לא נגרם ליחסינו וחמת אובאמה שככה, ציפי לבני מיהרה לסכם את דקות המתח והחרדה מבידוד מדיני בינלאומי, כך: 1. ״ההתנצלות של ליברמן צריכה להיות לא רק לארה״ב אלא לציבור בישראל שאותו הוא ונתניהו מאכילים בפחד שואתי כבר הרבה זמן״ 2. ״ההתנצלות מבהירה שההשוואה לשואה ולהיטלר אינה תפיסת מציאות ביטחונית, אלא התלהמות פוליטית בשביל גריפת קולות בקלפי ויש לזה מחיר ביטחוני״. הנה כמה תיקונים שנפלו בעריכה: 1. ההתנצלות של ליברמן צריכה להיות לא רק לארה״ב אלא לציבור באיראן שאותו הוא ונתניהו מאכילים בפחד נאציסטי כבר הרבה זמן ובכך מבודדים בגטו את העם היושב בציון. 2. ההתנצלות מבהירה שההשוואה בין הסכם הגרעין עם איראן להסכם מינכן היא בעצם השוואה בין ארה״ב לשואה ולהיטלר, במטרה לבודדנו עוד ולנעול סופית את שערי הגטו.

לגופו של עניין; ההתנצלות של שר הביטחון אביגדור ליברמן משקפת בדיוק מערכת יחסים של תלות שיתופית. זו ההתמסרות הכפייתית שגורמת לנו פעם אחר פעם להתנצל באופן מביך ואבסורדי על דברים לגיטימיים או על כאלו שלא נאמרו מעולם, כדי לספק את הצד השני ולהצדיק עבורנו את ההתקפלות והרפיסות בדברים חשובים באמת. העיוורון של השמאל מול המגמה המתמשכת הזו, היא שמזיקה ופוגעת בסיכויי הריפוי שלנו כעם ריבון בארצו.

ענישה עצמית: על החוק ועל המכריעים / נ. הכט

נחוש. שרון גל (צילום: גיל נחושתן)

נחוש. שרון גל (צילום: גיל נחושתן)

נסיון העברת הצעת חוק עונש מוות למחבלים ודחייתו השבוע, מעלה סימני שאלה רבים בנוגע לדרכי הענישה במדינת ישראל. במיוחד כשמדובר בטרוריסטים ובמחבלים הבאים להשרות כאוס במחוזותינו.

רבים היו שרי מפלגת השלטון שהזדהו עם הצעת החוק מאשר אלו שנמנעו או התנגדו לה. הבעיה השורשית כאן היא שלא כמו בהרכבי הרוב בבית המשפט, בבית המחוקקים יש שליט ומחליט אחד – ראש הממשלה, ועל פיו ישק דבר.  אז אם הוחלט להקים וועדה – תוקם וועדה. בינתיים יכולים אלפי מחבלים ומחבלות להסתובב בחופשיות ככל אזרח מן השורה, כיון שבמדינתנו זהו ענין של שאלה בלבד – הרצחת?? גם ירשת! בן רגע הופך המחבל האסיר למשוחרר בעל זכויות לוקסוס.

מה שתמוה כאן היא העובדה שעם כל מה שעוברת ארצנו הקטנה, למרות הטרור, הרצח וההרג של אנשים חפים מפשע — עדיין לא נעשה דבר בעניין דינם של הפושעים. אם תרצו לקחת את אמריקה כדוגמא – שם חוק עונש מוות חל במתכונת רחבה, עם הגבלות מצומצמות לעומת החלת החוק במדינתנו. במדינות רבות בארה״ב חבר המושבעים איננו משנה לגופו של ענין – ולא נדרשת הסכמה פה אחד.

נבעת. נתניהו (צילום: פלאש 90)

מדינה אינה אוהבת להתגאות במספר עונשי המוות שהוצאו אל הפועל בשטחיה, אך אין מדינה אחת שתתבייש בחוק שלה ובאכיפתו במקרה הצורך, ללא אי אילו הקלות. זה לא קורה באף מדינה דמוקרטית ומפותחת. רק במדינתנו משום מה, יש פחד ממה יחשוב העולם, ממה יאמרו הגויים. הפחד הזה, ההתקפלות הזאת, הבריחה האין סופית, נובעים מליקויים משמעותיים בענפי הקהילה הממשלתית – הישראלית. זוהי אי-רציונאליות לשמה, כיון שאנו מפחדים מאותם מדינות העושות את מה שאנו מפחדים לעשות.

אכן, ההחלטה להקים וועדה שתדון בחוק המוצע, מונעת דה-פקטו מחרדה לא הגיונית. מטרת הוועדה היא לדחות את ההצעה על הסף, ולא לאפשר לחוק להכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

הרוב הוא הקובע – בהצבעה על החוק ובהכרעת העונש. מאז ומעולם – בזמנים עתיקים כמו גם בזמננו נעשתה ונעשית ההכרעה על פי הרוב. אין סיבה שבעידן הזה, במדינה הזו, הדברים ייעשו אחרת.

לסיכום; טוב לזכור שכשהחוק הוא חוק רפוי – הביטחון הוא רפוי וההרתעה אינה קיימת. ולכן בשעה שטרוריסטים מבלים במלונות ״בתי הכלא״, לומדים באוניברסיטה מקוונת, ומשביעים את רעבונם, יש מפקד חטיבה בצה״ל שנחקר על כך שהוא מגן על חייו ועל חיי חייליו.

ליברמן יוצא; טוב לקואליציה בעיות באופוזיציה./נ.הכט

שותפים לשעבר, ליברמן ונתניהו בימים טובים יותר. (beytenu.org.il)

שותפים לשעבר, ליברמן ונתניהו בימים טובים יותר. (beytenu.org.il)

כשהשר לשעבר אביגדור ליברמן הודיע שהוא ומפלגתו עוזבים את שורות הקואליציה, מיהרו בכלי תקשורת שונים להעלות כותרות; ״מסתמן: ממשלה צרה של 61 חברי כנסת״ ״ממשלת 61 לא תשרוד, לא תחזיק מעמד״. אצו להודיע לציבור, למי שעדיין היה סבור אחרת – שהממשלה החדשה שתוקם תפורק בקלות הפעם, ובוודאי שלא תגמור את שנות כהונתה.

רק מה ששכחו לספר לציבור, או ליתר דיוק לא טרחו להדגיש – הוא שהבעיות רק מתחילות להתבשל באופוזיציה. חשוב להבין שישראל ביתנו איננה מפלגת שמאל מרכז, או מרכז ימין. ליברמן ואנשיו ימניים מובהקים – או כפי שהוכחו להיות בשנותיהם בקואליציה. ובכיסאות האופוזיציה – כמו באופוזיציה, המפלגות הן מפלגות שמאלניות מובהקות כמו מרצ, או שמאל מרכז כמו המחנה הציוני. כנסת ישראל כמו כל קונגרס בעולם – מורכבת מקואליציה ואופוזיציה, מי אמר שהאופוזיציה יכולה לדשדש? היא מוכרחה להיות לוחמת למען הציבור שבחר בה – ומבלי אחדות דעים קשה להרכיב אופוזיציה ראויה. הוכחה ברורה לכך ניתן היה לראות כבר בשבוע שחלף – בהצבעה על הסתייגותה של מפלגת ״ישראל ביתנו״ לתיקון חוק יסוד הממשלה להגבלת מספר השרים.     מי שהביט בצג תוצאות ההצבעה – לא היה מפספס זאת:  בעד 44,  נגד 61, נמנעים 15. כי כשההסתייגות היא יוזמת מפלגה קואליציונית שורשית הגבות  מתרוממות בצד הימני של המליאה.

כלומר; ישנה בעיה אמיתית כאן. ישנם חילוקי דעות עמוקים והשקפות פוליטיות שונות בתכלית בין מפלגות האופוזיציה הפופולאריות לבין מפלגת ״ישראל ביתנו״.

בינתיים – בנימין נתניהו ואנשיו הרוויחו שטח פעולה חופשי, עוד מפלגה שהיוותה עבורם מוקש ירדה משורותיה. הרי היחסים המפוקפקים וחילוקי הדעות בין ראש הממשלה ליו״ר ישראל ביתנו אינם חדשים לנו.

ישראל ביתנו – תהיה לכבשה השחורה בין מפלגות רבות הנוגדות את דרכה לחלוטין, אז בזמן שבתקשורת טורחים להצר על הממשלה בנגטיביות, כדאי לשים לב לכך – ששישה חברי הכנסת המצטרפים לאופוזיציה לא בהכרח יהוו מכשול לממשלת נתניהו הרביעית. ולכל המנבאים רעה על צרות הממשלה – מוטב שיבדקו קודם כל את מצב האופוזיציה ״הרחבה״.

יש סיכוי לפעילות משותפת? ליברמן והרצוג (צילום: פלאש 90)

יש סיכוי לפעילות משותפת? ליברמן והרצוג (צילום: פלאש 90)

ישראל ביתנו והעומד בראשה מוכרחים לעשות חשבון נפש – על המשך דרכה של המפלגה. אם יישארו נאמנים לציבור בוחריו. אם יידבקו בהשקפתם ודרכם הימנית. הזמן באופוזיציה יעשה את שלו.

והתקשורת – כדאי שתעשה גם היא חשבון פשוט. תנו לממשלה לחיות!