זכות עתיקה – מחשבות בעקבות יום העצמאות ה-67

downloadלפני למעלה משבוע עם ישראל על רוב גווניו חגג את ייסוד מדינתו, ראינו אזרחים לובשים חג וחיילים בלבן. אבל הפנמת הרעיון ברגש, היא שחשובה מכל. 

אמר נשיא המדינה ראובן ריבלין שכשהיה אך בן תשע הביט בפעם הראשונה בהנפת דגל ישראל לחצי התורן. ילד צעיר עם דמעות בעיניו. והיום נשיא, מנהיג מופלא, מתמלאות עיניו אותן דמעות. דמעת חלוץ טהורה, שאיננה באה מהרגשת כוחו ועוצם ידו, כי אם מהרגשת הכניעה והנכונות להיאבק.  

ביום בו עמנו חוגג עצמאות, עלינו לזכור כי כל זמן שהוא נרדף, כל זמן שהוא מגן על ילדיו ואז מתנצל, כל זמן שארצנו היא כטלית ששניים אוחזים בקצותיה, אין אנו יכולים להתרפק על כך שאנו עם עצמאי. אכן, אנו עם ששואף לגאולה, עם שכואב את עברו ומקווה לעתיד של אור, עם שנופל וקם, שלבדו שוכן. 
אלא שאנו לא עם עצמאי, אנו עם חי המאמין בכח עליון יותר. עם הנאבק על שרידי חומות ותקוות, ושלעתים ידיו רפויות. 
כפי שאמר ראש הממשלה מנחם בגין; עם כל הבעיות ועם כל הצרות – עם ישראל חי ויחיה.


מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s