הכִּזְאֵבִים הם שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ? / נ. הכט


Photo credits: bocharim.org.il

bocharim.org.il

כולם כבר מבינים – מסע הבחירות הפך למסע ההשמצות, מסע של דה-לגיטימציה, מונע בטענות כזב ובאמרות היפוקריטיות.

הייתכן שהגענו למצב שהגויים הם אור לישראל? האם נחשפנו למסע בחירות כה ירוד כשברק אובמה ומיט רומני נלחמו על הבית האמריקאי?
וכאן צריך לומר את האמת על כנה;
מי שצועק על פגיעה באינטרס הישראלי, הוא זה שמראה אינטרס דו פרצופי לעולם. מי שקורה לא לקטר, הוא זה שמדרבן צעירים ישראלים להשמיץ.
מי שקורה לא להסיח את דעת הקהל, הוא זה שמסיח ומסית את הציבור מהעניינים הרציניים, ומתחמק משאלות מטרתיות. ״רק לא״, ומה כן?
הבעת דעה הינה לגיטימית ואף רצויה, אך לא כשזו באה כמטרה של ניגוח ושיסוי.
אל תבינו לא נכון, הפנייה היא לשני הצדדים לאזור אומץ ולשלב זרועות חזק מול אויבינו. זה נחוץ ונדרש שהאינטרס הישראלי יושמע חד וברור. זה הכרחי לבניית תדמית ישראלית חזקה ובטוחה יותר בעולם המערבי. לעיתים אני תוהה האם זה אפשרי בכלל, או שמא אדם לאדם זאב? ביחוד בתקופה הזאת.
עם ישראל צריך עורף חזק ומלוכד בתחום המדיני-ביטחוני, ואין זה הזמן להתעסק בזוטות.

דבריו של נלסון מנדלה (ומבלי קשר ליחסיו המורכבים עם ישראל) מבטאים כוונתי זו:
״מנהיג טוב מסוגל להשתתף בעימות בגילוי לב וביסודיות, ביודעו שלבסוף הוא והצד השני מוכרחים להיות קרובים יותר ובכך לצאת חזקים יותר. רעיון זה לא ימומש כאשר אתה יהיר, שטחי, וחסר ידע.״
השאלה היא לא על העימות – השאלה היא על הגישה איתה אתה בא לעימות, ואם חסר הרעיון – אם חסרה מטרה ותכלית, אין משמעות לדיבורים. אך אם יש רצון כן למעשים, אזי העימות יביא להסכמה.
במערכת בחירות זו, נראה שבאמת חסר הרעיון, חסרה הגישה הממלכתית, התכליתית, כל עוד שההתעסקות היא בהאשמות, אין מקום לדיון הולם.
הציבור רוצה דרך ברורה ומסלול ישר, וכל עוד שלא מתגבש אינטרס מדיני-ביטחוני מאוחד, ישראל מושמצת, במקום להיות נשמעת בשיח הבינלאומי – שיח הלוחמה בטרור ובאיראן גרעינית. היא פעם מקלה ופעם מחמירה, פעם נחושה ופעם ממלמלת, פעם שולטת ופעם נשלטת. ״שני יהודים – שלוש דעות״ במלוא מובן המילה, וצריך לבוא סוף סוף לידי קונצנזוס. אנחנו מתפארים בחברה הפלורליסטית שלנו, אך לעיתים היא לנו לרועץ.
הפוליטיקה לרוב מכסה על המציאות האמיתית, כמין מסך ערפל. הנסיון להיות ׳פוליטיקלי קורקט׳ כבר מזמן הפך לנואש, לפרדוקס מצער. אך זה לא מוכרח להיות כך, אפשר וצריך אחרת.

בואו נהיה עממיים, בואו נהיה אמיתיים יותר, הארץ שייכת לנו ואנו בעליו הבלעדיים. לא ארה״ב ולא מדינות המערב ימסרו את נפשם למען מדינתנו. הגיע הזמן לשבור את מעגל הפיוסים, ולהתייצב בכנות. הגיע הזמן לסיים את המשחק, ולזעוק את האמת האמיתית – גם אם הוא לא פופולארי.
כפי שאומר הסופר היהודי אלי ויזל: ״הטרגדיה של העם היהודי היא שתמיד העדיף לשמוע להבטחות של ידידיו במקום להאזין לאיומי אויביו.״
כעת, אסור להתמך בכסא, מוכרחים להתייצב ולייצג. אחרי הכל, הכסא והסטטוס אינם אלה שמשנים, אלא אהבתנו העזה לארץ עתיקה ורצוננו הכן לשמור על אדמתה.

כל הזכויות שמורות © נ. הכט

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s