״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: פנים אמיתיות 

imageכבר שנים שאובמה מכנה את הבנייה בהתנחלויות ״כיבוש״. כבר שנים שהוא מגנה אותה בתדירות גבוהה יותר משהוא מגנה פיגועים. הוא האשים את ישראל בשימוש בכח מופרז, וגם הרג בלתי חוקי של פלסטינים. יהיו שיטענו שהוא נהג להעביר ביקורת שווה על ישראל ועל הפלסטינים, ולמרות שזה לכשעצמו בעייתי, הרי שזה לא מה שקרה השבוע.

בנאום שנשא בעצרת האו״ם, התייחס אובמה בקצרה לנושא הישראלי-פלסטיני: ״פלסטינים וישראלים יהיו במצב טוב יותר אם פלסטינים יוקיעו אלימות ויכירו בישראל, אבל ישראל צריכה להכיר בכך שעליה להפסיק את הכיבוש״. בתקשורת דיווחו בעיקר על סגמנט ה״כיבוש״, או ציירו את אובמה כמי שמעביר ביקורת שווה על שני הצדדים, אך לאמיתו של דבר, היה זה גילוי לב – ולא במובן הטוב של המילה.

לא צריך להיות מומחה לשפת גוף כדי להבחין בקולו הספקני כשהוא מדבר על הכרה בישראל, ולא צריך להיות אבשלום קור כדי להבין שהמילה ״אבל״ היא מילת ניגוד, שפוטרת-במקרה זה -את חלקו הראשון של המשפט מאחריות. אובמה לא רק השווה בין הטרור הפלסטיני לבנייה בהתנחלויות, אלא בנימה של הבנה, הוא הצדיק את הטרור הפלסטיני והאשים בה את ישראל. מעניין שמי שנזהר כל כך מלומר ״אסלאם רדיקלי״ ובוחר לדבר במקום על אסלאמופוביה, פתאום מסוגל באופן גורף להאשים ציבור מתנחלים שלם. אם עד עכשיו חשבנו שהוא פוליטיקלי קורקט, הרי שהיום נוכחנו לדעת שהוא פשוט לא קורקט.

פחות מחמישים יום לפני הבחירות לנשיאות, בהזדמנות האחרונה שנותרה לו, אובמה מגלה את פניו האמיתיות. והן לא כל כך אופטימיות. כמי שמכונה ׳אופטימיסט׳ בפי השמאלנים, אובמה מצטייר דווקא כפסימיסט גדול בכל הנוגע לישראל. הוא מודאג מהבנייה, מודאג מאוד. יותר מצפון קוריאה, ומאיראן. דאע״ש, מצידו בכלל לא קיים. לדעתו, ישראל תחדל מלהתקיים כדמוקרטיה אם לא תקום מדינה פלסטינית. יותר פסימי מזה אין. אלא אם כן אתם לוקחים בחשבון את מאמרי הדעה בעיתון הארץ, כמובן.

התפקידים התחלפו. נתניהו הוא עכשיו האופטימיסט. נאומו באו״ם היה נחרץ מצד אחד אך קליל מצד שני. נפלאות הארץ הדהדו בין קירות האולם ולא השאירו מקום לאדישות בקרב נציגי המדינות. נתניהו הראה את ישראל היפה, אך גם זו האיתנה והבלתי מתפשרת. הוא ׳ניבא׳ ימים טובים יותר. ואולי ככה זה כשבקהילה הבינלאומית לא מפסיקים לנבא רעות.

לאחר שמונה שנים ארוכות, אובמה אוטוטו הופך להיות אזרח מן השורה. אולי הוא יבחר להשקיע את מרצו במשחקי גולף עם ראול קסטרו או אולי עוד יתבדח עם רודריגו דוטרטה. כך או כך, אם יבוא אי פעם לבקר בישראל, כדאי שיסתובב עם יהודי צמוד.

״לחם שחור״ – דעה אחת בשבוע על: הבנה

imageסערת המפכ״ל אלשיך, כמו הרבה סערות אחרות, התחילה בעיקר מהרבה רוח.

בכנס לשכת עורכי הדין בת״א נשאל מפכ״ל המשטרה, מדוע המשטרה נוהגת באלימות כלפי צעירים אתיופים. הוא השיב שלפי מחקרים, השילוב של מהגרים וצעירים יוצר רמת פשיעה גבוהה יותר סטטיסטית, ומטבע הדברים ״כאשר שוטר פוגש חשוד המוח שלו חושד בו יותר מאשר היה חושד בו אילו היה מישהו אחר״. המפכ״ל הוסיף כי זוהי בעיה המצריכה תיקון, ותטופל בהקדם.

בזה אחר זה החלו פוליטיקאים ואנשי שמאל להזדעק ולהאשים את אלשיך בגזענות. חברת הכנסת מיכל רוזין ממפלגת מר״צ הזדעזעה מכך שהוא מנסה ׳להבין׳ את הגזענות במקום להודות בה, למרות שאלשיך עשה את ההיפך בדיוק. אך מה שאולי אבסורדי ביותר הוא שמיכל רוזין וחברי מפלגתה הם אלו שמבינים גזענות. מתי בפעם באחרונה הם לא הבינו את המפגעים הפלסטינים? באיזה רגע בגל הטרור האחרון הם לא תירצו את פיגועי הטרור נגד ישראלים ב״ייאוש״, ״קיפוח כלכלי״ ותיבול של ״זה בגלל הכיבוש״? הם לא מסוגלים לגנות את הטרור והגזענות הפלסטינית באופן חד משמעי, ומבינים לליבם של המחבלים, עד שהם מסוגלים להעלות על דעתם שאחרים היו עושים כמוהם.

כשסגן הרמטכ״ל יאיר גולן זיהה תהליכים ״מעוררי חלחלה״ כאן בישראל, שהזכירו לו את שהתרחש ב״גרמניה שלפני 70, 80 ו-90 שנה״, השמאל עמד על רגליו והריע. מי שהזדעזע בזמנו מדברי גולן, זכה לשמוע הצדקה מעוותת מהשמאל, או לחילופין – התכחשות טוטאלית להשוואה שעשה. ״תקראו את כל הטקסט״ הם אמרו, ״הוא ממש לא התכוון להשוות לגרמניה הנאצית״. 

היה להם, לשמאל, כל כך קל להתעלם מהשוואה שגויה כמו זו של גולן, ׳ולהבין׳ אותו, אך הם מתקשים נורא להבין את דבריו הכנים של המפכ״ל אלשיך. הם שיבחו את גולן על אמיצות ב״זיהוי תהליכים״, אך האשימו את אלשיך בגזענות כשזיהה בעיה אמיתית ונדרש לה.

‏⁦‪‏⁦‪‬⁩ הם הסבירו לכולם שיאיר גולן לא אמר את מה שהוא באמת אמר, אך מתעקשים שהמפכ״ל אלשיך אמר את מה שהוא באמת לא אמר.

הגיע הזמן שהשמאל יהיה כנה עם עצמו — שיקרא סוף-סוף את הטקסט כולו.