סנקציות ועצמאות / נ.הכט

IMG_2903במגילת העצמאות נאמר בנוגע להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל;

״זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.״, כך חברי מועצת העם. אכן זכותנו למדינה עצמאית היא טבעית ובלתי מעורערת, חלום בן אלפי שנים שהתגשם.
צפינו בנאום ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס האמריקאי לפני מספר שבועות, בו הצהיר;
גם אם ישראל תצטרך לעמוד לבד, היא תעמוד. אך אני יודע שישראל לא עומדת לבד, אני יודע שאמריקה עומדת לצד ישראל.״
אני קוראת את שני חלקי ההסטוריה הללו, ופתאום הגדרות העצמאות מתערפלות ואינני מצליחה להבין; האם לא שמנו לב לקו המבדיל בין עצמאות לתלות? האם אנו באמת עצמאיים, או שמא העצמאות איננה עקרון אלא רק סיסמא ישנה. ושאלת השאלות – מהי חירות אמיתית? 
 
אברהם לינקולן אמר פעם; ״אלה הכופרים בזכותם של אחרים לחירות אינם ראויים לה בעצמם.״ והשאלה היא מה קורה כשיש כאלו הכופרים בזכות שלהם לחירות, למה הם יהיו ראויים? שמעתם על מדינה שמטילה סנקציות על עצמה? 
ההסטוריה הוכיחה כמה כח השפעה יש לעצמאות ועמידה איתנה; כפי שניתן לראות בחומש שמות לאחר שמשה מתרה בפרעה לשלוח את העם, וגם לאחר שמביא עליו מכות, נאמר: ״כי גדול משה בעיני פרעה״. כלומר, הכח והיציבות הם אלה שגידלו את המנהיג היהודי בעיני מנהיג עולם.
 
אין ספק שיחסים אסטרטגיים הנם הכרחיים למדינתנו כמו לכל מדינה. אין ספק שייצוא ויבוא ואספקת נשק הנם חיוניים לקיומה של מדינה בעולם. אך כשחברות הופכת לתלות נוצרת בעיה עמוקה ושורשית, נגרם נזק לאינטרס הלאומי, ועצם קיומו של העם נמצא בסכנה.
 
עם ישראל הוא עם רווי מסעות, עם למוד רדיפות, ועם כל זה נדמה שמנהיגינו תמיד נופלים לאותה ״רשת הצלה״ – תמיד מתקפלים בפני מדינות העולם.  ה״רשת״ הזו רק הולכת ומסבכת, ובסופו של יום, אנו במו ידינו כולאים את עצמינו, מטילים סנקציות על מדינתנו. אנו מוסרים את גורל ארצנו לידי האומות. 
אז כן, עם כל האירוניה שבדבר – בעידן המודרני בו אנו נמצאים בהחלט מטרידה אותנו המחשבה על עצמאות. 
 
בקהילה הבינלאומית נדרשת עמדה יציבה ובטוחה, ובאינטרס הישראלי הבינלאומי מוכרחים להיות שזורים גם לאומיות וחלוציות, כי אחרי הכל, אנו נשארים אך ורק עם החזון הלאומי רב השנים. רק באמצעות התמדה בדרך הנכונה והמתאימה להשגת היעדים, יובטח ויורגש חירותו של העם, כיון שחירות היא דרך ולא תכלית ומטרה. 
חשוב גם כן לציין כי אין פריבילגיה לבעלת ברית להטיל סנקציות על בת בריתה, הדבר רק גורם לשחיקת הדמוקרטיה, ולעוינות עולמית כלפי שתי המדינות.

 

ולסיום, בפעם הבאה כדאי שנבהיר; אם ישראל תצטרך היא תעמוד לבד. אך אפילו אם אמריקה לא תעמוד לצידה, ישראל אינה לבד אלא יחד איתה עומדים האבות והאימהות וחזוננו לפרוח ולצמוח על אדמתם. 

ארה"ב מתערבת, ישראל מודאגת / נ.הכט


אז ארה״ב מודאגת, מודאגת מאוד מהרטוריקה של ראש ממשלתנו ״נגד״ ערביי ישראל. הרי לא כל יום נוהרים אלפי ערבים אל הקלפי, גם אם כל יום הוא יום בחירות. זה לא כל יום שגוש השמאל בישראל מקבל מימון זר מעמותות בארה״ב שהן ככל הנראה תחת חסותו של אובמה. 

(לא) כל יום יכול המי ומי השמאלי בישראל להדיח את גוש הימין מן השלטון, רק שהפעם הייתה לו תמיכה בדמות אמריקה החופשית, הדמוקרטית, הלא מתערבת בפוליטיקה הפנימית של מדינת ישראל (חלילה וחס). 
 
הדברים הללו לא הומצאו או הופרכו, זאת לא עלילה מסוג ״רק לא ביבי״. אלו עיוותים המתרחשים מתחת לאפה של מדינת ישראל, ללא בושה וללא רחם. 
ישנם טיעונים ממשיים ומתרחשת חקירה אינטנסיבית שבתקווה תשכיל להוציא לאור את השחיתויות – את המימון האדיר של עמותות זרות שמטרתם הייתה אחת – הזרמת מאות אלפים אל הקלפיות בהפחדה, ובלבד כדי שיצביעו – אמת. שקר! 
 
אבל עזבו את כל זה; יש לנו דאגה אמיתית וכנה. 
אובמה, מדינת ישראל מאוד מודאגת מהרטוריקה שלך נגד יהודי ישראל. נגד יהודי ירושלים וההתנחלויות. הרי הצהרת בקור רוח: ״ארה״ב איננה נותנת לגיטימציה להמשך בניית בתים בהתנחלויות, הבנייה חייבת להיפסק"! אתה מאוד מודאג לעתיד מדינתנו, ומוטרד מעתידם של הפלסטינים, אז הנך קורה לישראל לחזור לקווי 67' ומשדל את מדינות האו"ם לתמוך בשתי מדינות לשני עמים. 
אך אתה לא מבין, אתה לא מבין שאנחנו – אזרחי ישראל, חיילי ישראל, מנהיגי ישראל, מאוד דואגים לשלום ארצנו. לא נסכים למסור ולו את השטח הקטן ביותר בעבור שניהרג, בעבור שיירמסו אותנו ואת צבאנו. לא, אנחנו רוצים לחיות. העם היהודי פסק מלהיות שה תמים בין שיני זאבים. ישראל אינה נותנת לגיטימציה לאומית לכל הרוצים לכלותה. איננו נותנים לגיטימציה להמשך בניית תאי הטרור בעזה, ולפיתוח גרעינים באיראן.
עוד ידובר רבות על ממשל אובמה, על ההצהרות הפומבויות החמורות שנתן בפני אלפים כדי להסית ולהדיח. עוד נשמע על פגישות רעים בינו לרוחאני, אחמדינג'אד, או ארדואן ועוד מנהיגים רבים הקוראים להשמדתה של ישראל. עוד יסופר על קשריו החזקים, המסתוריים של נשיא ארה"ב ברק חוסיין אובמה לאסלאם הקיצוני.
אנו נמשיך לדבר על זכותנו, נמשיך לספר את סיפור ארצנו בפני כל מי שרק ירצה לשמוע. נצעד במאבק עיקש נגד הטרור, השנאה, והרדיפה. גורל ארצנו הוא בידינו.
 

נתניהו ניצח, עכשיו תפסיקו לקטר. / נ.הכט


אין ספק שמפלגת הליכוד הייתה הפתעת הבחירות. הסקרים ניבאו הפסד בפער גדול מול המחנ״צ, אך גוש הימין נסק אל על, הסקרים זנקו ותוצאות האמת לא איחרו לבוא.

הציבור הישראלי קבע בפעם הרביעית – מחל. הבחירות האלה מראות את השקפת העולם של הציבור הרחב במדינה – והיא שמירה על ארץ ישראל השלימה, עם ישראל המאוחד, ותורת ישראל הנצחית. הדמוקרטיה היא שקבעה כי אין דרך אחרת.

בשבועות האחרונים הועלתה בערוצי החדשות פרסומת סאטירית של ״משטרת הקיטורים״ הקוראת לקהל להצביע; ״קודם מצביעים, אח״כ מקטרים חופשי״. רבותיי; כבר נאמרו כל הקיטורים האפשריים בבחירות הללו, לאומיים ואישיים גם יחד. הספקנו לרדת לשפל העמוק ביותר שעוד ידעה הדמוקרטיה הישראלית. לא נשאר אלא להודות על האמת ולתמוך בדרך הנכונה והבטוחה לעם ישראל.

בחרנו בראש ממשלה שקול ואחראי, גם ביטחוניסט, גם כלכליסט. והמפלגות הטבעיות שירכיבו את הממשלה חזקות ונחושות לשמור על ארצנו ומדינתנו היהודית.  יש בהחלט עוד הרבה עבודה והשקעה שנדרשים בתחום החברתי. נקווה שהנבחרים לא ישכחו את טעם הניצחון ויתנו לעם להרגיש גם כן את ניצחון החיים היומיומיים, בהשקעת מרצם בשיפור העניינים החברתיים.

אין ספק כי גישת השליחות מנצחת תמיד את גישת האנוכיות. ה״כן״ תמיד מנצח את ה״לא״. החיובי תמיד את השלילי, הכנות תמיד את היוהרה. מנהיגנו מוכרחים לזכור לדבוק במטרה ולא בעניינים שוליים וזוטרים. רק כך נשיג ניצחון מהותי, ניצחון של בן-ימין אמיתי, ניצחון היהדות כולה.

הכִּזְאֵבִים הם שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ? / נ. הכט


Photo credits: bocharim.org.il

bocharim.org.il

כולם כבר מבינים – מסע הבחירות הפך למסע ההשמצות, מסע של דה-לגיטימציה, מונע בטענות כזב ובאמרות היפוקריטיות.

הייתכן שהגענו למצב שהגויים הם אור לישראל? האם נחשפנו למסע בחירות כה ירוד כשברק אובמה ומיט רומני נלחמו על הבית האמריקאי?
וכאן צריך לומר את האמת על כנה;
מי שצועק על פגיעה באינטרס הישראלי, הוא זה שמראה אינטרס דו פרצופי לעולם. מי שקורה לא לקטר, הוא זה שמדרבן צעירים ישראלים להשמיץ.
מי שקורה לא להסיח את דעת הקהל, הוא זה שמסיח ומסית את הציבור מהעניינים הרציניים, ומתחמק משאלות מטרתיות. ״רק לא״, ומה כן?
הבעת דעה הינה לגיטימית ואף רצויה, אך לא כשזו באה כמטרה של ניגוח ושיסוי.
אל תבינו לא נכון, הפנייה היא לשני הצדדים לאזור אומץ ולשלב זרועות חזק מול אויבינו. זה נחוץ ונדרש שהאינטרס הישראלי יושמע חד וברור. זה הכרחי לבניית תדמית ישראלית חזקה ובטוחה יותר בעולם המערבי. לעיתים אני תוהה האם זה אפשרי בכלל, או שמא אדם לאדם זאב? ביחוד בתקופה הזאת.
עם ישראל צריך עורף חזק ומלוכד בתחום המדיני-ביטחוני, ואין זה הזמן להתעסק בזוטות.

דבריו של נלסון מנדלה (ומבלי קשר ליחסיו המורכבים עם ישראל) מבטאים כוונתי זו:
״מנהיג טוב מסוגל להשתתף בעימות בגילוי לב וביסודיות, ביודעו שלבסוף הוא והצד השני מוכרחים להיות קרובים יותר ובכך לצאת חזקים יותר. רעיון זה לא ימומש כאשר אתה יהיר, שטחי, וחסר ידע.״
השאלה היא לא על העימות – השאלה היא על הגישה איתה אתה בא לעימות, ואם חסר הרעיון – אם חסרה מטרה ותכלית, אין משמעות לדיבורים. אך אם יש רצון כן למעשים, אזי העימות יביא להסכמה.
במערכת בחירות זו, נראה שבאמת חסר הרעיון, חסרה הגישה הממלכתית, התכליתית, כל עוד שההתעסקות היא בהאשמות, אין מקום לדיון הולם.
הציבור רוצה דרך ברורה ומסלול ישר, וכל עוד שלא מתגבש אינטרס מדיני-ביטחוני מאוחד, ישראל מושמצת, במקום להיות נשמעת בשיח הבינלאומי – שיח הלוחמה בטרור ובאיראן גרעינית. היא פעם מקלה ופעם מחמירה, פעם נחושה ופעם ממלמלת, פעם שולטת ופעם נשלטת. ״שני יהודים – שלוש דעות״ במלוא מובן המילה, וצריך לבוא סוף סוף לידי קונצנזוס. אנחנו מתפארים בחברה הפלורליסטית שלנו, אך לעיתים היא לנו לרועץ.
הפוליטיקה לרוב מכסה על המציאות האמיתית, כמין מסך ערפל. הנסיון להיות ׳פוליטיקלי קורקט׳ כבר מזמן הפך לנואש, לפרדוקס מצער. אך זה לא מוכרח להיות כך, אפשר וצריך אחרת.

בואו נהיה עממיים, בואו נהיה אמיתיים יותר, הארץ שייכת לנו ואנו בעליו הבלעדיים. לא ארה״ב ולא מדינות המערב ימסרו את נפשם למען מדינתנו. הגיע הזמן לשבור את מעגל הפיוסים, ולהתייצב בכנות. הגיע הזמן לסיים את המשחק, ולזעוק את האמת האמיתית – גם אם הוא לא פופולארי.
כפי שאומר הסופר היהודי אלי ויזל: ״הטרגדיה של העם היהודי היא שתמיד העדיף לשמוע להבטחות של ידידיו במקום להאזין לאיומי אויביו.״
כעת, אסור להתמך בכסא, מוכרחים להתייצב ולייצג. אחרי הכל, הכסא והסטטוס אינם אלה שמשנים, אלא אהבתנו העזה לארץ עתיקה ורצוננו הכן לשמור על אדמתה.

כל הזכויות שמורות © נ. הכט