החוק הנורבגי; המשבר באמון הבוחרים / נ.הכט

צוחקים על הציבור השקוף. (צילום: ראובן קסטרו)

צוחקים על הציבור השקוף. (צילום: ראובן קסטרו)

בואו נאמר את האמת, החוק שעבר בלילה האחרון בכנסת הוא חוק שנוי במחלוקת לדעת כל חלקי הבית, ועובדת חקיקתה כהוראת שעה בלבד מצביעה על כך. התמיכה בחוק ״הנורבגי״ איננה עניין של טיב ויתרון החוק, כלומר; התמיכה בה הייתה אינטרסנטית או בכפייה קואליציונית, ולא בראייה בה כחוק המשפר את המנהל במדינה.

החוק המכונה בשם ״החוק הנורבגי״, יותר מכל פוגע בציבור הבוחרים בישראל. ציבור שבחר במי שהם בשבילו הטובים ביותר. ציבור שנתן את אמונו באלו שביקשו לרכושו. הבחירה שלהם מטילה את הזכות והחובה על הנבחרים לא רק לחוקק, אלא גם לייצג. זה דרוש ונחוץ שתהיה ייצוגיות הולמת, שנוכל לצפות באנשי הציבור מצביעים ומביעים את עמדתם – שהיא גם עמדתנו. החוק הזה מתיר לאותם נבחרי ציבור להישאר מאחורי הקלעים, בשעה שהציבור כולו מממן אותו אך לא רואה אותו. בוודאי שלא בצורה מספקת. החוק הזה מביא רוח של אכזבה ומשבר אמון עמוק בקרב ציבור תומכים נלהב.

הדמוקרטי עדלי סטיבנסון אמר: "אנו מאמינים מעל הכל שאלו המחזיקים בידיהם את הכוח למשול חייבים הם עצמם להיות עצמאיים – וסוג זה של עצמאות משמעה – החכמה, הניסיון, והגבורה לזהות את האינטרסים המיוחדים והלחצים הפועלים בתמידיות, לראות לנגד עיניהם תמיד את אינטרס הציבור, ולהתנגד להשתעבדותו לא משנה מה תהיינה הסכנות הפוליטיות."

דבריו בשעה זו מקבלים משמעות נחרצת במקרה של "החוק הנורבגי". מסתבר בעצם, שבגלל סכנה פוליטית הציבור אינו מקבל את הכבוד והיחס הראויים לו, ולמעשה אינטרס הציבור נרמס לטובת אינטרסים פוליטיים מובהקים, וכתוצאה מהשתעבדות פוליטית.

אם בכל זאת רצתה הממשלה להעביר את החוק, היה זה מן הנכון להחיל אותה במתכונת מצומצמת, בצורה שבה יוכלו שרים או סגני שרים להתפטר על הנייר בלבד, כך שסמכויותיהם וחובותיהם לייצג בכנסת תישארנה על כנן.

מה לא נאמר על החוק הזה. רק בתוך בליל הדיבורים שכחו שהציבור הוא הנושא המשמעותי העיקרי. ואם כבר עסקנו בשיפור מעמדם של ׳השקופים׳ במסע הבחירות האחרון, הרי שהשבוע הדבר קיבל משמעות אחרת, תפנית כואבת לאוכלוסייה הישראלית כולה.

השלדים בארונותיהם של מעצמות העל / נ. הכט

חיוכים גדולים. זריף ומוגריני (צילום: רויטרס)

חיוכים גדולים. זריף ומוגריני (צילום: רויטרס)

וינה, הארבע עשר ביולי, 2015 – נחתם הסכם המעצמות עם איראן. שבוע בלבד לאחר מכן מתעוררות המעצמות לבוקרו של יום חדש בעולם חדש, נכונות למשימה נוספת המונחת על שולחנם – הסדר בין ישראל לפלסטינים.

היצרים מתלהטים כשמדובר על ישראל. שרת החוץ האירופית מוגריני שופעת חיוכים, עוד מרגע חתימת ההסכם עם איראן. היא מצהירה על אמונתה ביעילות ההסכם בכל הקשור לביטחון ישראל. שר החוץ האיראני זריף איננו מסתיר את חיוכו אף הוא, זהו עידן חדש. עידן שבו איראן אינה נושא לויכוח, היא כבר איננה מדינה במבחן. נשיא ארה״ב אובאמה משדל ומשכנע, אך גם מאיים. זהו עוד הישג לפני סיום כהונתו. חצי עולם צוהל, הכיכרות מלאים.

התנהגות המעצמות בשבוע שחלף הייתה שקופה מדי, מלאה אותות אזהרה. מומחי שפת גוף בוודאי הבחינו בסימני לחץ לא מוסברים, ובהתרגשות יתר, ואחרי החתימה – בהקלה ובאנחת רווחה. זה היה נראה כמו עסק בשוק השחור – במהירות לפני שיהיה מאוחר מידי, לפני שיימצא העוול, ויתגלו החורים. ההתנהלות הייתה פזיזה, ובלתי מתוקנת. מה גם שהמושפעת העיקרית מן ההסכם הזה – לא נכחה שם, כמו שרבים וטובים כבר הדגישו.

הפסיכולוגיה מאחורי הדברים היא פשוטה. המעצמות דואגות לעצמן, הן מחתימות מדינות על דברים שהן מעולם לא היו חותמות בעצמן. הן מדליפות את הגז לא לפני שהן עוטות על פניהן מסכות מגן. האיחוד האירופי מחליט לטובתו בלבד, הוא פועל מתוך האינטרסים האישיים שלו, ופעולותיו האנטי-ישראליות שנקט לאורך השנים מוכרות לנו היטב. התערבותו המתמדת בענייני החוץ והפנים של מדינת ישראל הוכחה כבלתי יעילה ואף מזיקה.

בכל הנוגע לארה"ב – חה"כ מיכאל אורן ניתח זאת נכונה: "האמריקאים מנסים להשליך על המזרח התיכון את התרבות שלהם. הם מסתכלים על המזרח התיכון – ורואים את עצמם." לדבריו אוסיף שלא זו בלבד שהסתכלותם מוטעית, אלא שהם מתעלמים מהתוצאות ההרסניות הנגרמות כתוצאה ממנה, ולו בכדי להשיג רווח לעצמם.

והשאלה עדיין נשארת – מדוע ברק חוסיין אובאמה מיהר? מדוע הוא רואה באיראן פרטנר לשלום גלובלי, בשעה שכל מדינות ערב כבר נוכחו לראות בה טרור?

העולם המערבי טוען שהוא שוחר שלום, אך זהו שלום מדומה. כי זהו שלום המבוסס על יסודות מעוותים, שלום המושתת על מניעים נסתרים.

ענישה עצמית: על החוק ועל המכריעים / נ. הכט

נחוש. שרון גל (צילום: גיל נחושתן)

נחוש. שרון גל (צילום: גיל נחושתן)

נסיון העברת הצעת חוק עונש מוות למחבלים ודחייתו השבוע, מעלה סימני שאלה רבים בנוגע לדרכי הענישה במדינת ישראל. במיוחד כשמדובר בטרוריסטים ובמחבלים הבאים להשרות כאוס במחוזותינו.

רבים היו שרי מפלגת השלטון שהזדהו עם הצעת החוק מאשר אלו שנמנעו או התנגדו לה. הבעיה השורשית כאן היא שלא כמו בהרכבי הרוב בבית המשפט, בבית המחוקקים יש שליט ומחליט אחד – ראש הממשלה, ועל פיו ישק דבר.  אז אם הוחלט להקים וועדה – תוקם וועדה. בינתיים יכולים אלפי מחבלים ומחבלות להסתובב בחופשיות ככל אזרח מן השורה, כיון שבמדינתנו זהו ענין של שאלה בלבד – הרצחת?? גם ירשת! בן רגע הופך המחבל האסיר למשוחרר בעל זכויות לוקסוס.

מה שתמוה כאן היא העובדה שעם כל מה שעוברת ארצנו הקטנה, למרות הטרור, הרצח וההרג של אנשים חפים מפשע — עדיין לא נעשה דבר בעניין דינם של הפושעים. אם תרצו לקחת את אמריקה כדוגמא – שם חוק עונש מוות חל במתכונת רחבה, עם הגבלות מצומצמות לעומת החלת החוק במדינתנו. במדינות רבות בארה״ב חבר המושבעים איננו משנה לגופו של ענין – ולא נדרשת הסכמה פה אחד.

נבעת. נתניהו (צילום: פלאש 90)

מדינה אינה אוהבת להתגאות במספר עונשי המוות שהוצאו אל הפועל בשטחיה, אך אין מדינה אחת שתתבייש בחוק שלה ובאכיפתו במקרה הצורך, ללא אי אילו הקלות. זה לא קורה באף מדינה דמוקרטית ומפותחת. רק במדינתנו משום מה, יש פחד ממה יחשוב העולם, ממה יאמרו הגויים. הפחד הזה, ההתקפלות הזאת, הבריחה האין סופית, נובעים מליקויים משמעותיים בענפי הקהילה הממשלתית – הישראלית. זוהי אי-רציונאליות לשמה, כיון שאנו מפחדים מאותם מדינות העושות את מה שאנו מפחדים לעשות.

אכן, ההחלטה להקים וועדה שתדון בחוק המוצע, מונעת דה-פקטו מחרדה לא הגיונית. מטרת הוועדה היא לדחות את ההצעה על הסף, ולא לאפשר לחוק להכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

הרוב הוא הקובע – בהצבעה על החוק ובהכרעת העונש. מאז ומעולם – בזמנים עתיקים כמו גם בזמננו נעשתה ונעשית ההכרעה על פי הרוב. אין סיבה שבעידן הזה, במדינה הזו, הדברים ייעשו אחרת.

לסיכום; טוב לזכור שכשהחוק הוא חוק רפוי – הביטחון הוא רפוי וההרתעה אינה קיימת. ולכן בשעה שטרוריסטים מבלים במלונות ״בתי הכלא״, לומדים באוניברסיטה מקוונת, ומשביעים את רעבונם, יש מפקד חטיבה בצה״ל שנחקר על כך שהוא מגן על חייו ועל חיי חייליו.